ביקורת - טורצ'ווד: הרפתקאות הרדיו

• מאי 2, 2024

אני חייב להודות בזה. לקח לי זמן לסיים את סדרת הסדרה של "טורצ'ווד". יש לי ילד קטן שנשאר ער מאוחר מדי, נותן לי זמן מוגבל לצפייה בטלוויזיה למבוגרים בלבד. ויש כל כך הרבה טלוויזיה שם ... כתוצאה מכך, לא סיימתי לצפות ב"ילדי כדור הארץ "עד הקיץ הזה. חלק מהנושא הוא שרציתי להוציא אותו; נהנתי יותר מדי מההופעה וידעתי היטב שיש כמות מוגבלת של פרקים (שלוש סדרות, או עונות, בהן סופרים המיניסטריות "ילדי כדור הארץ").

אני מתגעגע לקפטן ג'ק (ג'ון בארובמן), ואיאנטו ג'ונס (גארת 'דיוויד-לויד), ואוון (ברן גורמן) וטושיקו (נאוקו מורי) ואפילו לפעמים גוון (איב מיילס). אז, כשגיליתי שה- BBC שידר ארבע דרמות רדיו זמינות בתקליטור, הייתי צריך לקבל את הצילום האחרון של "טורצ'ווד". אז הרמתי את "טורצ'ווד: הרפתקאות הרדיו", אוסף של שלוש מהדרמות הרדיו האלה - שלוש האחרונות, ששודרו רגע לפני שהסדרה שלוש הופיעה בבריטניה והיו ההרפתקאות הראשונות של "טורצ'ווד" שלא העלו את טוש ואוון . הם "מקלט", שנכתב על ידי אניטה סאליבן, "תור הזהב" מאת ג'יימס גוס, ו"קו המת "מאת פיל פורד. אם אתה חובב ההצגה וטרם שמעת אותם, עליך לעשות זאת. הם עושים עבודה טובה בהמשך העלילה והפתוס שהם כל כך אינטגרליים חלק מהמיתולוגיה של "טורצ'ווד". הם מבשרים דמות תומכת ומוסיפים בשר למערכת היחסים הנוקבת בין אינטו לקפטן ג'ק. עם זאת, שים לב שהגרסה שאני סוקרת חסרה בהרפתקאת הרדיו הראשונה, שנקראה "נשמות אבודות."

ספוילרים אפשריים קדימה



ב"מקלט ", חברו הוותיק של גוון, שוטר אנדי דוידסון (טום פרייס), נתקל בבחורה שנפלה מהשבר. באופן טבעי, היא לא זוכרת מי היא או מאיפה היא. מכיוון שהיא נושאת נשק שהוא לא מכיר, הוא מתקשר לגוון. הוא וגוון לא מסכימים כיצד להתמודד עם פרדה (ארין ריצ'רדס), ומעמידים את אנדי בהתנגדות ישירה לטורצ'ווד. במהרה הם מגלים שפרדה היא מהעתיד, והיא לא אנושית - אבל היא גם לא רעה. למען האמת, היא בתו של אחד ממינים פליטים שהסתתר על כדור הארץ והתחתן עם בני אדם. אז עכשיו הם צריכים להחליט מה לעשות איתה, וג'ק מאמין שהיא צריכה להיות מחוברת לבודד מחדש. אנדי והאחרים לא מסכימים.

מה שנחמד בפרק הספציפי הזה בסדרה הוא שהוא נותן יותר חומר לדמותו של אנדי, שמופיע מדי פעם בסדרה כעבודתו הוותיקה של גוון שעדיין נמצאת בתחומי המשטרה הרגילה. הוא מתגלה כבחור די טוב, חושב על פרדה ועל רווחתה בגלל הזרות שלה אפילו כשהוא מגלה מה באמת עושים גוון וטורצ'ווד למחייתם. זה גם מדגיש את האחרות של ג'ק, שלמרות שהיה על כדור הארץ מי יודע כמה שנים, או אולי בגלל זה, יכול להיות קשה ומוטה נגד תושבי השבר.

הסיפור הבא עוסק בג'ק. זה נקרא "תור הזהב", ויש לו את צוות טורצ'ווד בדלהי, הודו. הם רואים חבורה של אנשים נעלמים לשדה אנרגיה שהם חוקרים, ואז ג'ק רואה משהו שלא צריך להיות שם - טורצ'ווד הודו. הוא סגר את עצמו בעצמו בשנת 1924, והוציא את כל החפצים שנמצאו שם ובגד בכך במנהיגה היפה של טורצ'ווד ההודי, הדוכסית אלינור ממלרוז (יסמין הייד). מהר מאוד ברור שהיא עדיין קיימת, שאנשי הצוות שלה עדיין קיימים, ושהם איכשהו שמרו על עצמם בדיוק באותו מצב בו הוא ראה אותם לאחרונה. בסופו של דבר ג'ק מגלה שהדוכסית שהכיר וטיפל בה חששה כל כך מהשינויים שהגיעו להודו ולאימפריה הבריטית, עד שהיא עצרה מעצמה אחת חייזרית אחת, חנות זמן ששומרת עליהם צעירים לנצח. למרבה הצער, כמות הכוח הנדרשת לקיום חנות הזמן סביב הודו טורצ'ווד היא גבוהה להפליא והולכת וגוברת ככל שהזמן מתרחק משנת 1924. והיא משתמשת בתושבי הודו בכוח לשלטון. אבל יש לה משהו רעוע עוד יותר - להחזיר את העולם כולו ל -1924 על ידי הגברת שדה האנרגיה. בינתיים, אינטו וגוון נלקחים בבני ערובה.

באופן אישי נהניתי מהדימויים שמעוררים קולות הצוות של טורצ'ווד העובדים בהודו, וזה טבילה מעניינת ברקע ההיסטורי של בריטניה והקשר העמוק שלה למדינה ההיא. הסיפור היה מסופר ומעניין, אבל לפעמים אני מרגיש שהתעמקנו ברקע של קפטן ג'ק די. אני מבין. הוא בן אלמוות, אז הוא היה בסביבה, והוא היה מופקר, ויש לו חרטות על דברים שהוא עשה במהלך חייו הארוכים. ובכל זאת, דמותה של הדוכסית הייתה מרתקת, וחיבבתי את התפתלותה בביטוי של קפטן ג'ק: "המאה ה -20 זה כשהכל משתנה." מבחינתה זה נכון.

ולבסוף, יש את "קו המת". ג'ק בעצם נכנס לאיזה תרדמת שממנה הוא לא יכול להתעורר, מה שמתחרפן על האנשים שהוא מכיר כי ג'ק ... לא יכול ... למות. אינטו קורא לרופא שג'ק נהג להכיר בשם סטלה קורטני (דונה קרול, מגלם עוד פרמאר קודם) ומספק לה את הפרטים. טורצ'ווד חקר מספר טרנסים שהובאו בשיחות טלפון ממספר טלפון מסוים. כשג'ק התקשר למספר בחזרה, הוא נפל בעצמו בטראנס. לאחר בירור נוסף הם מגלים שהטלפונים הם כל יחידות הרטרו משנות השבעים, וכי מספר ההתקשרות, עם ארבע ספרות בלבד, הוא גם משנות ה -70. אינטו נשאר עם ג'ק בזמן שגוון ורייס (קאי אוון) הולכים לחקור את המקום ממנו הגיעו השיחות. מסתבר שהיא מנוהלת על ידי חברת קרדיף וחברת בניין ווסט. הם הולכים לשם ומגלים בית אבות מלא באנשים שנפגעו מאותה תופעה, שנגרמה מסערת ברקים בשנות השבעים - במיוחד, משהו שהגיע בברק, דרך השבר. בינתיים, יותר אנשים בבית החולים מתמוטטים לאחר מענה לשיחות טלפון שנשלחו במוחם של אנשים שכבר הופקעו, ולכן טורצ'ווד מגלה דרך להילחם בדחף האלקטרומגנטי.

זה הוא החביב עלי, וזה בעיקר בגלל שלמרות שידעתי שג'ק עומד לשרוד הם הצליחו ליצור פגיעות אצל האדם האלמותי ולמעשה תהיתי איך הם הולכים להוציא אותו מזה. הסיום היה קצת אנטי-אקלימי אבל התוכן הרגשי שהפצה עליו; אינטו שפך את לבו לג'ק בזמן שהיה חסר הכרה, לומר לו דברים שהוא לא יכול היה בפניו, היה קטע נפלא. אני יודע, זה לא בדיוק מכשיר חדש. אבל התגובה של ג'ק אליו עשתה רגע מתוק בין ג'ק הארקנס לאיינטו, שהפכה את האמת ליותר טרגית בגלל גורלו האולטימטיבי של אינטו.

אני לא יכול שלא לתהות כיצד דרמות הרדיו נצפות על ידי מעריצים שאינם ממני ועל ידי יוצרים. האם הם כמו חידושים או סיפורי מעריצים, שלעולם אין להתייחס אליהם בסדרת הטלוויזיה ולרוב להתעלם מהם בקאנון למרות שהשחקנים המקוריים מעורבים? לא ממש מותר לעשות שום דבר מרכזי, כי חלילה שקורה משהו גדול ברדיו במקום במהלך תוכנית הטלוויזיה בפועל? או האם אלה נחשבים כחלק מההופעה, לא פחות מפרקי הטלוויזיה? ובכן, בכל מקרה, אני אגיד שלא התקשיתי לדמיין את השחקנים ואת מצב הרוח של "טורצ'ווד" מגרסאות הרדיו האלה של הסדרה. הסגנון, ההופעות, הכתיבה - כולם עבדו בשבילי, והרגשתי שאני מתעמק בפרק חדש ומלהיב של סאגת "טורצ'ווד", במקום להקשיב למשהו שנקצר רק כדי למלא את הפער בין הסדרות.