סנגור עצמי מוצא קול בשירה, תיאטרון

• מאי 17, 2024

"למקרה שלא שמת לב
השתניתי לטובה
שפכתי את העצמי הבודד העצוב הזה
זה ששנאתי כל כך
אני החדשה חזקה ויפה

למקרה שלא שמתם לב
אני יפה,
הביטו מעבר להופעות
כי בפנים היא נשמה לוהטת
עם שנינות ואהבה לחסוך

למקרה שלא שמתם לב
אני אינטליגנטית
אולי הציונים שלי לא מראים את זה
אבל זה שם אותו דבר .... "

- קטע מתוך השיר "למקרה שלא שמתם לב"
מאת מייגן מ. ג'ונס

למייגן מרי ג'ונס יש דרך עם מילים כמשוררת וכדוברת עצמית עם כשרון לדרמטי. ילידת קליפורניה ומשגשגת כיום בצפון קרוליינה, היא כותבת שירה מאז התיכון כדי לתת לעצמה קול חזק יותר. מייגן אומרת, "אני אדם עם מוגבלות והלקויות האלה השפיעו על איך שגדלתי והבעת רגש בעולם שבו ממש לא השתלבתי בו."

כשמייגן עברה מקליפורניה לצפון קרוליינה עם משפחתה, היא זכרה שהבינה שמערכת החינוך, לפחות לאנשים עם מוגבלות, אינה מה שהיא צריכה להיות. "היית בעריכה מיוחדת או שלא גילית ומעדת במיינסטרים," אמרה. היא גדלה בחינוך מיוחד, למעט מתמטיקה. ואז היא אומרת, היא מצאה דרך עם מילים.

"מגיל צעיר מאוד הייתה לי אהבה ורצון למילים. המשפחה שלי עודדה את אהבתי לקרוא. הייתה לי ספרייה די טובה מגיל צעיר והעדפתי ספרים על חברי לכיתה," אמרה ג'ונס. רבים מחברי כיתתה מצאו אותה כמקור להקנטות, אך היא התיידדה עם סטודנטית חילופי חילוץ גרמנית בתיכון, שהתקשה באותה מידה להתאים אותה כמו שמייגן עשתה והם התקשרו.

כשחברתה חזרה לגרמניה באותו קיץ שלאחר מכן, מייגן נאבקה מעט בדברים האופייניים - גילתה בת 17, מתגרה בה, אך גם נאבקה לאזן את היכן שהייתה מוכשרת במקום בו היו לה עדיין כמה כישלונות בלימוד. המילים והרגשות ששיתפה עם חברתה הגרמנית קיבלו פורקן אחת ולתמיד כאשר נכחה במופע של סן פרנסיסקו של "פנטום האופרה". אחר כך היא אמרה, "פתאום חשתי דחף מכריע לכתוב כך עשיתי." ומייגן לא הפסיקה לכתוב.

כמובן שקראה שירה אך מעולם לא התחנכה או עודדה לכתוב אותה. עם זאת, סוף סוף היא הרגישה שחלק נעדר אדיר ממני נפל סוף סוף על מקומו. היא מצאה את דרכה במילים. "מאותו יום לקחתי לסחוב מחברת ועטים לכל מקום", אמרה. אבל מדי פעם, היא הייתה שוכחת את המחברת והעטים שלה ואת עמודי מוזר היו מציגים אותה כמו בד שולחן במסעדה. פעם כשיצאה עם חברים יקרים, היא הרגישה שמילים מסתובבות בתוכה וכתבה על בד שולחן הוויניל בארוחת הערב. למרות שמייגן נאלצה לשלם כדי להחליף את בד השולחן, היא מעולם לא נתנה לאף אחד או לשום דבר להחניק את מבול המלים שלה.

בהתחלה, מייגן לא הייתה בטוחה בעצמה, אך המשיכה לכתוב. זה היה פורקן, זרבובית לשפוך רגשות, רגשות ודעות שהיו לה בנושאים שונים. "סוף סוף פיתחתי גאווה עצמית בחיי" דרך הכתיבה, אמרה. היא הגיעה לאודישן למופע הכישרונות בבית הספר בהצגת שיר. חבריה לכיתות מצפים ממנה לקרוא מדף, ביראת כבוד שהיא קמה, נשמו נשימה עמוקה ותוך מעידה אחת קטנה שאיש לא הבחין בדקלמת את השיר מהזיכרון. "הייתי להיט ענק", אמרה בגאווה. בפעם הראשונה היא הייתה ילדה פופולרית בתיכון, אפילו רק במשך השבועיים האחרונים של בית הספר. "הרבה מהילדים שהתעלמו ממני או התעלו ממני נלחמו להיות זה שיקנה לי ארוחת צהריים. אני מודה שזה הרגיש ממש טוב."

רק לפני ששינוי בקריירה המשפחתית הוביל את מייגן לצפון קרוליינה ולדבריה היה מוצא רחב יותר מעבר לבימת התיכון. דרך פרק המדינה של TASH, ארגון שהתחייב לדאוג לאנשים עם מוגבלות שכלית ומרובה והמכון להכשרה לנכות התפתחותית, פגשה מייגן בעלות ברית נהדרות שתמכו בביטוי העצמי שלה. "הם דחפו אותי להשתמש במתנה שלי כדי לעזור לאחרים לבטא את עצמם. הכנתי את הספר הראשון שיצאתי לאור בעזרת אחד החברים הכי יקרים שלי."

מייגן ריכזה כ -60 משיריה הטובים ביותר לספר ומכרה אותו בכנס בשנת 2004.

זמן קצר לאחר מכן, הוקמה קבוצת תיאטרון לאנשים עם מוגבלויות באזור ראלי-צ'אפל היל, וכנפיה היצירתיים של מייגן התרחבו עוד יותר. "זה ממש הזיז את כתיבת השירה שלי להילוך. אנחנו משפחה עם מגוון יכולות שונות ובלוקים."

ריצ'רד רהו הקים את קבוצת התיאטרון כולל קהילה בשנת 2005, שמייגן היא כיום שחקנית נלהבת. רוהו פיתח תהליך ייחודי, כולל, ויצירתי משותף, בו חברי הקבוצה השתתפו באופן שווה, ויצר חומר שנארג למכלול אמנותי מגובש. Reho גם הקל על בניית מערכות יחסים בתוך הקבוצה והתפתחותה ל"קהילה "אמיתית בפני עצמה. קבוצת התיאטרון כוללת במובנה האמיתי.במקום להתמקד בתפקידים שהחברה דחפה על חברי הקבוצה העוסקת בעצמם, הם מקבלים את האפשרות לשחק את עצמם ולהביע ישר מהלב. ומייגן פורחת עם החברויות והקשרים שהיא יצרה בקבוצה הזו.

מייגן מעורבת בימים אלה ב"סוג חדש של הקשבה ", המספרת סיפור רב עוצמה על יוזמה אחת קטנה של אמנויות ששינתה את חייהם של משתתפיה והציגה בעולם יצירה תיאטרלית מרגשת. מטרתו של סרט תיעודי על קבוצה זו שתזמין דיאלוג, תאתגר הגדרות של מוגבלות והכלה, ותעורר השראה באחרים לראות את כוחה של האמנויות לכבד את קולם של אנשים עם מוגבלות.

כמעט שליש מחייה של מייגן בילו עכשיו בביטוי עצמי וכישורי ההסברה שלה באמצעות מילים ושירה. היא הלחינה בערך 1,700 שירים בסך הכל וממשיכה לכתוב כמו באני ספרותי מוכן תמיד. "כתבתי על נושאים רבים מתוך אהבה, שברון לב, פוליטיקה וגם שמחה ואבל. התייחסתי להתעללות בילדים ורופאים בורים וחתולים מצחיקים."

השיר האהוב של מייגן שכתבה נקרא "אני רוצה להיות גרשווין" שמדבר על כמה שהיא רוצה שהשירה שלה תיגע בלבבות של אנשים. הנה קטע.

אני לא טוען שאני יכול לכתוב מוזיקה, ואפילו לא לקרוא אותה.
כששחקתי אותו אני חסר תקווה לחלוטין.
ובכל זאת אני רוצה להיות גרשווין.
אני רוצה שהמילים שלי יצלצלו בליבכם.
אני רוצה שידברו את מה שתמיד רצית לומר.

מייגן חולמת על יום אחד להוציא לאור ספר באופן מקצועי, "יש לקוות יותר מאחד", אמרה. למייגן יש כל כך הרבה מה לומר. היא מתענגת על ההזדמנות להביע את עצמה למגוון רחב של אנשים שיקשיבו וכדי לעשות את ההבדל עבור אחרים שעדיין לא ממש מצאו את קולם שלהם. יש לה סיסמא אישית בכרטיס ביקור שקוראת, "כל דבר שנאמר ונעשה יכול להפוך לשירה."

הוראות וידאו: פרופ' יורם בילו במכללה האקדמית אחוה - מחלות נפשיות תלויית תרבות (מאי 2024).