שלוש טיסות לטנסי היפה

• מאי 16, 2024

זו לא הרגשה כל כך שמחה לקחת שלוש טיסות הלוך ושוב אל הזמן וברחבי העולם. אבל אם זה יגיע לראות את התינוקות הגדולים שלך, כל דבר בלתי ניתן להשגה.

אז המסע שלי התחיל מבנגלור, הודו. בגלל התנהגותם המפחידה של נהגי מוניות בבנגלור, עם נשים. והעובדה שהיו לי שני פחדים, אני מעדיף לנסוע באוטובוס לשדה התעופה הבינלאומי BAIL בבנגלור. אז הכנסתי את Rs 250 לכיס המקטורן שלי שאני תמיד נוסע בו כדי להדוף את צינת האוויר בשדות תעופה ובמטוסים. בעלי הוריד אותי בתחנת האוטובוס שבראש הדרך וחיכינו עד שהאוטובוס יגיע. המנצח תמיד זורם קדימה כדי לעזור להעביר את המזוודות שלי ותוך שניות אני יוצא לשדה התעופה.

אני ממתין בחמש השעות לפני שהשערים לתואר ראשון נפתחים בשעה 3:45 בבוקר. זה די קל לבזבז את חמש השעות הבאות בקריאת ספר ולזלזל בלחמניות הממולאות בגבינה לארוחת הערב. בקרוב, אני הראשון בתור שהגיע לדלפק הכרטיסים, וזה נחמד כיוון שהבחור לא טורח שאני עודף משקל במשקל, באחד התיקים שלי. הוא נותן לי את מושב המעבר שאני מבקש עבורו, כמו שאני אוהב למתוח את רגלי או ללכת לפי הטבעת כרצונו, במקום לשאול נוסע אחר ולחצות רגליים.

הטיסה ללונדון אינה מתרחשת, אף על פי שקוראים לי להיבדק מחדש עם הבדיקה הנוספת "התראה גבוהה" שמתבצעת בשדה התעופה של BIAL. האישה כמעט מתנצלת ומרפה אותי בבדיקה קלילה של התיקים שלי. אני מתיישב במושב המעבר ומדליק מייד את מסך הטלוויזיה כדי לבדוק את הסרטים המוצעים.

המטוס ארוז לנסוע ללונדון, אבל לא אכפת לי שכן יש לי מושב המעבר ואני יכול לראות את הרפסודיה הבוהמית בשורה. אני יושב וצופה מתפעל מהשליטה של ​​מרקורי על ההמונים והוא עולה מהודו, שלדעתי מיומנים בהרבה מהמקומיים. ואז בודק את סרטי הדרמה האחרים שאני מוצא "כוכב נולד" ו"הספר הירוק ". האוכל כתמיד מעורר אכזבה ב- BA וחמור מכך לחולי סוכרת, אבל אני פשוט ממשיך עם זה ומתעלם מהגירוי, כמו שאני תמיד נהנה מהטיולים שלי.

בלונדון, בדיקת האבטחה הייתה קלה באופן מפתיע, שכן הגברת שעזרה לנו לדחוף את הדברים שלנו דרך האבטחה הייתה הודית והיא התריעה אותי להסיר את הצמיד שלי ולהכניס אותו לתיק. מיד עשיתי זאת והייתי כל כך מרוצה, כי הפלגתי ויצאתי מהקצה השני תוך שניות, הרמתי את המחשב הנייד והטלפון שלי, לבשתי את הז'קט שלי ותפסתי את התיק האחורי.
חזרתי אחורה חמש שעות מזמן הודו. אז הייתי עדיין ב 21 במרץ. אז זו הייתה התנועה הראשונה אחורה בזמן בשבילי.

בלונדון נאלצתי לחכות שהכרז יודיע לי על הכונן הארוך ממסוף 5 לטרמינל 3 באוטובוס דרך הית'רו המסיבית. מזג האוויר היה די מתון כשירדנו במדרגות כדי להגיע לאוטובוסים ממתינים. הית'רו הוא שדה תעופה כה ישן ומטפל במיליוני מטיילים וטיסות ללא הפסקה במשך היום והלילה. אני לוקח תואר ראשון בעיקר מכיוון שאני רוצה שהתחנה החופשית תראה את הבן שלי, שגר בבריטניה בדרך כלל עם שובי. אחרת המטוסים והאוכל אין מה להשוות, עם חברות תעופה כמו סרי לנקה ואתיהאד.

אז אני מחפש את השער שלי כדי לתפוס את טיסתי הלאה לשיקאגו, שדה תעופה או'האר. אין צורך לטרוח עם המזוודות, הוא יישלח הלאה עד לשיקגו, אמר מקורב התעופה שנתן לי את כרטיס העלייה למטוס בבנגלור. השערים מתחילים להתוודע אלי כשאני נוסע באותו מסלול פעמיים בשנה. שוב אני נקרא הצידה לבדיקה חוזרת ואני פותח את כל התיקים שלי ומניח להם לעבור על הדברים שלי. אני רק מתפלל שלא יטרחו אותי בקשר לזריקות האינסולין שלי שנשאתי כדי להחזיק מעמד במשך שלושה חודשים, אני לא.

בטיסה הזו אני יושב במושב שורת יציאה וזה בסדר. עם זאת מעולם לא השתמשתי במסכי הטלוויזיה שלהם המכופפים כלפי מטה בשורה זו וגם מגש האוכל מקופל אל משענת הזרוע. אני מכריח את עצמי ללמוד כיצד למנף את זה אבל אין מזל, אז תשאל את המשתתף. אני מסתפק בשמיכה ובודק את הסרטים. יש ערימות לראות כשאני צופה רק בדרמה. מותחן מייקל קיין "מלך הגנבים" מעסיק אותי ויכולות המשחק הפנטסטיות שלו. בקרוב אני מתחיל להניד בראש כי זה יום ארוך, שנמתח עוד יותר עם שינויי הזמן. אנחנו שוב טסים לאחור ולכן הראש שלי מתחיל להניד בראש באמצע הסרט.

אני מתעורר לארוחה על ידי המארחת ושמח שהאוכל באמריקן איירליינס עדיף בהרבה על ארוחת התואר הראשון. בשבילי סוכרת שאני צריכה לאכול ונראה שהפחמימות חסרות בארוחה הזו, למרבה המזל. יש חתיך עוף גדול ונחמד וקצת גבינה והכי חשוב, פחית קולה בגודל הגון. פחית התואר הראשון של דיאט קולה לא יכולה להיות קטנה יותר. אני ישן זמן מה ואז קם לנשנוש שאותו הם מציעים לנו. נותנים לי חטיף צמחוני. בהחלט אין להם דיאטנים במטוסים, שכן שכני מקבלים עוף ודגים שהיו טובים יותר עבורי.

אנחנו נוחתים בשדה התעופה המסיבי של שיקגו ואחרי שירדנו מאוטובוס המעבר אני עולה למעבר איירטריין, שמוביל אותי לטרמינל שלי ממנו אני אטוס. למרבה המזל אני ממהרת ולא מתגמדת כשעוברת ביטחון הם מושכים אותי הצידה לבדוק אותי.אני עומד כמו פושע מסוכן, מחכה ומחכה בזמן שהשאר עוברים לי מתוקף הדרכונים שלהם. זו תחושה נוראית ולבסוף נבדקת אותי אחרי שעה, יחד עם שני נוסעים נוספים. אני הולך לפספס את הטיסה שלי אומרת הגברת יחד איתי, ואז אני מתחיל לדאוג. אני שואל את השעה ונאמר לי השעה 22 בערב והטיסה שלי היא בשעה 22:00.

אני מתחנן שיפטרו אותי כשאני מתגעגע לטיסה שלי. הם עושים ואני רץ מהר כמו שהרגליים שלי נושאות אותי וזה די רחוק. G1 אמר הלוח ואני עשיתי 100 מטר ספרינטים. לבסוף נתקלתי בעלייה קבוצתית זעירה והצלחתי לעלות על הסירה כנוסע האחרון, תרתי משמע. כשישבתי במושב שלי במטוס הזעיר עם 50 נוסעים בלבד, שמחתי שהייתי ברגל האחרונה של המסע שלי. כשהמטוס התכופף לצדדים כדי להיכנס לנחיתה, שמחתי לראות את האורות המסבירי פנים של נוקסוויל. שדה תעופה קטנטן שהוא עדיף בהרבה על הענק, הלא אישי, שהשארתי אחריו.

היה טוב להיות בפנים ואני עמדתי בקרוסלה הבודדת עם קהל די קטן, לאסוף את מזוודותי. כשאספתי את שתי המזוודות שנשרו, פניתי לגרור אותן מאחוריי ויצאתי לאוויר טנסי הקר, לבני שחיכה שם בברכה. איזו הקלה לראות אותו שם, אחרי אותו מסע ארוך ומייגע.

חשבתי שהחיים היו טובים כשנכנסתי לבומר שלו (ב.מ.וו) שהוא אוהב ומרוץ הביתה באישון לילה. המשפחה ישנה כשזחלתי למיטה והיה כל כך טוב שהגעתי סוף סוף.

הוראות וידאו: האי היפה בעולם עכשיו עם טיסה ישירה מישראל (מאי 2024).