זמן לשחק

• מאי 18, 2024

לפעמים נראה שמשקלו של העולם מעקף אותי. יש כל כך הרבה תחומי אחריות, כל כך הרבה אנשים הזקוקים לטיפוח, כל כך הרבה מטלות שצריך להשלים, כל כך הרבה פרטים עסקיים שאליהם צריך להקפיד וכל כך הרבה הודעות אימייל למחוק ללא רחם או להשיב עליהן בחסד. היום כשהתכוננתי לכתוב את הטור הזה עלה לי לראש האמרה הישנה "כל עבודה ושום משחק לא הופך את ג'ק לילד משעמם." אני ממש ממש משעמם ברגע זה. ללא השראה וחסרת רושם, אני יושב כאן בכיסאי ותוהה איך אדם לשעבר קצת מעניין הפך לאפור כל כך. אבל האם ידעת שיש ביטוי שני לפתגם הזה?

כל העבודה ושום משחק לא הופך את ג'ק לילד משעמם,
כל משחק ושום עבודה הופכת את ג'ק לצעצוע בלבד.

בא לי לשחק עם זה קצת. המחשבה על זה מוציאה אותי מהפאנק שלי.

כל העבודה ושום משחק הופך את ג'יל לילד משעמם.
כל המשחק ושום עבודה הופכת את ג'יל לקצת פרועה.

אני לא זוכר את הפעם האחרונה שהרגשתי קצת פרוע. קצת פרוע יכול להיות דבר טוב. החלטתי שאין מספיק משחק בחיי. אין לי את היתרון של פעוט לשחק איתו. אז אני הולך לעשות את הדבר הבא הכי טוב. אני הולך להעמיד פנים שאני שוב בן 7 ולברר מה יהיה היום המושלם-ילד-הבר שלי-פראי.

מפריח בועות
יש משב רוח קיץ חם שנכנס לחלון המשרד הביתי שלי. עצמתי את העיניים. אני מדמיין שאחותי ואני שוב קטנות. חמישים שנה מחליק יותר בקלות משחשבתי. לאמא שלי תמיד היו רעיונות מהנים עבורנו והיום היא העבירה לכל אחד בקבוק נוזל סבון צבעוני, מחבת קטנה ושטוחה להכניס את הסוכריות ושרביט כף יד מעוגל לנטילת הסבון. נשחק שעות בחצר האחורית. האוויר מתמלא בבועות ענקיות ומנצנצות. יש ברק הצבעוני והשקוף שלהם כל כך מלא תקווה ומרומם. חלקם הולכים לחיות הרבה יותר משאנחנו חושבים שהם יצליחו. הם מסתובבים מעט בקמטים סביב הקצוות רגע לפני שהם פורצים לאין.

החלק את השקופית
שמש הקיץ שוקעת עכשיו. אנו מחליפים במהירות את בגדי הים שלנו כשאנחנו שומעים שהגיע הזמן לקחת את החלק ולהחליק. אני שומע את חריקת הצינור המוכרת שהולכת מגלגלו. אמא מאיימת לרסס אותנו ואנחנו מווצצים בעונג כשהיא בעצם מדליקה את הצינור. המים מרגישים קרים קרים בעורנו החם כשאנחנו מתהפכים. להבי העשב מתכווצים תחת רגלינו הרטובות.

משחק תחרות
אנחנו כבר מעט נשרפים מהשמש. אמא הובילה אותנו פנימה ואנחנו יושבים ליד שולחן האוכל. קיבלנו לכל אחד חתיכת נייר ענקית ענקית ואנחנו מציירים את מה שאנחנו תופסים כדגמים אלגנטיים בתלבושות יוקרתיות. אנו אוהבים את המילים "אלגנטיות" ו"יוקרתי "ומשתמשות בהן במשפטים לעתים קרובות ככל האפשר. למזלנו יש לנו אחד מאותם 64 ערכות עפרון קריאולה. זה שיש בו את העפרונים האקזוטיים כמו זהב וכסף ומחדד העפרון המיוחד שאני תמיד סותם. אני קצת מתעצבן מכיוון שאחותי כבר תפסה את עפרון הזהב כדי לעצב קצת פריטי לבוש לדגם שלה. קשה לכעוס יותר מדי על אחותי לאורך זמן. היא אמנית משובחת והציור שלה מאוד מבטיח. באחת הדוגמניות שלה היא רישמה כובע בסגנון אודרי הפבורן רחב שוליים עם נוצה ענקית. זה ממש משכנע. אני לא יכול לשים ידיים יותר מדי ולכן הנחתי את הידיים של הדוגמניות שלי מאחורי קפלי השמלות שלהם. אנחנו כל אחד משרטט שלושה דגמים דקים בצורה בלתי אפשרית בבגדים שונים ואז מתקיימים תחרות כדי לקבוע איזה מהם צריך לזכות בתחרות.

הפנטזיה שלי נשברת מקולו של בעלי. הוא יודע שאני עסוק בניסיון לכתוב אז הוא החליט לעשות את הכביסה כדי לעזור לי. הוא נשמע מעט מהיסוד שלו. הוא שואל: באיזה עלי לבחור "פלוף" או "יותר פלוף"? לפני שאוכל לענות אני רואה במוחי שני אפרוחים תאומים קטנים. הם לבושים באפודים משובצים תואמים. "פלוף" ו"יותר פלוף "לא אוהבים להיות תאומים. אמם מלבישה אותם בתלבושות דומות ומשכנעת אותם לשחק את אותם משחקים למרות שהם כמו לילה ויום. אני רוצה לכתוב על פלוף ועוד פלוף.

ילדיי הכותבת הפנימית חזרה. אני שמחה. ואז אני הולך לעזור לבעלי בכביסה.

אל תשכח לשחק. זה יעזור לך לכתוב.