לא מוטרד מהגירושין בחיים המאוחרים?

• מאי 3, 2024

ההכרזה האחרונה על הפרידה והגירושין הממשמש ובא בין אל לבין טיפר גור גרמה לעצב. גירושין בהחלט קשים בשום פנים ואופן. עם זאת, עם כמעט חמישים אחוז גירושין, ניתן היה לחשוב שרוב האנשים היו מושכים בכתפיים וממשיכים הלאה.

אולי זו הייתה הנשיקה. אולי היו אלה מאבקי החיים השונים שנראו שהם התגברו עליהם. יתכן שזו פשוט העובדה שהם היו נשואים ארבעים שנה.

עדיין נראה שרבים בחברה שלנו רוצים לטפח את מישהו עם מחשבות "להזדקן". המחשבה היא שאם מתגברים על גידול ילדים, קריירה, שיאים או תורמים פיננסיים ואולי משבר אמצע החיים, האמירה "עד המוות תעשה לנו חלק" הופכת למציאות.

אולם הלך הרוח הזה משתנה. אנשים חיים זמן רב יותר, הם פעילים יותר ואולי יש להם ציפיות גבוהות לאיכות חייהם בשנים מאוחרות יותר. בן / בת הזוג עשויים שלא לשתף את יעדי החיים הארוכים שלהם והם פשוט נשארים לא יותר מאשר חברות לחדר או אניות העוברות בלילה.

אנשים עשויים לרצות לאמץ חופש ועצמאות ולהרגיש שהם התבדלו מהאדם שנישאו. אם שני האנשים רוצים את הגירושין או מסכימים שעליהם להיפרד מדרכים, אין זה סביר שזו גירושין מפוקפקים ומכוערים.

זה כמובן לא מקל על ילדים בוגרים, שעשויים עדיין לחוות הלם, עצב ופחד. לכן חשוב ששני המתגרשים יהיו מודעים והבנה ביחס לרגשות של ילדיהם.

נושא נוסף שיש לקחת בחשבון הם הכספים. אלא אם כן הכספים אינם מהווים בעיה, גירושין בהמשך החיים יכולים לגרום לרמת חיים מופחתת. אם יפרוש, יכולתם של אנשים להחזיר את העושר עשויה להיות מוגבלת.

יש לקחת בחשבון את כל הנושאים הללו לפני ששני אנשים מקבלים החלטה להתגרש. עם זאת, אנשים אחרים צריכים לכבד את ההחלטה. האמת היא שאיש אינו יודע באמת מה קורה במערכת יחסים אינטימית, כמו נישואים. חשוב לכבד את החלטתם של שני אנשים ולהעניק להם תמיכה רגשית וחברות. זה נכון בין אם גירושין מתרחשים לאחר עשר שנים או ארבעים שנות נישואים.