איך זה לחרוש?

• מאי 2, 2024

נולדתי לשמוע. למדתי שפה בברך אמי ולמדתי בבתי ספר בזרם ראשי. הפסנתר היה האהבה הראשונה שלי. כשהייתי בערך בת 9 היו לי חצבת. אף אחד לא חשב הרבה על זה כי התאוששתי. עם זאת, כשהייתי בת 16 החלה המורשת שהשאירו החצבת ואובדן שמיעה קטן גבוה היה מדיד.

אבל גם אז זה לא השפיע על חיי וזה לא היה עד שהטינטון התחיל כשהייתי בן 18 חשבתי שיש לי בעיה. ביקרתי במומחים ברחבי הארץ. הכי טוב שיכלו לומר היה - "לא ניתן לעשות דבר. לוותר. למדו קריאת שפתיים. אתה תהיה חירש לחלוטין כשאתה בן 20. " זה היה הרסני. חיי התבססו על מוסיקה. למדתי במכללה ולמדתי להיות מורה בתיכון עם פסנתר כאחד מגדולי ביתי.

הטינטון הקשה על השמיעה אז עזבתי את המכללה - הפעם הראשונה שאובדן השמיעה שלי השפיע על קבלת השכלה. כמה שנים אחר כך התחתנתי. ילדי הגיעו ובכל פעם שהייתי בהריון שמתי לב לירידה בשמיעה מוחלטת. שוב מומחים הבטיחו לי שכשנגמרה ההריון שלי ישמעו. זה מעולם לא עשה זאת.

כשהייתי בת 28 נישואיי התפרקו ונאלצתי לחזור לכוח העבודה. הכישורים שלי לא היו שלמים אבל למרות החירשות הגוברת שלי היו לי הכישורים לעבוד בתעשיית המוזיקה. מכרתי פסנתרים ואברים ביום, לימדתי פסנתר בשעות הערב המוקדמות ניגנתי מוזיקה לארוחת ערב קלה בהאזנות במסעדות בלילה. אולם הגיע היום בו אובדן השמיעה שלי השפיע על יכולתי לעבוד במוזיקה. בשלב זה האוזן השמאלית הייתה חירשת לחלוטין והאוזן הימנית שלי עקבה.

אך עדיין המומחים לא יכלו לעשות דבר. אחד אמר לי שאיבדתי את כל השמיעה שבכלל אפסיד - זה יישאר יציב, ואילו אחר אמר לי שאני מספיק צעיר שבעוד כמה שנים ארוויח מהמצאה חדשה, האוזן הביונית.

רק כעבור שבע שנים האוזן הימנית שלי איבדה את כל השמיעה מלבד בכמות קטנה, וכעת חייתי בעולם כמעט שקט. העולם כבר לא היה מוכר לי. דרכי להתקשר עם אחרים השתנו. התגעגעתי למוזיקה ונסוגתי מהרבה מקרים חברתיים. לא יכולתי יותר לעבוד בתעשיית המוזיקה, כך שחפרתי את כישורי המזכירות הישנים שלקחתי עבודה בשיווק.

כדי לשפר את הסיכויים שלי למשרה טובה יותר החלטתי ללמוד. אבל אחרי שלוש שנים של יוני שני לילות בשבוע במשך שלוש שעות, לעתים קרובות כשאני לא יכולתי לשמוע את ההרצאות או לקיים אינטראקציה עם חברי לכיתה, ויתרתי - בפעם השנייה שאובדן השמיעה שלי הפריע לחינוך שלי.

למרות אובדן השמיעה שלי עבדתי דרך הדרגות עד שהפכתי למנהל הכללי של חברת שירותי שיווק. היו לי עוזרים, אנשי מכירות וצוות עובדים אחרים שיכולים לעשות עבורי את הטלפון ולרשום פתקים ולפרש לפי הצורך. השתמשתי בקריאת שפתיים כשהייתי יכולה והבלפתי את דרכי כשאני לא יכולתי. קיבלתי את הקטעים שפספסתי מהדקות. אבל מטה החברה היה בניו זילנד ולא יכולתי לשמור על קשר עם הבעלים.

מנהל המכירות שלי עשה את זה בשבילי, עד כדי כך שהבעלים חשבו שהוא המנהל והייתי מבוטל. הייתי עכשיו בן 40, מובטל וחירש. במהלך השנתיים הבאות הגשתי מועמדות ל 473 משרות, השתתפתי במאה ראיונות וקצרתי 9 פעמים ועדיין קיבלתי עבודה חלקית או זמנית. עמית לשעבר, שהאמין בי וידע את ערכי, הציע לי בין עירוב לעבודה וקפצתי על זה.

עכשיו הילדים שלי עברו לגור. לראשונה בחיי חייתי לבד. לא הבנתי עד כמה ילדי היו אוזני. לא היו לי חברים, לא היו לי רשתות חברתיות ושום דרך לפתח אותם בקלות. לא היה לי שום דבר לעזוב את העבודה בליל שישי ואפילו לא לדבר עד שחזרתי לעבוד ביום שני בבוקר. החיים קיבלו תפנית קשה. הייתי מבודד, חסר חבר ונחלשתי לדיכאון. כמעט ויתרתי על התקווה שהחיים יוכלו להיות שוב טובים

הוראות וידאו: החבר הזה שאוהב לחרוש על אותו שיר בהגזמה.. (מאי 2024).