השתלת שבלול דו-צדדית
עד סוף שנות התשעים ניתן לומר שהשתל שבלול עדיין היה בשלב הפיתוח. אמנם חלו שיפורים מאסיביים בטכנולוגיה, אך המכשיר שעיבד את הצליל היה עדיין גדול יחסית ובלוי על הגוף עם חבלים המתחברים לשתל על הראש. במהלך תקופה זו לעתים רחוקות אף אחד לא קיבל שתל בשתי האוזניים (השתלה דו-צדדית), בין השאר בגלל הטכנולוגיה המגושמת, אלא גם מכיוון שנחשב שמספק לשמיעה באוזן אחת עבור חרשים.

עם כניסת טכנולוגיית המיקרו למחשבים התקנים רבים, מכשירי שמיעה כמו גם מעבדי דיבור לשתלי שבלול הפכו קטנים יותר; מתוחכמים יותר והציעו יכולות שמיעה גדולות יותר. משמעותם של שינויים אלה הייתה שאנשים יכולים לסייע בשמיעה בשתי האוזניים הרבה יותר קל ונוח.

רוב אנשי השמיעה ממליצים לסייע לשתי האוזניים בעזרת מכשיר שמיעה, אך באופן כללי, מקצוע הרפואה נחשב 'לשמיעת אוזן אחת' עם שתל שבלול, מספיק. בעזרת טכנולוגיה משופרת ומעבדים קטנים ונוחים יותר, מי שאינו יכול להשתמש במכשירי שמיעה בוחר שתלים דו-צדדיים של שבלול כדי לשמוע את אופן כוונת הטבע.

עבור אנשים רבים ההחלטה לקבל שתל שבלול היא קשה. החששות מהשתל הראשון הזה כוללים את הסיכונים הכרוכים בניתוח והרדמה וכן אי נוחות וכאבים נתפסים לאחר מכן. אבל היבט נוסף נכנס גם הוא לשחק; הפחד מהלא נודע: האם השתל יעבוד עבורי; האם אוכל לשמוע? כמה טוב אשמע? איך זה יישמע? האם אהיה יותר גרוע מבעבר? האם ארגיש כישלון אם זה לא יצליח? האם אני בכלל רוצה שזה יעבוד? (אחרי שרבים מאיתנו למדנו כיצד להתמודד ללא שמיעה.) מה תהיה ההשפעה על מערכות היחסים שלי אם אוכל לשמוע שוב? האם אשתמש בטלפון, אראה טלוויזיה, אעבור לסרטים, אשמע לרדיו, אהנה ממוזיקה? אני לא יכולתי ליצור קשר עם איך זה הרגיש לשמוע. לא יכולתי לזכור מתי השמיעה הייתה 'חלק מובן מאליו מהחיים' ולכן היה לי פחד שקשור ליכולת לשמוע שוב.

אף אחד מהפחדים שלי לא התגשם ושמעתי שמיעה מספקת לגמרי במשך שבע שנים. עכשיו אני יודע את התוצאות וחייתי עם המכשיר, מבין איך זה עובד בשבילי. הבדיקות מראות שאינני יכול להשיג תוצאה טובה יותר מהשתל הראשון שלי. אני שומע ומבין 100% בכל מבחני הדיבור. אני זקוק לעלייה של 3 ד”ב (דציבלים) בנפח בכדי להבין דיבור ברעש רקע ואני מזהה צלילים סביבתיים. כך שתל שני לא יכול לתת לי לשמוע יותר כיוון שאני כבר שומע הכל.

קבלת ההחלטה לבצע השתלה שנייה חייבת אפוא להתבסס על קריטריונים שונים. לאחרונה קיבלתי את ההחלטה הזו אבל מדוע?

בראש ובראשונה הוא השיקול הכספי. ללא אמצעים אישיים או חברות בתשלום בקופת ביטוח בריאות, אין שום דרך שאני (ורוב האנשים האחרים) יכול לקבל שתל שני.

הפעם כל פחד מבוסס פשוט על הפעולה והסיכונים הכרוכים בכך. לאחר שכבר עברתי את זה אני יודע שזה יהיה מינימלי, כמה ימים אי נוחות במקרה הרע. ואין לי שום פחד מהתוצאה. גם אם באיזשהו סיכוי קלוש, השתל השני לא עובד, אני בוודאי לא יהיה יותר גרוע. אני יודע איך זה יישמע. אני מבין את תהליך הלמידה כדי לקבל שמיעה טובה ואני מצפה לחלוטין לתוצאה דומה בהבנת הדיבור והצליל באוזן שהושתלה לאחרונה.

מהשתל השני איננו יכולים לצפות להכפיל את השמיעה, אך מה שאנו יכולים לצפות הוא מיקום צליל טוב יותר, האזנה קלה יותר, מכיוון ששתי אוזניים טובות יותר מאחת, כמו גם איכות צליל טובה יותר. אני גם מקווה שהמוזיקה תישמע טוב יותר (אם כי היא כבר יפה). אני אוהב לשמוע ורוצה לשמוע את הדרך בה התכוון הטבע. אני לא זוכר שאי פעם שמעתי עם שתי אוזניים ואני מתרגש מהסיכוי.

הוראות וידאו: יוחאי יכול לשמוע ולדבר! (אַפּרִיל 2024).