ביקורת התקליטור: מולי האצ'ט - צדק

• מאי 13, 2024

בובי אינגרם של מולי האצ'ט אמר לי לפני כמה שנים ש"מולי האצ'ט היא מסורת רוח ומורשת. אני חושב שזה חסר פנים. זה הבאנר. זה הדרום עלה שוב. זו שתיית בירה בערב שישי ושבת. זה צימוק לעזאזל, מנופף בדגל הקונפדרציה, דיג בס ופלרטיין עם אסון. "

ובוודאי, לעזאזל של צימוקים זה הכל טוב ויפה ומספיק עבור רוב חובבי הרוק הדרומיים. עם זאת עם הגיל מגיעה מודעות מוגברת לעולם סביבנו ומזרן מלא יותר של חוויות חיים. מעין סיבוב זנב רגשי ממותה של אשתו סטפני בשנת 2005, בובי לא היה במצב הרוח הראוי להקלטה חדשה אחרי ההתפרצות הקתרטית שהייתה שחרורו הקודם של הלהקה (המצוין לוחמי גשר הקשת.) חומר חדש לא היה בראש סדר העדיפויות.

ואז התרחש פלורידה (מדינת בית הלהקה) אירוע טרגי שעיצב את הדברים הבאים. סומר תומפסון, ילדה בת שבע, נחטפה בזמן שהלכה הביתה מבית הספר. גופתה התגלתה מאוחר יותר באתר הטמנה מקומי. קונצרט הטבה אמור היה לסייע בגיוס כספים תמורת תגמול בתפיסת הרוצח. אינגרם והצ'ט (הסולן פיל מק'מקמק, הגיטריסט והמייסד דייב הלובק, הקלידן ג'ון גאלווין, המתופף שון בימר והבסיסט טים לינדסי) קפצו במהירות על הסיפון.



האירוע עורר התפרצות יצירתית והכל תחת נושא הצדק, שהפך לזעקה המתקשרת על החומר כמו גם לתואר מה שיהיה התקליט החדש. לטענת בובי, הוא התיישב לילה אחד עם גיטרה והשירים יצאו לידי יום-יומיים שלאחר מכן. צדק, לאלבום שהתקבל יש יתרון גרוע להרבה מהשירים, המשתתפים באירועים הקודרים שהיו הזרז לפרויקט.

מסלול הכותרת חגיגי כמו צעדת שורת מוות. בשעה 8:39, זה אחד השירים מסוג טור-דה-פורס שמולי האצ'ט ידועה בתקליטים האחרונים וכמו בן דודו הדרומי "Freebird", המוזיקה מתחילה לאט, מתגברת ומגיעה לשיאה בתצוגת גיטרה טעימה. בגמר.

"נקמה" ו- "בחושך של הלילה" הם גם כמה שירים אפלים ונוחרים, כאשר האחרונים, במיוחד עם פזמון משכנע באמת. "כמו גן עדן הוא לנצח" הוא שיר נוגע ללב באופן אדיר, והוא נכתב על ידי פיל מקארמק עבור אינגרם, מדבר על החיים לאחר שאיבד אדם אהוב.

הנקודה הרגשית ביותר בתקליט היא "לעוף על כנפי המלאכים (השיר של Somer)". השיר נכתב והוקלט לפרויקט גיוס הכספים לגיוס כספי תגמול לתפוס את הרוצח של סומר, השיר ממש נוקב, במיוחד כששומעים את שירה של אחותו של סומר, אבי, בתחילת שרה "You Are My Sunshine", (השיר האהוב על סומר) . האצ'ט תרם 100% מתמורת מכירת הסינגל לקרן סומר תומפסון

למרות מצב רוח מפוכח שמנחה את השיא, אין לומר שאין רגעים קלילים יותר. "Been to Heaven, Been to Hell", שפותח את התקליט הוא רייב אפ שהוא המולי האצ'ט המסורתי. "American Pride" הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר למה הלהקה הזו עוסקת. סלע דרומי, בוגי דרומי, סלע ביצה. קרא לזה איך שתרצה. זה אחד השירים שאתה מנגן אנשים שמעולם לא שמעו את האצ'ט לפני כן. "בטוח בעור שלי" ו- "מחר נצחים" שניהם רוקרים סולידיים, כשהאחרון בועט כמה רציני אחרי הפזמון.

שניים מהשיר האהוב עליי בתקליטים, למרבה ההפתעה הם מעט מחוץ לנוסחה הרגילה של מולי האצ'ט. השירים קצת יותר קרובים לרוק הזירה של שנות ה -80 מאשר הסטיילינג הדרומי אליו התרגלנו אבל שניהם מאוד מאוד חזקים. "מים עמוקים" מתחיל בריף הגיטרה הפשוט הזה שאני פשוט צריך להמשיך לנגן. זה מראה שכמה מהדברים הזכורים ביותר לא חייבים להיות הדברים הגדולים והמפותלים האלה. שירתו הגרועה של מק'קורק מתגלגלת כגלים קצוצים על אוקיינוס ​​סוער והגיטרות נוהמות כל הדרך, עם סולו מספק במיוחד.

הקטע השני, "אני הולך לחיות עד שאני מת" הוא קטע מלווה ל"מים עמוקים "בכך שיש בו ריף גיטרה ממש קרס שאני פשוט אוהב. עם זאת, השיר הזה מתחיל לאט לאט ומוצץ אותך עם מבוא נהדר של שישה מיתרים ואז בועט לאותה ריף נהדר (שוב, פשוט, פשוט). סולו מרושע ממש בקערות שאתה מסתיים בסוף השיר, ומשאיר אותו בצורה משובחת. כשאתה משתרע על מעל 8 דקות אתה מקבל תמורה מלאה בכסף שלך בשיר זה.

קומץ חתכים ממש הוכה בי כשהייתי מנגן לראשונה את התקליט הזה ואחרי חמישה או שישה סיבובים כמעט כל שיר מתבלט כחזק באמת. מק'מקורק לקח פלייק לאורך השנים עבור שירתו אך בעיניי, יש לו כנות בקולו ומסירה לא מסודרת שבאמת עוברת. יכול להיות שהוא לא פול רודג'רס, אבל שוב אתה בקושי יכול לקרוא לבריאן ג'ונסון זמר נהדר. אני חושב שהוא מצליח צדק (סליחה, לא יכולתי להתנגד) לחומר. ודבר אחד נוסף בדיסק הזה ברור; בובי אינגרם הוא כותב שירים נהדר.

מעל 60 דקות יש מה ליהנות.אם אתה מעריץ של האצ'ט, תאהב את התקליט הזה ואם אתה פשוט מסתובב לבדוק את הלהקה הזו, זה מקום נהדר להתחיל בו.