קדושים לאופנוענים - ראשים זרים

• מאי 4, 2024

פרק 2 של סיפור התעלומה הסדרתי שלנו לקוראים צעירים. להכיר חברים חדשים זה קשה. כאשר אנו דעות קדומות לאחרים, אנו סוגרים את הדלת לחברות.

פרק שני
ראשי חייזרים

כשגלגל את אופניו לאורך שביל הגישה שמע סבסטיאן את אמו מתקשרת מהדלת הקדמית. "אל תשכח את הקסדה שלך."

"אמא, זה נראה טיפשי. כאילו אני חייזר."

"בסדר, פשוט העמיד פנים שאתה פולש לכדור הארץ. אתה יודע את הכלל, אין קסדה, אין רכיבה על האופניים שלך," אמרה וניגשה אליו. "וזכור ..."

"... הראש שלי לא קשה כמו שאתה חושב," הוא סיים בשבילה.

"בדיוק. טיפשי ככל שזה נשמע, אני אוהב את הראש שלך כמו שהוא." היא נתנה לו חיבוק קטן. "תיהנה ותהיה בבית לפני רדת החשיכה. אה, אם אתה עוזב את הפארק יידע אותנו לאן אתה הולך. בסדר?"

"אוקיי," ענה סבסטיאן והניח את הכדור. הוא חזר למוסך להשיג את קסדת הראש הזר.

+++

דבר נחמד לנוע היה שהוא יכול כעת לרכוב על האופניים סביב השכונה. בביתם הישן הוא היה צריך להיות זהיר מאוד רק סביב מעגל הגוש. אנשים השתמשו ברחוב שלהם כקיצור דרך מכביש ראשי אחד לשני. הם בקושי שמו לב לתמרורי העצירה והם בהחלט לא דאגו לילדים באופניים. כאן הם גרו ברחוב ללא מוצא. בדרך כלל המכוניות היחידות היו שייכות לאנשים שחיו ברחוב.

בשכונה החדשה הזו הוא יכול היה גם לרכוב כמה רחובות לפארק. זה לא היה פארק גדול, אבל היה בו חניון עם מדרון. רוכבי אופניים ואלומי להחליק התעמלו על טריקים במדרון. לא שסבסטיאן היה טוב בטריק רכיבה. הוא עשה את הדברים הפשוטים, כמו לקפוץ על גלגלים או לרכב ללא ידיים. התעלולים המסוכנים יותר הוא השאיר לאחרים.

הוא חייך כשהוא ניגש לפארק. הוא זיהה את אנדי מילר עם הבנים המקובצים בחניון. אנדי היה בסדר. הם נפגשו כאשר הטוחנים הזמינו את משפחת בלופדי לבישול בשבת האחרונה. אביו של אנדי היה הכומר של הכנסייה המתודיסטית בעיר. הוריו של אנדי סייעו להתחיל את הכנסייה החדשה. הם אלה שהציעו את חנות היופי הישנה לכנסייה החדשה.

סבסטיאן רכב לקבוצה, "יו אנדי."

"היי סבסטיאן. מה קורה?" אנדי הגיב.

היי, "אמר לנערים האחרים.

"הי," ענו רובם. ילד אחד פשוט הביט בו כמוהו היה זר הפולש לכדור הארץ.

"זה גריף," אמר אנדי בהתייחסו לילד הבוהק. "זה רנדל, טאקר, ובן דודה בובה," הוא המשיך והצביע על כל ילד.

בובה? אנשים למעשה כינו את ילדיהם "בובה", תהה סבסטיאן. כל מה שהוא אמר היה "הי." הוא התחיל להיות עצבני מאוד. גריף בהה בו כאילו נוזל ירוק יוצא מבין אוזניו ועין שלישית במרכז מצחו.

"מאיפה אתה?" צחק גריף.

"ובכן, עברנו לכאן מפילדלפיה. זה פנסילבניה לא מיסיסיפי," אמר בניסיון לבדיחה. איש לא חייך.

"ניחשתי זאת", הייתה התשובה הנוחררת. "מה שמך שוב?"

"סבסטיאן, סבסטיאן בלופידי," הוא אמר, ותהה שוב מדוע הוריו לא יכלו לקרוא לו ביל, או ג'ון, או כל דבר אחר שקל יותר לומר או לאיית.

לפני שגריף יכול היה לומר כל דבר אחר אנדי קפץ פנימה. "ספר להם על שמך." בפנייה אל האחרים אנדי הודיע ​​להם, "זה סיפור מגניב. המשך."

"שמי? אה, אתה מתכוון לסנט סבסטיאן?" סבסטיאן הוקל. הוא לא רצה לספר להם למה התכוון בלופידי. היה קשה מספיק להיות הילד החדש. הוא החל את סיפורו.

הוא סיפר להם את סיפורו של סנט סבסטיאן, החייל הרומי שהפך לנוצרי. זה היה כאשר זה היה נגד החוק להיות נוצרי. הוא גילה ונשפט למוות. הרומאים קשרו אותו למוקד וירו בו מלאים בחצים. הם השאירו אותו למתים, אך הוא עדיין היה בחיים. סנט סבסטיאן הצליח להימלט. כשהרומאים חזרו לגופה הוא נעלם. הם איתרו אותו והכו אותו למוות.

"וואו! זה איזה סיפור," קרא טאקר.

"כן, אני אוהב את הקטע כשירו בו בכל החצים האלה. זה היה נהדר," חזר בובה.

"ראשו של גריף הצליף לעברם כמו נחש שחש עכבר." מה זאת אומרת 'נהדר'? זה היה טיפשי! איש לא יכול היה לחיות אחרי שנורה מלא בחצים. "גריף פנה לסבסטיאן." זה לא נכון. זה לא קרה. "

"רגע! אתה לא הבחור שאוהב לצפות בסרטים שבהם הגיבור מכה תריסר בחורים אחרי שנורה שש פעמים?" אנדי דרש. "זה סוג של סיפור פעולה היסטורי."

ראשו של גריף פנה לעבר אנדי. "ובכן, אלה סרטים. הם לא אמיתיים. אני בספק אם הבחור הקדוש הזה היה הרבה חייל. בכל אופן, איזה סוג יש לזה? הוא נקרא על שם איזה בחור שנהרג."

"ובכן, עדיף מלהיקרא על שם חיה מיתית," שמע סבסטיאן את עצמו אומר. אה, אה, הוא חשב שעיניו של גריף הצטמצמו. הוא באמת נראה כמו נחש שעומד לשבות.

"על מה אתה מדבר?" גריף דרש לדעת.

סבסטיאן גמע וניסה להחליט איך לא להכות.

"שאלתי למה התכוונת לזה?"

ראש החריש סבסטיאן אמר, "שמך גריפין, נכון? גריפין הוא חיה מורכבת. זה חצי אריה וחצי נשר."

"היי, זה די מגניב," אמר רנדל. באמצע לחיוך הוא הביט בגריף.

"אני קרוי על שם אמי," סינן גריפין. "גריפין היה שם משפחתה."

סבסטיאן גלגל את אופניו מספר צעדים וניסה לחשוב מה לומר. אנדי קפץ פנימה, "ובכן זה אומר שמשפחתה של אמך נקראה על שם הדבר המטריף הזה. זה נשמע כאילו זה היה עז", אמר כשהביט בסבסטיאן.

"זה כן. זה קשור הרבה למלכים."

"איך אתה יודע על גריפינים ודברים?" באבא שאל לגלגל את אופניו לסבסטיאן.

"אמי הייתה מורה לאנגלית. כאשר אמהות אחרות קראו לילדים את פו הדוב לאמא שלי קראתי מיתוסים. לא ידעתי על כיפה אדומה, אבל ידעתי על ג'ייסון והארגונאוטים."

"נמאס לי לעמוד מסביב לדבר", אמר גריף כשהוא נסע על אופניו. "בוא נרכב."

"כן," ענה טאקר. "עכשיו יש לנו שישה חבר'ה. אנחנו יכולים להקים צוותים ל'מופע פעלולים '."

"מה זה?" שאל סבסטיאן.

אנדי ענה, "יש לנו תחרות פעלולים. התמודדנו באופן אינדיבידואלי, אבל עכשיו נוכל להיות צוותים. אנו מבצעים את טריקי האופניים הטובים ביותר שלנו במורד המדרון. החבר'ה האחרים שופטים. אתה יודע, כמו האולימפיאדה." אנדי נסע לראש המדרון.

"אה, אנדי, אני לא עושה הרבה טריקים," אמר סבסטיאן, מנסה לשמור על קולו נמוך. הוא לא רצה שהאחרים ישמעו. הוא לא היה בטוח מה יהיו תגובות הוריו אם הם היו יודעים שהוא עושה טריק רכוב על המדרון. הוא ידע שיש לו רק שתי אפשרויות. אל תרכבו ב"מופע פעלולים "ותקבלו תווית של גמילה גדולה, או אל תשתה סיכון ותפלל שהוא לא ישבר את זרועו.

בבחירתו אמר תפילה מהירה ורכב לקבוצה. הקבוצות היו מחולקות. הוא היה בקבוצה השנייה עם אנדי ובאבה.

החוקים היו פשוטים. כל צוות קיבל תור. הרוכבים יבצעו את התעלול הטוב ביותר שלהם. הקבוצה היריבה קלעה את הרוכב מאחד לעשר. התוצאות נוספו יחד לציון הקבוצה. בובה היה שומר התפקידים הרשמי שכן תמיד עשה כמו במתמטיקה.

הקבוצה של גריף הייתה הולכת ראשונה. רנדל עמד בשורה כדי להתחיל. הוא נסע במורד הגבעה בטיול פשוט ללא ידיים. סבסטיאן נאנח בהקלה. הוא יכול היה לעשות זאת. אנדי, בובה וסבסטיאן הרכיבו את הראש כדי להבקיע אותו. הם החליטו על ציון של חמש. לא נהדר, אבל גם לא רע.

תורו של טאקר היה הבא. הוא גם שמר על הטריק שלו פשוט. קפיצת גלגלים בדרך למטה זיכתה את טאקר בשבע. סבסטיאן הרגיש קל יותר. הוא יכול היה להחזיק את שלו ולא לאבד את קבוצתו. הוא רצה שחבריו החדשים יחשבו עליו טוב.

זה השאיר את גריף לצוות הראשון. הוא התרחק מהמדרון כדי להתחיל טוב. גריף התחיל לעבר הקצה במהירות. כשהגיע למדרון התרומם בחדות וגרם לאופניו לקפוץ לאוויר וסובב את הגלגל הקדמי. כשהוא התחיל לרדת, גריף הושיט את אופניו ואז פגש את האדמה. הוא נחת על המדרון ונחת עד עצירה.

כולם הריעו. "עשרה! זה עשר!" רנדל וטוקר צעקו. כשגריף החזיר את האופניים שלו לגבעה, שלושת חברי הצוות התחילו לשיר: "עשר, עשר, עשר!" סבסטיאן, אנדי ובאבה הינהנו בראשיהם.

"אתה צודק, הם צודקים," שר באבא. "זה ראוי לעשרה. לצוות הראשון יש בסך הכל עשרים ושניים נקודות."

חברי צוות שני הצטופפו זה בזה כדי לתכנן את האסטרטגיה שלהם. "בובה וסבסטיאן, אתם יכולים לעשות גלגלים וזה אמור לתת לנו ארבע עשרה נקודות. זה אומר שאצטרך לעשות טריק ששווה לפחות תשע נקודות," פירט אנדי עבורם.

"מה אתה הולך לעשות," רצה סבסטיאן לדעת. הוא היה אסיר תודה על כך שהאחריות לזכייה תישען על כתפו של אנדי. כל מה שהיה צריך לעשות הוא טריק שהוא עשה במשך שנים. הוא סקרן את התוכנית של אנדי.

"עדיין לא יודע," ענה אנדי. "למה אתה ובאבא לא הולכים קודם. זה ייתן לי זמן לחשוב על זה." הם סיכמו שבובה תעבור ראשונה.

צוות שני החל לרכוב. לבאבא לא היו בעיות עם הגלגל שלו. מכיוון שטוקר קיבל שבעה עבור הטריק הזה, הוענק ציון זהה לבובה.

סבסטיאן משך למדרון. זה לא נראה כל כך ארוך ותלול כשהוא התבונן באחרים רוכבים למטה. לפתע חשב על האמרה הישנה שבה השתמשו הוריו. "אם כולם קפצו מגשר ברוקלין הייתם עושים זאת גם?" המדרון נראה לפתע כמו גשר ברוקלין, כאשר סבסטיאן עמד לצלול ברבור. הוא נשם נשימה עמוקה והחל במורד המדרון.

הוא החל לרוכל. הוא לא היה צריך לרוץ מהר מכיוון שכוח המשיכה משך אותו בזווית. כשעלה למהירות הוא הניע את אופניו וביצע את הגלגל שלו. הוא הוריד את האופניים שלו וניסה להקשיב לשמחת חבריו לקבוצה. הוא שמע צליל אחר. זה היה קטן, אבל זה גרם ללב להיפסק.

זה היה הצמד נשמע. לא חזק, אבל סבסטיאן שמע את זה. זה גרם לגופו לרטוט. הוא הביט מטה אל הגלגל הקדמי שלו. אחד מדוברי הגלגלים נשבר. לפני שמוחו יכול היה לפקוד על ידיו להחיל את הבלמים הוא ראה את החודים נופלים בין החישורים האחרים ונועל את ההגה. בשנייה ננו האופניים נעצרו. לרוע המזל גופתו לא נעצרה. סבסטיאן חש את עצמו עף מעל הכידון.

הוא ידע שזה הולך להיות רע, אבל לא הייתה לו שליטה כשהוא החל להתהפך. ראשית הוא היה נחיתה! הוא הרים אינסטינקטיבית את ידיו כדי להגן על פניו. כשראשו פגע באדמה הוא שמע צליל גרוע יותר ממצב הדיבור. זה היה סדק.אחר כך השלים את הכיפה, ונחת על גבו.

סבסטיאן שכב בשקט וניסה להבין מה שבר. לפתע האחרים הקיפו אותו. "היי, אתה בסדר גבר.?" "אתה בסדר?" "אה, לא! אה, לא!" הם התחילו לשאול אותו מיליון שאלות על מה שקרה ועל מה שהוא שבר.

"רגע, חכה," קרסט סבסטיאן. הוא התיישב לאט. באבא היה מאחוריו, ועזר לתמוך במשקלו. סבסטיאן הרים את ידו לראשו שם פגע בקרקע. משהו היה מוזר, אבל הוא לא הצליח להבין מה. הוא לא הרגיש שום דם. ראשו כאב, אבל זה נראה בסדר. ובכל זאת, משהו בהחלט לא בסדר.

"אה, וואו," קרא טאקר. "זה כל כך מדהים!"

"מה?" סבסטיאן שאל.

"הקסדה שלך. זה ... זה נסדק לשניים." טאקר הרים את קטעי הקסדה של סבסטיאן. זה היה תלוי סביב צווארו ליד הרצועות.

אנדי פרץ את הקטעים והראה אותם לסבסטיאן. "זה יכול היה להיות הראש שלך. זה יכול להיות בשני חלקים במקום הקסדה שלך. בן אדם, יש לך ראש קשה אחד."

הנערים עזרו לסבסטיאן לעלות על רגליו בשאלות על פגיעות אחרות. סבסטיאן בדק את עצמו. באורח פלא לא נראה שיש עצמות שבורות. זה לא אומר שהוא לא סבל מכאבים.

"עכשיו אני יודע איך מרגיש סטייק אחרי שאמא שלי עייפה אותו." גבו הרגיש כאילו הוא נשרט גלם. "האם אני מדמם בכל מקום?" הנערים עזרו לו לבדוק דם, אך מלבד כמה דמעות בחולצת הטריקו שלו ושריטות בגבו ובגב ידיו, הם לא מצאו חתכים רציניים.

"אתה צריך לחזור הביתה ולנקות את אלה," הורה טאקר. "אלך איתך הביתה. אני גר רק כמה רחובות ממך."

"בובה ואני אבוא איתך," אמר אנדי. "אתה בא לגריף? רנדל?"

"לא," ענה גריף. "אני מתכוון לחזור הביתה. נתראה בובה. נתראה טאקר." גריף קפץ על אופניו ורכב משם.

"חכה גריף," קרא רנדל אחריו. הוא התחיל לרכב אחרי הנער השני, כשהוא נשאב חזק להתעדכן.

"בנאדם, הו, בנאדם, חשבתי שהיה לך את זה כשראיתי אותך עובר על הכידון," צחק טאקר. סבסטיאן ידע שזה טבעי רק לאחרים לרצות לדבר על התאונה, אך הוא היה נבוך. הוא בדיוק התרסק מול חבריו החדשים. הוא ניסה לשנות את הנושא.

"מה עם גריף? הוא מתנהג כאילו הגעתי בדיוק מהסרט המדע הבדיוני החדש הזה."

"איזה מהם?" אנדי שאל.

"אתה יודע, זה שבו החייזרים תוקפים את כדור הארץ ומכסים אותה ברפש."

"אה כן, הרפש שמרדימה אותנו כדי שיוכלו לאכול אותנו."

"אל תדאג," העיר באבא. "הוא פעל באותה דרך כשעברתי לשוק הירוק בשנה שעברה. הייתי 'ילד העיר' כי גרנו באתונה."

"כן, בכל מקום בהשוואה ל Green Market היא 'העיר הגדולה'," צחק טאקר. "יש להם נסיעה באולם הקולנוע באתונה!" כולם צחקו על זה.

"ומקומות פיצה," הוסיף באבא.

סבסטיאן חשב על זה. הוא היה באתונה. זה היה נחמד, אבל בהשוואה לפילדלפיה זו לא הייתה "עיר". הבניין הגבוה ביותר היה רק ​​שלוש או ארבע קומות. זה הכל מה שאתה רגיל הוא שפט.

"אני מניח שהשוק הירוק מוזר לי מכיוון שהוא כל כך שונה. אני מוזר לגריפין כי אני מהצפון ועיר גדולה," אמר לעצמו.

קראת את פרק 1 - תולעת ביד?

הוראות וידאו: מוסר מהפנט ! הרב חן שאולוב מחדש שיש מלאך שיש לו אלף ראשים ולכל ראש אלף לשונות ולכל לשון אלף קולות !! (מאי 2024).