ביקורת ספרים - ימי טובין

• מאי 7, 2024

יש שלבי צער. הם קורים ללא סדר מסוים. לפעמים הם חוזרים. האדם שעובד קשה בהחלמה מצער, עושה את כל שיעורי הבית, עשוי בשלב מסוים למצוא שלום. האדם האהוב לעולם לא נשכח, אך הכאב ממזער עד לרמה נסבלת. החיים אינם זהים, אך צורה חדשה ונסבלת של זה נוצרת.

יש אנשים שמעולם לא מגיעים לשם. הם נתקעים. הם סובלים. דרוש גורם מקצועי כדי להביא אותם, אך משקל האבל מונע מהם לחפש עזרה.

ספרה של רנהילד מונק זוכה לכותרות ימים של טובות. ניסוי של אמה לכותר שעונה למוות על ידי סרטן השד.

הסיפור הוא תיאור מקרה של צער בלתי פתור, אך לא רק סביב מותה של בתה. ישנן ארבע פסקאות, שליש מהדרך לטקסט, הנוגעות קלות בילדותה בדנמרק הכבושה הנאצית. לא צריך להיות היסטוריון שידמיין את ההשפעות של זה. שכנים נעלמו באמצע הלילה. חלקם מצאו מתים לאורך הדרך למחרת. אין תוכנית התאוששות לאומית לאנשים שגדלים במקומות הרבים והדומים זה לזה. מי שחי באזור מלחמה יודע שהם צריכים פשוט לשאת את זה ולהמשיך הלאה. הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ניתנת לטיפול רב. מעטים שיש להם עזרה לקבל את זה, ולכן לעולם לא יתאוששו. הם פשוט מוצאים דרך להמשיך בחיים.

בזמן שהקורא מתוודע למספר דמויות בחייו של מונק, כמה אחרות נעדרות באופן בוטה. הסוגיות והאבל סביב מערכות היחסים עם בעלה הראשון ואמה נותרים לדמיון. מה שלא נאמר מדבר כרכים.

בתו של מונק, מריה, נפטרה מסרטן בגיל 41. נושא חוזר בספר הוא האהבה הגדולה בחייה של מריה, סם. הקשר היה צדדי ולא הצליח. מריה מעולם לא התאוששה מזה. המציאות הקשה היא שלא להתאושש ממנה הייתה הבחירה של מריה. לאף אדם אחר לא ניתנה הזדמנות.

זה מתועד היטב כי סימפטום של PTSD הוא מחלה פסיכוסומטית. הכותבת מתייחסת לבעיות הבריאות שלה, כולל גוש בשד שלה, שהוכח כקשורה במתח. לא במקרה סרטן מריה התחיל ממש מעל ליבה השבור.

זה כוחה של צער לא פתור.

מונק מציינת בקדמתה כי הספר נכתב "כדי לעזור להעלות את המודעות לזוועות שעוברות נשים צעירות" עם סרטן השד. זה כתוב בכנות, בשפה עובדתית וחסרת רגש. עם זאת, הרגשות העזים, ושלבי הצער, ברורים ל"אוזניים "המאומנות של הקורא.

אנו לומדים מה סרטן עושה למשפחה שלמה, ולא רק לקורבן. אנו מבינים מה מניע את התור לרפואה אלטרנטיבית. ההערכה היא כי חשיפתה של מריה לטפילי מים באגם הייתה אחראית בחלקה להחלשת המערכת החיסונית שלה. מסיבה זו כל ההכנסות מהספר עוברות למכון האביב השקט, שחוקר את הסיבות הסביבתיות למחלה.

בדפים העוסקים בסופרת אנו למדים כי בחייה המקצועיים עבדה מונק בבריאות הציבור. היא ייעצה משפחות באמצעות מצבים רפואיים. עברה לארצות הברית בילתה שנים כעובדת סוציאלית. היא התנדבה בהוספיס, ועזרה לאנשים למצוא שלום בימיהם האחרונים. אך בימי טובין אנו מכירים רק אם העומדת בפני אובדן ילד. ההכשרה המקצועית שלה יוצאת מהחלון. יש רק פחד, עצב ועצבנות של אריה מאמא כלפי מה שמאיים על הגור שלה.

בסופו של דבר, מריה עייפה מהכאב, עייפה מהקטטה ופשוט עייפה. עם זאת אימא אריה ממשיכה להילחם. רק חמישה ימים לפני מותה של מריה, מונק מבין שהסוף קרוב, ומתקשר להוספיס. ועדיין היא מעירה "רציתי שיכולתי למות להציל אותה". הספר הוא מחווה לאהבת האם.

מונק מבין שמריה גוססת, אבל לא מקבלת את זה. היא עדיין לא קיבלה את זה בתנאי התאוששות. כן, היא יודעת שהבת שלה נעלמה, אבל קבלה פירושה שזה בסדר. ומותה של מריה בהחלט לא בסדר. שש שנים אחרי שהיא קבורה בבית הקברות הלאומי בארה"ב - מריה שירתה בארה"ב. כותב מונק כי בתה עונה למוות. מונק יודע משהו על זה, ואנחנו מאמינים לה.

DAYS OF GOODBYES הוא גם מחווה לאהבה ולתמיכה של בני משפחה וחברים. כל יועץ צער יגיד לך שקבוצת תמיכה - לא משנה כמה קטנה - חיונית לכל הנוגעים בדבר. אלה בלי אחד לא מצליחים.

במאור פנים כותב מונק על מריה כי "ההחלמה קלה יותר כשאתה מאושר". לאחר קריאת התייחסות למשפחה זו, ניתן רק להתפלל שהכותבת תמצא יום אחד מספיק אושר לריפוי שלה.

DAYS OF GOODBYES זמין דרך Amazon.com. ב -3 באפריל, מחצות עד 23:59 אחר הצהריים, יש מתנות לכל מי שמזמין עותק. כל ההכנסות נובעות ממחקר סרטן.

תודה לך, רנהילד מונק, ששיתפת בצורה כה גלויה את הכאב, הכוח, החולשה והלמידה שלך. כולנו מאחלים לך שלום.

הוראות וידאו: הספר הכי מצחיק בעולם (מאי 2024).