ביקורת ספר על אלוהות הסיכויים השנייה

• מאי 19, 2024

לפעמים אתה פשוט רוצה קריאה נחמדה, מהירה וקלה. בלי נושאים כבדים, בלי התבוננות פנימית מורכבת, בלי עלילות משנה מורכבות המאיימות לקחת חיים או ספר משלהם. במנחה האחרון שלה, "על אלוקות הסיכויים השנייה" הסופרת קאיה מקלארן לוקחת את הקורא למסע בחייהם של מספר דמויות. אך הקורא צריך רק לארוז בקלילות כדי להשיג את התובנה והחוכמה מהקריאה הזו, מה שהופך אותה לקריאה מושלמת לשעות אחר הצהריים או הערב. יש לו את כל העוצמה של הבזק חם - מתאים כמו שאחת הדמויות מתמודדת עם גיל המעבר - והיא נמשכת בערך זמן רב. חשוב על זה כעל היכרויות מהירות בספרות. אתה יכול להמשיך במהירות מבלי להשקיע המון מחויבות.

הדבר הראשון שהקוראים יבחינו בספר זה הוא שהוא לוקח את הרעיון של קפיצת ראש לרמה חדשה לגמרי. מוגדר כקפיצה ממוח אחד למשנהו על ידי החלפת זוויות עלילתיות, קפיצת ראש מאפשרת לקורא להכיר יותר מדמות אחת בסיפור. בדרך כלל צורה זו של ציתות ספרותית מוגבלת רק לכמה דמויות ראשיות. בפיתול יוצא דופן, מקלארן נכנס לתודעת כל דמות בסיפור בין אם תפקידם מרכזי או היקפי.

הכריכה האחורית מגלה לנו שהדמות המרכזית, ג'ייד, היא אישה צעירה שצריכה להתמודד עם משפחתה האקצנטרית למדי. יש את האם בגיל המעבר, האב בדימוס, האח הבורח, הגעגוע לאחות בורחת, הסבתא המפוצצת ברובה, ועוד כמה דמויות נוספות שנובעות מדמיון הדמויות. חבריו המתמידים של ג'ייד כוללים את החבר הדמיוני שנגרר לבגרות ואת הרוח הזקנה שעוברת מחיים לחיים הבאים.

הבעיה היא שהקורא אף פעם לא נכנס לעומק נפשו של ג'ייד לעומת גישות מסורתיות יותר; מרענן את הקוראים המחפשים דרך חדשה לספר סיפור. במקום זאת הקורא נלקח לסיור מערבולת במוחות הדמויות. הקוראים יהנו מהטרדה שאמה של ג'ייד חשה כשהיא מתמודדת עם גיל המעבר ובעל שכולה נפלה מאהבה ולא יצאה ממנה. רק פתאום, מוחו של הבעל נבדק לגבי הרגשות שלו לגבי אשתו והמצאתו העצמית הכפויה הממשמשת ובאה. אבל התבוננות פנימית לא מתרחשת.

סיפור הסיפור מכמה נקודות מבט מקנה משמעות חדשה לקריינות יודעת כל יודע; לקורא יש גישה לכל המחשבות הפנימיות-הכי הרבה למה שקורה סביבן. מהנה מאוד לראות כיצד דמות אחת משחקת מול מאבקים אחרים ומפנים פנימיים. אך על הקורא להיות מוכן למצעד שינוי בלתי נגמר של נרטיבים המונעים מעורבות עמוקה מדי עם כל דמות מסוימת. זה המקום בו הרומן נכשל או מצליח, תלוי בהעדפת הקוראים. בניגוד לרוב הרומנים שמשאירים כמה מהדמויות המעניינות יורדות לבננות שנייה בלבד, מקלארן נותנת זמן שווה לכולם. זה הופך אותו לסוג הרומן שבו כל קורא יכול להתאים באופן אישי את הקריאה כך שתתאים להעדפותיהם מכיוון שיש די אופי לכולם.

הקוראים מודרכים בקלות מהראש לאחד עם הקדמות ברורות בתחילת כל קטע חדש (הספר נמנע משימוש בפרקים). היו מוכנים לרגעים הדורשים מהקורא להניח בצד כל חוסר אמון בבלתי נראה שכן התייחסות לדמויות שלא נראו מטופלות באותה מוחשיות כמו הצדדים הקטלניים שלהן. זה המקום בו הרומן מסתעף מעבר להמצאות הרגילות בנושאי חיים. הקוראים יכולים להחליט עד כמה הם מעוניינים להפיק את השיעורים והניצחון השונים שעברו הדמויות לפני שהם מוצפים לגמרי.

כל דמות, כולל ג'ייד, עוברת לאורך קו החיים המקביל שלהם, והרומן הזה שזור את הסיפורים עד שהם נפרשים, ואז מתקפלים מחדש לאוריגמי וירטואלי של פסיכוזה אנושית. קוראי העיון בדיוני יהנו מספר זה כהפוגה מהירה המפעילה חשיבה יצירתית בצורה של תענוג אשם לפני שהם חוזרים לנושאים שנמצאים בקצה העמוק של הספקטרום.

'על אלוקות הסיכויים השנייה' יחסר העומק שקוראים בדיוני רבים חושקים בהם וישאירו את אותם קוראים מרגישים כאילו בילו רק את אחר הצהריים במפגש עם ספרות מהירה. עם זאת הרומן מעניק אימון גולגולתי שלוקח את הקוראים למסע שנסע בצורה קלה ביותר ללא צורך לסחוב יותר מדי מטען ספרותי ופסיכולוגי. אל תחשוב על זה כאל טיפול שטחי בדמויות אלא יותר מבט מפתה לתודעה בלי ההשקעה הרגשית. מקלארן העניקה מתנה לקוראים שיכולים לתרגל מריעה סלקטיבית עבור כל מספר דמויות.

** הוצאת פינגווין סיפקה לי עותק ביקורת זה של 'על אלוקות הסיכויים השנייה' ללא תשלום לחלוטין.

על אלוקות הסיכויים השנייה, קאיה מקלארן, קבוצת פינגווין (ארה"ב), ניו יורק, 2004. 322 עמ '.

הוראות וידאו: Matthieu Ricard: How to let altruism be your guide (מאי 2024).