החברים הרחמנים
ראיתי לילה אחר בחור שהוא דיבר על כך שאיבד את בנו לנגיף ה- H1N1 (שפעת החזירים). האיש אמר שבנו חלה ונכנס לבית החולים מעט לאחר חג ההודיה והפסיד בקרב שלו בנגיף כמה ימים לפני חג המולד. הגבר התרגש עד דמעות ככל שהורה יכול להיות לאחר שאיבד ילד. עם זאת, הילד של הגבר הזה היה בן 37. הסתכלתי על בעלי ואמרתי "אתה יודע, אני לא חושב שיש דרך טובה לאבד ילד. לא מעניין אותי אם רק עברת בדיקת הריון חיובית או שילדך בוגר. זה נורא לא משנה איך זה קורה. "

אם עברת הפלה, אתה עלול להתקשות לראות את עצמך באותה קטגוריה שבה אנשים אחרים חווים שברים אחרים. אחרי הכל, רבים מהטקסים האבלים המסורתיים עשויים להיות בלתי הולמים או שאינם זמינים. ייתכן שלא תהיה לך אזכרה. כנראה שלא תקבל אבן בבית הקברות. אבל, אני חושב שעדיין חשוב להכיר בכך שההפסדים הללו יכולים להיות כואבים וטראומטיים בדיוק כמו לאבד ילד גדול יותר.

קבוצה אחת שיכולה לעזור היא החברים הרחמנים. הארגון אינו מתמודד אך ורק עם הריון או אובדן תינוקות אלא נועד "לסייע למשפחות לקראת פיתרון חיובי של צער לאחר מותו של ילד בכל גיל ולספק מידע שיעזור לאחרים להיות תומך."

על פי האתר שלהם, "החברים החמורים" החלו באנגליה בשנת 1968 לאחר ששני נערים צעירים מתו באותה תקופה באותו בית חולים. האחד היה חולה והשני היה בתאונת דרכים. משפחות הבנים התיידדו והציעו זו לזו תמיכה. הוצע להם להקים קבוצה ולכלול הורים שכולים אחרים. בשנת 1972 התפשט הארגון לארצות הברית.

לחברים החמדים יש פרקים מקומיים ברחבי הארץ. יש מרחק של כחצי שעה מהבית שלי, אם כי טרם הגעתי לאחת הפגישות שלהם. עם זאת, קיבלתי את העלון שלהם בדואר וזה מצוין. הארגון נותן חסות לאירועי זיכרון ויש לו רשימת מקורות נרחבת באתר האינטרנט שלהם. בנוסף, יש להם קהילה מקוונת בה אנשים יכולים לחלוק את החוויות שלהם עם אובדן של ילד.

בהחלט הייתי ממליץ לבדוק את הארגון הזה. זכור, הפלה היא עדיין אובדן של ילד גם אם מעולם לא היית צריך להחזיק או להכיר את הילד הזה.

הוראות וידאו: הרב עופר ארז-שידור חי-אשרי מי שמשתף-לקבלת עידכונים לחצו על הירשם ואז על הפעמון (מאי 2024).