אירופה - החברה הסודית
רק קבוצה נבחרת של להקות מאמצע שנות ה -80 ותחילת שנות ה -90 הצליחו להחזיק מעמד ולא להפוך לקריקטורות של עצמן או לרוקן את עצמן מכל הרלוונטיות. אתה יכול לספור את אירופה כאחת מאותן להקות. למרות שם שולי מבחינת ההיקף הגלובלי, החזון המוזיקלי של הלהקה אינו מוגבל לקהלים ברחבי האגם. התקליט החדש שלהם, Secret Society, הוא מזנון כמעט מושלם של התענוגות הכמריים המספקים ביותר, שעומדים להשאיר אוזניים מאושרות ברחבי העולם.

אירופה

הלהקה שהעניקה לנו את אחד הקטעים הזכורים משנות ה -80, "הספירה לאחור", עידנה את כתיבת השירים שלהם כבר מרשימה, ושילבה בלדות מרגשות-אך-לא-מטופחות עם רוקרים טעונים קשים. נלהב מהקבלה החמה בהתחשב בדיסק החזרה שלהם בשנת 2004 Start from the Dark, שנוצר על ידי אותו מערך שהקליט את הספירה לאחור --- הסולן ג'ואי טמפסט, הגיטריסט ג'ון נורום, המתופף איאן האוגלנד, הבסיסט ג'ון לבן והקלידן מיק מיכאלי, באירופה. הגביר את החום לגמרי.

שירה שזורה עם גיטרות קנוניות, אין תקליט זה שיר רע אחד וכמה פעמים אתה יכול להגיד את זה? רצועת הכותרת, שמובילה מההקלטה, היא שיר מעולה שכמעט משמח בהילוך הקופצני שלו. הסערה נשמעת בקול נהדר והשיר מהיר במהירות עד הקטע האמצעי בו הוא עובר להחלפה נחמדה שמתנדנדת לאט לאט לאיך שהוא התחיל. הגיטרה הגרגנית של ג'ון נורום מעצימה את ההקדמה ל"תמיד המגישים ", שהוא אחד משיאי השיא וגם הסינגל הראשון. הפזמון המלודי פשוט הוא מדהים ויתקע באוזניים לזמן מה. הסולו הראשון הגדול של ג'ון נורום מופיע כאן, ונזכר בקטעים של מייקל שנקר.

"אהבה היא לא האויב" הוא קצת יותר כבד מהאחרים עד כה ... אין הפתעה מאז שנכתבה יחד על ידי נורום. השיר האיטי הראשון "Wish I Could Believe" הוא פשוט יפה עם Tempest שמעביר קולי מרתק. זה חוזר לדברים הקראנציים עם "תן לילדים לשחק", אם כי הפזמון מלודי כמו שיש כאן. בשירים מופיע מקהלת ילדים, שלדעת נורום, הוא הבן בן ה -8 של טמפסט מרובה רצועות.

הקטע החביב עלי כאן הוא "אנושי אחרי הכל" שם הלהקה מספקת מקהלה נוספת ובלתי נשכחת. "הבן של אם" הוא בלדה, שיר יוצא דופן שהוא אולי הרגע המבריק בתקליט. ל- "Forever Travelling" יש עוד אחד מאותם מקהלות מדהימות שאותם נראה שהבחורים האלה מסוגלים לכתוב מתוך שינה. השירים האחרים הם מהשורה הראשונה גם כש"השטן שר את הבלוז "ראוי לציון במיוחד עבור הסולו המורחב של נורום.

אני יודע שאני זורם כאן אבל התקליט הזה הפך במהרה לאחד התקליטורים האהובים עלי בזיכרון האחרון. הוא ארוז עם ווים מלודיים אך עדיין מספיק פריך בכדי לרצות את חובבי הגיטרה. עבור המעריצים, אולי תרצה לשים לב לעובדה שסינגל התקליטור של "Always the Pretenders" מכיל גם את עריכת הרדיו וגם את גרסת האלבום של השיר וגם גרסאות חיות של "Flames" (מתוך "העולם הזה") ו- "אמונות טפלות" (מההתחלה מהחושך).

אם אתם אוהבים מטאל / רוק מלודי --- כדאי שתבדקו את הרשומה הזו!

הוראות וידאו: ירדן ודידי - "החברה הסודית של רחלי" מאת דוד גרוסמן (מאי 2021).