היסטוריה של קליגרפיה סינית

• מאי 7, 2024

בשפה הסינית אין אלף-בית. במקום אותיות, משתמשים בתמונות לייצוג של כל מילה. בשפה הסינית יש היסטוריה של מעל 4000 שנה. זה זמן רב לפתח קליגרפיה סינית שאכן עשתה זאת. במהלך תקופה זו פותחו סגנונות וטכניקות שונות של קליגרפיה. לכל תקופה סגנון קליגרפיה משלה ובכל סגנון, אותה מילה מיוצגת בצורות שונות.

הסגנונות הנפוצים ביותר המשמשים עד היום הם צ'ואן שו, לי שו וטסאו שו, קאי שו והסינג שו. שמת לב למשהו כשקראת את שמות חמשת הסגנונות השונים? כל שם סגנון מסתיים במילה שו. בסינית, "שו" פירושו "כותב".

צ'ואן שו

צ'ואן שו הוא הסגנון העתיק ביותר מבין חמשת הסגנונות המפורטים לעיל. השימוש בו הראשון הוא משנת 1900 לפנה"ס. זה היה הסגנון הדומיננטי באותה תקופה, עד לשושלת צ'ין המוקדמת (221-207 לפנה"ס). הדוגמאות המוקדמות ביותר לסגנון זה שייכות לתקופת שושלת שאנג (1700-1207 לפנה"ס). קליגרפיה סינית לא ממש התפתחה במהלך שושלת ג'או (1027-476 לפנה"ס) שנמצאת בין שושלות שאנג לקין. הסיבה לחוסר ההתפתחות במהלך שושלת ג'ואו היא מכיוון שסין התפצלה לטריטוריות רבות שנשלטו במשך תקופה קצרה על ידי כל שליט. במילים אחרות, הייתה אז סערה באותה תקופה וזו הייתה הסיבה לחוסר האחדות שהביא לטווח הארוך כחוסר התפתחות בתקופה זו. עם זאת השימוש בצ'ואן שו היה נפוץ מאוד למרות שהביטויים היו שונים מממלכה אחת לאחרת.
צ'ואן שו שימש ועדיין לשימוש בסין, במיוחד בחריטה של ​​כלבי ים.

לי שו וטסאו שו

סין אוחדה בשנת 221 לפנה"ס. על ידי הקיסר של צ'ין. בתקופתו סין הייתה יציבה יותר מבעבר. בתחילת שלטונו של הקיסר, צ'ואן שו היה הסגנון בו נעשה שימוש דומיננטי. עם זאת, הקושי בלימוד הסגנון הפך לבעיה להתמודד מכיוון שניהול הרשומות היה חשוב ביותר עבור הקיסר, ולא ניתן היה להדביק את ניהול הרשומות שהולך וגדל במהירות באמצעות צ'ואן שו. זה הוליד את לי שו וצאו שו סגנונות. בהשוואה לצ'ואן שו, היה להם קל יותר ללמוד ולכתוב.
גם לי שו וגם צאו שו הפכו לסגנונות המשמשים במסמכים רשמיים. לאחר זמן מה, לי שו הפך לסגנון הרשמי של השושלת מכיוון שהיה קל יותר לקרוא ולכתוב מאשר Tsau Shu. אז השתמשו במשטחי הבמבוק לכתיבה. עם המצאת המברשות, אנשים רגילים יותר התחילו לכתוב בעזרת מברשות. עד אז שימש צ'ואן שו רק למטרות טקסיות. אף על פי שלי שו הפך לסגנון הרשמי של שושלת צ'ין, צ'ואן שו עדיין שימש למטרות הקרבה או טקס.

קאי שו והסינג שו

אחרי שושלת צ'ין הגיעה שושלת האן (206 לפני הספירה - 220 D.). תקופה זו הייתה תקופה יציבה שאפשרה להתפתחות הקליגרפיה ביתר שאת מכיוון שהקליגרפיה לא הוגבלה לשימוש טקסי או רשמי. עד עלייתם של קאי שו והסינג שו, לי שו נותרה הסגנון הדומיננטי והאהוב.
במהלך שושלת האן הומצא נייר שהוביל לכתיבה להיות פופולארית עוד יותר. עוד אנשים רגילים עודדו לכתוב. הקליגרפיה פותחה לצורת אמנות. המלומדים בתקופה זו התלהבו מהתסריטים האלטרנטיביים שהוצעו.
לאחר שושלת האן, סין נכנסה לתקופה יציבה נוספת. שושלת וויי (A.D. 220- 265) ושושלת ג'ין (A.D.265-420) איחדו את סין במשך זמן מה, סין עדיין הייתה מפוצלת לטריטוריות רבות. במהלך תקופה זו וואנג שי ג'י, קליגרפיה, שהתמחה בקאי שו, הפך את סגנון הסינג שו לפופולארי. זה הזמן שהקליגרפיה הפכה לצורת אמנות בנוסף לשימוש בשמירת רישום ובחיי היומיום של אנשים רגילים.

קליגרפיה במהלך שושלת טאנג

שושלת טאנג (A.D. 618-907) היא אחת התקופות המרהיבות בהיסטוריה הסינית. בתקופה זו ניתנה חשיבות רבה לאמנות המובילה את התפתחות הקליגרפיה. סגנון קאי שו הפך לסגנון החביב ביותר בקרב המלומדים. כל סגנונות הקליגרפיה העיקריים פותחו עד סוף שושלת טאנג. המלומדים הפכו למומחים בכל הסגנונות. הסינג שו היה עדיין סגנון האנשים.

הוראות וידאו: קליגרפיה סינית (מאי 2024).