תולדות הג'ודו באולימפיאדה
ג'ודו הופיע לראשונה במשחקי 1964, שהתארחו בטוקיו, יפן. אולימפיאדה זו הייתה הראשונה שקיימה אומה לא-מערבית והכניסה גם כדורעף לאולימפיאדה. יפן זכתה במקור בזכות לארח את אולימפיאדת 1940. עם זאת, בגלל פלישתם לסין הכבוד הועבר למדינה אחרת ובהמשך בוטלו האולימפיאדה עקב מלחמת העולם השנייה. העיכוב לא יכול היה להיות טוב יותר לג'ודו מכיוון שההכרה הבינלאומית בג'ודו לא החלה להתפתח רק כעבור עשור עם אליפות העולם הראשונה בשנת 1956.

למשחקי 1972 נבחר ג'ודו להפוך לספורט מדליות מלא. במהלך המשחקים המוקדמים הללו, בנוסף לשלושה שיעורי משקל בסיסיים (כבדים, אמצעיים וקלילים) היה לג'ודו גם פורמט "פתוח", שאיפשר לכל מעמד במשקל להתמודד זה בזה. בתיאוריה, הדבר הדהד חזרה לצורת הג'ודו האמיתית, שבה משקל ומעמדה לא אמורים להשפיע על יכולתו של אמן ג'ודו. עם זאת, עם הזמן נודע כי כאשר הכישורים באמת שווים, משקלם ומעמדם של האמנים אכן משפיעים על התוצאה. לפיכך, בשנת 1988, פורמט "פתוח" נשמט.

עם הזמן וככל שההתעניינות בספורט הלכה וגדלה, נוצרו חלוקות נוספות כדי להסביר את התקלות במשקל. בשנת 1992, סוף סוף הורשו נשים להתמודד גם בג'ודו. פדרציית הג'ודו הבינלאומית, שהיא אחד מארגון הג'ודו הגדול בעולם, הוא חלק מהוועד האולימפי הבינלאומי ומסייע בקביעת ההנחיות שמתחרות עוקבות אחריהן.

המשתתפים העוסקים בג'ודו מכונים "ג'ודוקה", שמם הראוי של המתרגלים ג'ודו. כמעט 45 מדינות זכו במדליות באולימפיאדה השונות, כאשר הגבוהה ביותר היא יפן עם 58 מדליות לפני אולימפיאדת 2008. לכל שיעור משקל יש ארבע מדליות הניתנות: זהב, כסף ושני ברונזה. הזהב והכסף מוענקים על פי הזוכה ומתחרה אחר בסוגרי חיסול יחידים. מדליות הארד נקבעות משני חצי הגמר האחרים העומדים בפני מעבר חוזר מאלה שהובסו על ידי המושבים הראשיים.

בשנת 1964 מדליטי הזהב היו:
- Takehide Nakatani (יפן) - קל משקל
- Isao Okano (יפן) - משקל בינוני
- איסאו אינוקומה (יפן) - משקל כבד
- אנטון Geesink (הולנד) - פתוח

הוראות וידאו: אליפות הג'ודו: מהבכי באולימפיאדה למדליית זהב (מאי 2024).