מתאושש ממבצע השתלת שבלול שלי

• מאי 3, 2024

השעות הראשונות
במחלקת ההחלמה היו כעשרה חולים נוספים. השעון הראה 15:10 אחר הצהריים, שלוש שעות בלבד מאז שטיפסתי על שולחן הניתוחים ההוא. הייתה לי תחבושת ענקית וצמודה סביב הראש. הרגשתי ערמומי ומסיכת החמצן גרמה לי להרגיש כאילו אני לא יכולה לנשום אז המשכתי לנסות להוריד אותה. נשאלתי אם אני רוצה להפעיל את מעבד השתלים הישן שלי. אמרתי כן אבל הזרועות שלי היו חלשות, לא יכולתי להחזיק אותן לאורך זמן ולא יכולתי להכניס את הסליל למצב מתחת לתחבושת ההדוקה. האחות ניסתה אבל היא לא ממש ידעה לאן זה צריך ללכת. ויתרתי, אז האחות החזיקה מולי שלט "הפעולה שלך הסתיימה. הכל התנהל כשורה. " הרגשתי קליל כואב ולא התמצבתי - לפעמים הכל היה ברור לחלוטין - בפעמים אחרות חזרתי לתודעה למחצה. לא היו לי כאבים.

זמן קצר אחר כך חזרתי למחלקה בה חיכה בעלי. בשלב זה הייתי מודע רוב הזמן אבל הרגשתי מרוחק. אין כאבים אלא על טפטוף לחות ואנטיביוטיקה. נמנמתי לסירוגין כל שארית אחר הצהריים, כל פעם התעוררתי מעט מבולבל כשנלקח לחץ הדם והטמפרטורה שלי. אם עברתי לשבת הרגשתי סחרחורת והתכווצתי חזרה למיטה. אבל בזמן ארוחת הערב ההרדמה התבלה וכל מה שהרגשתי היה עייף, לא נוח ושברירי.

מאוחר יותר באותו ערב התחלתי ללכת וגיליתי שהאיזון שלי הושפע רק באופן שולי, מתנדנד מעט כשקמתי על רגלי עם כמה פרקים מעורערים שהלכו במהירות. עם זאת, הטיניטוס באוזנו המופעלת עלה לקרשנדו מחריש אוזניים, צועק בקול רם יותר מלהקה של קוקטואים שנלחמים על יער אורנים. במשך כל הלילה האחיות העירו אותי כל שעה (בעדינות רבה כל כך!) לקחת את לחץ הדם שלי (108/46 הוא ירד בשלב מסוים) והטמפרטורה כדי להבטיח ששום זיהום לא יסתדר. בזמן שהיה לי כאב באוזניים לא היה לי כאבים אמיתיים אבל קיבלו זוג פנאדיין שיעזרו לי לישון.

התאוששות
במשך הלילה הורשו לי לצאת מהמיטה עם אחות לצידי, אבל בבוקר הייתי ערתי לבדי. אחרי מקלחת הרגשתי הרבה יותר טוב ומסוגל להתמודד עם היום. בפרקי זמן קבועים קיבלתי אנטיביוטיקה תוך ורידית כדי להילחם בכל חיידק מגעיל.

המנתח ביקר מוקדם והסביר את הניתוח ואמר לי שעצב הטעם שלי נפגע. הוא קבע מערך כדי לוודא שהאלקטרודות כולן במצב. זמן קצר אחר כך בעלי הגיע - פרחים, שוקולד ושרבוט מתחת לזרועו. [בבית היה לנו משחק Scrabble בעיצומו אך לא הספקנו לסיים אותו אז הוא עטף את האריחים במגש הקטן שלהם וצילם את הלוח כדי שיוכל למקם מחדש את כל האריחים. לקח לי כל אחר הצהריים לשחק בערך 4 מהלכים (וכן זכיתי!).]

אמנם יש לי הפרעת טעם כלשהי, אבל זה יותר בשורה של מקום ריק בלשוני ולא בטעמים שגויים. בדיקת הטעם של השוקולד הוכיחה שלא היה טעם רע. איזו הקלה! (בהמשך: הטעם שלי עדיין לא תקין 6 שבועות לאחר הניתוח ויש לי טעם מתוק מתמיד בפה)
באותו היום הראשון הרגשתי מהר חזרה לשגרה. התחבושת הגדולה ירדה כך שהייתי הרבה יותר נוח. היה לי כף יד (מחט) בכדי לקחת את הטפטוף וגם כדי לתת את 48 שעות האנטיביוטיקה. בזמן שהמחט הזו הודבקה לאחורי כף היד, היא הצטלבה על פני מפרקי אצבעותי, וכשניסיתי לזוז במיטה זקוף לזרועותיי כדי לסגור את עצמי, הצלחתי לכופף את המחט הזו והפכה אותה לכואבת למדי. בשלב מסוים חשבתי שאולי אפילו ניתקתי את זה. בלילה השני, למרות שעייפתי מאוד, התקשיתי לישון (מיטות האשפוז האלה כל כך נוחות - לא!). היה לי את המחשב הנייד שלי וכמה תקליטורי DVD (עם כיתובים כמובן), אז באמצעות כבל השמע התחברתי ישירות למעבד השתל הנוכחי שלי והשתמשתי בבידור הזה כדי להתרחק מהשעות החשוכות.

הולך הביתה
זה היה יום שבת ואחרי לילה של שינה גרועה לא הרגשתי נורא טוב, ישבתי בכיסא ריחמתי על עצמי כשהמנתח הגיע. הוא נראה מודאג מאיך שנראיתי, אבל ברגע שהוא ידע שזה חוסר שינה הוא החליט שזה יהיה רעיון טוב עבורי לחזור הביתה כמתוכנן.

כשהייתי ארוז ומוכן בעלי הגיע. הנסיעה הביתה הייתה קשה. הרגשתי רע וזה היה נסיעה ארוכה. עם זאת, כשהייתי בבית היישר למיטה ישנתי רוב שארית היום.

כעבור יומיים
כעבור יומיים הייתי במצב רגיל וחזרתי לעבוד 6 ימים לאחר הניתוח. כל שנותר לי לעשות זה לחכות לריפוי ולצפות להדליק.

בשבוע הבא: מבחן הטלמטריה והפעל

הוראות וידאו: "לשתף באושר כדי להגביר אותו" - התארחתי בתכנית "בוקר בריא עם פאולה וליאון" בערוץ 12 (מאי 2024).