שווה פרטני

• אַפּרִיל 29, 2024

התבקשתי לנאום בישיבת הסקרמנט היום על ערך אינדיבידואלי. חשבתי שאשתף איתך קטע מהדיבורים ההם.

לפני מספר שנים כתבתי שיר בשם "המרה". זה נקרא כך מכיוון שצריך להמיר כל אחד מאיתנו למי שאנחנו באמת. זה לא דבר שניתן לעשות עבורך, אבל זה מסע אינדיבידואלי שעל כל אחד מאיתנו לעשות.

ההמרה
מאת ברנדה אמט

אני...
אני לא מיוחד.
אני רק עוד פרצוף.
בפנים אני נמצא בעולם של חושך.
אין לי שום תקווה.
אין שום תקווה לאור שיאיר את נפשי.
שקט הלילה רודף אותי.
רק לחישה מזכירה לי.
להתקרב ... להתקרב.
לאט לאט אני זוחל לענות.
פתאום אני נופל ---
מהיר יותר ומהיר לשום דבר.
כל החושך אוכל אותי,
מעכל עוד קורבן.
מעלי יש הבזק של אור,
כמו נצנוץ של כוכב.
אני רואה פרצוף.
אני מוצא חבר.
האור מתפשט ---
ממלא אותי בחום שלו.
מתוך האור יד יציבה אך עדינה מושיטה ---
הגנה, בימוי, טיפוח, הוראה.
ולפתע...
אני פורח.
אני פורח עם ידע חדש שנמצא.
אני ילד של אלוהים.
אני ייחודי.
אני לנצח.
אני.

אחד הסרטים האהובים עלי הוא מלך האריות. יש הרבה דברים גדולים בסרט ההוא ויש בו כמה סמליות גדולה המקבילה לבשורה. אם לא ראית את זה לאחרונה, אתה צריך לצפות בזה.

כדי לרענן את זיכרונך, סימבה הוא אריה צעיר ואביו, מופאסה הוא המלך. כעת יש לסימבה דוד בשם צלקת, המקנא באחיו ומתכנן להרוג את אחיו, מופאסה וגם סימבה, שהוא יורש העצר, כך שהוא, צלקת, יוכל להשתלט על הממלכה.

ובכן הוא מוריד את סימבה לקניון כדי לחכות למופאסה זמן "אב-בן" ומשאיר אותו שם. בינתיים הוא סידר שזכרת בול תעבור בקניון ההוא. מופאסה כמובן רץ לקניון כדי להציל את בנו. כאשר הוא מנסה להוציא את עצמו מהסכנה, צלקת דוחפת אותו בחזרה במורד המצוק ומופאסה נהרג באולם הבול.

אז צלקת אומרת לסימבה שהוא, סימבה, אחראי למותו של אביו ואומר לו לברוח ולעולם לא יחזור. כשסימבה מתחיל לרוץ הוא אומר לצבועים להרוג אותו. סימבה מצליח להימלט ונמצא מאוחר יותר על ידי כלוב שדים בשם פומבה ומרקט בשם טימון. הם מכניסים אותו וסימבה גדל מביתו עם חבריו החדשים.

ואז כמה דברים קורים סביב אותה פרק זמן. קוף בשם רפיקי מגלה כי סימבה חי וקובע שהגיע הזמן שהוא יחזור הביתה. בערך באותה תקופה, נאלה, אחת הלביאות, והחבר הכי טוב של סימבה מוצאת אותו כשהיא בחיפוש אחר אוכל. היא מתחננת שהוא יחזור וישתלט על הממלכה מדודו, צלקת, שבאופן בסיסי העביר את הממלכה לאדמה. סימבה שוב ושוב אומר לה לא, הוא לא יכול לחזור.

לאחר מכן מתרחש אחד החלקים העמוקים ביותר של הסרט. סימבה הוא לבד ומדבר בקול רם עם אביו, "אמרת שתמיד תהיה שם בשבילי, אבל אתה לא, וזו אשמתי שלי." הוא תולה את ראשו ומרגיש נואש. זה כשמגיע רפיקי.

סימבה שואל, "מי אתה?" אליו עונה רפיקי, "השאלה היא מי אתה?"

וסימבה אומר, "חשבתי שאני יודע, עכשיו אני לא כל כך בטוח."

ורפיקי אומר, "ובכן, אני יודע מי אתה ... שששש ... בוא הנה ... זה סוד ... אסתי סאונה, מעוך בננה והוא ממשיך לשיר את השיר הקטן שלו.

סימבה מתעצבנת ואומרת, "די כבר! מה זה אמור להתייחס בכל מקרה? "

"זה אומר שאתה בבון ואני לא." ואז הוא צוחק.

ואז סימבה אומר, "אני חושב שאתה קצת מבולבל."

"שגוי. אני לא זה שמבולבל. אתה אפילו לא יודע מי אתה. "

"אה, ואני מניח שאתה יודע?"

ואז לתדהמתו של סימבה, רפיקי אומר, "בטח ... אתה הילד של מופאסה ... ביי." והוא בורח.

סימבה אומר, "היי רגע!" ורץ אחריו. כשהוא משיג אותו הוא אומר, "הכרת את אבי?"

"תיקון ... אני יודע שאבא שלך."

סימבה אומר, "אני שונא לספר לך את זה, אבל הוא נפטר לפני הרבה זמן."

"לא, שוב לא בסדר. הוא חי ואני אראה לך אותו. אתה עוקב אחרי רפיקי הזקן, הוא יודע את הדרך. בבקשה. "

לאחר מכן הוא מוביל אותו דרך הג'ונגל, מעלה ומעבר לעצים, דרך הגפנים ועושה את דרכו בשביל הצפוף. לבסוף הוא אומר, "עצור! Shhhhhh ... .. "והוא מחלק את העשב ולוחש," תסתכל למטה…. "

סימבה עובר בעשב, במורד השביל ומציץ מעבר לקצה לראות השתקפות של עצמו במים. הוא נאנח ואומר, "זה לא אבי. זו רק ההשתקפות שלי. "

רפיקי מגיב תוך כדי הצבעה ... "לא ... תראה קשה יותר ...."

סימבה מסתכל שוב. רפיקי אומר, "אתה מבין ... הוא גר בך."

ואז לסימבה יש חוויה בה הוא רואה את אביו ...

"סימבה, שכחת אותי ...."

"לא ... איך יכולתי?"

ואז מופאסה אומר אחד הדברים העמוקים ביותר בסרט כולו ...
"שכחת מי את וכל כך שכחת אותי. התבונן בתוך עצמך, סימבה. אתה יותר ממה שהפכת. זכור מי אתה. אתה הבן שלי. זכור מי אתה." והוא נעלם ...

האם זה נשמע כמו משהו שאבינו שבשמיים אומר לנו? "שכחת את מי שאתה וכל כך שכחת אותי. הביטו בתוך עצמכם, אתם יותר ממה שהפכתם. זכור מי אתה. אתה הבן שלי. או שאתה הבת שלי. אתה הילד שלי. זכור מי אתה." האם זה יכול להיות משהו שהוא יכול לומר?

אני רוצה לחלוק איתך חוויה קטנה שקרה במשפחה שלנו לאחרונה. אם אינך חושב שהדברים שילדינו לומדים בבית ספר יסודי יכולים להשפיע גם על הילדים וגם על כל המשפחה, תחשוב שוב. היה יום ראשון אחד שבני נלמד כי כולנו צריכים להיות זהירים מאוד באילו סוגי סרטים אנו מכניסים לבתים שלנו. לימדו אותו שלעולם אסור שיהיה לנו סרטים מדורגים-R, ושאסור לנו לצפות בהם אף פעם. זה דבר טוב, נכון?

ובכן, הוא חזר הביתה והחל לשלוף את כל הסרטונים וה- DVD שלנו. כששאלנו מה הוא עושה, הוא ענה, "אני מחפש לראות אם יש לנו סרטים מדורגים של R". ובכן, הבטחנו לו שלא, אבל הוא המשיך להסתכל על כל אחד, רק כדי להיות "בטוח".

זה התפשט במהרה לחנות הווידיאו. לא יכולנו לחפש סרטים, מבלי שבננו אמר לנו אילו אסור לנו לצפות. הוא בדק באדיקות כל סרט ששכרנו והכנסנו לביתנו. הוא עדיין עושה זאת.

ובכן, אני בטוח שאתה מודע לכך שרייטינג הסרטים התפתח שוב. עכשיו הם אומרים לך מדוע סרט מדורגים כמו שהוא, כך שתוכל להיות מודע לכל תוכן מעורר התנגדות. ועכשיו הוא קורא את זה ... בכל פעם.

לפני שבועיים היינו בבית בבית של הורי והתכוונו לצפות בסרט. זה היה סרט ישן שכולנו ראינו לפני כן, ולא באמת דאגנו לתוכן, כי כבר ראינו את הסרט ולא זכרנו שום דבר רע בזה. אז הנה היינו, ההורים שלי, אחותי ושלושתנו, כולנו מוכנים לצפות בסרט הזה. כשעלה, היא הצהירה שמדובר ב PG-13 ואז סיפקה את הסיבות לכך. איש מאיתנו לא שם לב לכך, למעט בני, שהכריז מיד שהוא לא רוצה לצפות בסרט הזה. כששאלנו אותו מדוע, הוא המשיך והצהיר בנחרצות שהוא לא רוצה לצפות בזה. כשלחצנו עליו עוד יותר, הוא הצהיר בתקיפות, "אני לא רוצה לצפות בזה. זה אמר שיש בזה משהו רע וזה עלול לצלק אותי כל החיים. אני לא רוצה להיות מצולק לכל החיים. "

אתה חושב שלקח קצת אומץ כדי לעמוד לא רק באמו ואבא שלו, אלא גם בדודתו ובסבתו ובסבא שלו? אתה חושב שצריך אומץ לומר, "היי, זה לא טוב לי. אני לא רוצה לצלק את רוחי? " אתה חושב שהוא יודע מי הוא? האם הוא אמר, "אני בן אלוהים. הסרט הזה עלול לפגוע ברוחי ואני לא עושה את הדברים האלה. אני שווה יותר מזה ...? " אני מקווה שהוא תמיד זוכר מי הוא וממשיך להיות דוגמא טובה למשפחתנו.

ערך אינדיבידואלי הוא פשוט לדעת שאתה ילד של אלוהים ואז לפעול בהתאם. שווה אינדיבידואל הוא לדעת שאתה שווה את המחיר שהמושיע שילם עבור כל אחד מאיתנו בצלב ובגן גת שמנה. שווה אינדיבידואלי מקבל את מתנת הכפרה בחיינו. זה אומר למושיע שאנחנו אכן שווים את המחיר שהוא שילם עבור כל אחד מאיתנו. הוא חושב שאנחנו שווים את זה, או שהוא לא היה עושה את זה. אני מקווה שכולנו נזכור מי אנחנו באמת, בנים ובנות של אבא ואמא שמימיים אוהבים.