דיון הספרים שלי בקנוקסוויל, טנסי

• מאי 4, 2024

שישה חובבי ספרים מרקע שונה נפגשו ב- 16 באפריל כדי לדון בספרי החדש - הכיפוף בנהר החיים. זה הלך די טוב אם אני יכול לומר זאת, כאן בנוקסוויל, טנסי. יש רק 6 אנשים בקבוצה מרקע שונה מאוד וכולם קוראים סוערים. זה נערך בביתה של נינה מרטריס, עיתונאית בינלאומית שכותבת עבור מגוון חנויות בבריטניה.

הערב התחיל בארוחת ערב טעימה שבישלה נינה מרטריס, עם פקורות כרובית, טרי מהמחבת. רק הפרחים טבלו בבלילה עשויה מקמח חומוס, אבקת צ'ילי, ג'ינג'ר טחון ומלח.
ואז ישבנו כולנו לארוחת ערב המורכבת מפנדל ממלמל, סלט רקטות עם גבינת עיזים, פרוסות שקדים וצימוקים ורוטב ויניגרט, וקישים זעירים טעימים של COSTCO, שהוספתי לשולחן. זו הייתה ארוחת ישיבה שהיתה נחמדה ואינטימית. הסופלה של המנגו אחרי הארוחה נהנתה על ידי כולם ונינה נתנה לי רק רסיס לטעום כמו שאני חולה סוכרת - לא פלא שהיא עושה את זה לדיוני הספר כבר 10 שנים, זה מדהים!

מכיוון שהיינו קבוצה קטנה הדיון היה מלא חיים ומעניין במיוחד. קרול הגברת מימינה של נינה ביקשה מפה של הודו ורצתה שאצביע על כל המקומות עליהם כתבתי בספר כולל מאיפה נינה הגיעה (מומביי) ועשיתי (בנגלור) זו הייתה דרך מהנה להתחיל ולהראות להם ששנינו באנו מגואה שהיה להלם הגדול ששוחרר רק בשנת 1961 מהפורטוגלים! כמובן שלצערנו, שנינו לא מדברים פורטוגזית.

מרסיה רצתה לדעת מה זה צ'יקו והייתי עצובה שלא היו לי צ'יקואים לתת להם לטעום. הבאתי קופסא מלאה לאנדרו מהוסקוטה שכבר מזמן לא היו. הם רצו לדעת איך נראה הבשר ואיך טעמם. מה היה צבע הפרי, ומה היה צבע הבשר? כוונתו של 'דיק' ונינה הסבירה שזה היה כמו שהיא קצרה את התאנים שלהם את המיץ שיצא מהגבעול. ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותם כיצד להציל את האפרסקים של אנדי מהציפורים והם דיברו על רשת העץ, שנעשה ברגע שהם יגדלו.

הדיון נמשך על פרקינסון וזה קשיים בקשיים. כשעזבו סיפרתי להם איך עשיתי פרנסה ואחת סיפרה לי איך אמה עשתה את שלה והיא עברה את הפרטים שורה אחר שורה כדי להיות בטוחה שהיא מבינה מה היא רוצה. אמרתי לה שאני כל הזמן דחף את אמא ואבא ואמרו שאסור להיות חולניים ולדבר על זה עד שיהיה מאוחר מדי.
מרסיה הרגישה שהייתי צריכה לקבל מילון מונחים שמסביר את המילים ההודיות שהיו לי שם. כן הייתי צריך, אבל מעולם לא הבנתי שיהיה לי קהל בינלאומי.

הם שאלו על נישואים מסודרים ואיך זה עבד עם אמא ואבא ואיך זה עובד בהודו כיום. הרעיון היה כל כך זר עבורם, אבל זה עובד עד היום באזורים רבים בעולם מלבד הודו, גם אם בדרכים שונות.
בלב בחום, כולם חשו שהספר מראה את אהבתי והכבוד שלי להורים שעשו כל כך הרבה עבורנו. בהתחשב בכך שמדובר במחלה כרונית, הם נהנו מהתקופות המשמחות שהילדות בילו עימן, כשהיו במצב טוב. הם אהבו במיוחד את העובדה שאמא עשתה את המאסטרים שלה כשהיתה בת 50. והם אהבו את התיאורים שלי איך היא תתלבש כאשת קצינים ואת החגים שלנו בברודה.

זה היה ערב כל כך חם ואינטימי בו כל אחד מהם חלק גם כן מחייהם ושניים מהם בודהיסטים היו בהודו, בבודגאיה ורנאסי.

סקירה של אחד הקוראים בדיון זה--
תודה רבה לך ששיתפת איתנו את הספר שלך, על תשובתך לשאלותינו ודיברת על הכל, החל משיקואים ונישואים מסודרים ועד מפת הודו. זה היה דיון נפלא, מלא חיים. כמו שאמרתי בשולחן, אהבתך, הערצתך וכבודך להוריך זורחת בכל עמוד ברומן. זה מאיר את הסיפור ומחזק את המסר של החיים והתקווה בעיצומו של הסבל. כמה מושלם לשבוע הפסחא.
רציתי גם להגיב על המבנה המעניין של הספר. הדרך בה אתה לוקח את הסיפור קדימה בכל פרק תוך כדי מעגל חזרה לפרקינסון והשפעותיו ההרסניות. זהו מכשיר גאוני ומשמש לעגן את הספר ולשמור על המיקוד בנושא המרכזי. זה גם מאפשר לקורא לדמיין את הוריכם הן בשנים הטובות ביותר בחייהם והן בשנותיהם העצובות, שלאחר הפרקינסון.
לבסוף, הכותרת: כותרת עדינה שרצה עמוק. לאחר שקרא את הספר, הכותרת משולבת במשמעות מרגיעה - מבחינתי זה נזכר בקטע שבו אביך, קצין חיל האוויר, רמרוד ישר כל חייו - בתנוחה ועקרון - מצא את עצמו פתאום מתכופף קדימה עם תחילת המחלה האכזרית הזו. זו הייתה עיקול מבולבל בנהר חייו שאיש לא יכול היה לצפות או לתכנן עבורו. אבל כמה נפלא שיש לו לצדו בנות כמו סברינה וסמרה שיטפלו בו כשהיה זקוק לו יותר מכל.

הוראות וידאו: Dr. ‪Eben Alexander - ד"ר אבן אלכסנדר - מסע של מנתח מוח אל העולם הבא (מאי 2024).