מטוס נוף: עינוי

• אַפּרִיל 27, 2024

נחשב לאחד המשחקים הכתובים ביותר בכל הזמנים על ידי מרבית הסוקרים, Planescape: Torment זמין כעת להורדה דרך GameTap. בכך, אפשר לאנשים במחשבים חדשים יותר להריץ את המשחק הישן, אך האהוב הזה.

עינוי אתה לוקח את התפקיד של ללא שם אחד, נודד אמנזיא, כנראה בן אלמוות, שממשיך למצוא צללים של "חייו הקודמים" לכאורה. הוגן בסביבת המטוס, ובמיוחד עיר סיגל, סובב טורינג סביב יחסי הגומלין בין תושבי המטוסים השונים. RPG בעורמו של שער Baldur's, Torment כולל גם כמות עצומה של אינטראקציה עם אופי ובחירות. במקום המכונאי הפשוט ביותר של משחקים רבים, המורכב "להיות ממש נחמד" או "להיות ממש מרושע", יחסי הגומלין של טורמנט כרוכים בהרבה רציונליות וסיבות שונות. יתר על כן, האישיות שלך משפיעה על היישור שלך, ולא להפך; בניגוד לשער של בלדור, שבו אתה יכול להיות "טוב כדין", אך גם להיות אידיוט לכל הסובבים אותך, פלנססקייפ: עינוי מאפשר לך לעצב דמות המבוססת על בחירותיך. בנוסף ל"טוב "ו"רע" יש גם "חוק" ו"כאוס "למחשבה, כמו גם הבחירות הניטרליות השונות. אז אם אתה מנסה להיות חוקי טוב, אבל בסופו של דבר אתה משקר לאדם רע כדי להגן על כמה חפים מפשע, סביר להניח שתשיג כמה נקודות כאוטיות למרות מעמדו הרע. זה הופך את המשחק לדומה לחידון אישיות - אתה יכול לראות מה ההתנהגות שלך גורמת לך, במקום לבחור איזשהו יישור אקראי ואז פשוט להתעלם ממנו. זה כמעט מכריח אותך לשחק משחקי תפקידים, מכיוון שאתה לא תתחמק עם משחק "מתוך האופי". לא שתיענש, אלא תועבר למשהו מתאים יותר. בהמשך המשחק, The Nameless One יכול להצטרף לאחת הסיעות הרבות של המשחק - בעיקרון, קבוצות המאוחדות על ידי פילוסופיה משותפת - ולהוציא את היבט זה לעצמו.

הכתיבה, כאמור, היא כנראה הטובה ביותר במשחקים אי פעם. צוות הדמויות של המשחק הוא רחב, מגוון ועמוק. NPCs המגויסים הם כולם הרבה יותר מאשר "לוחם", "קוסם" או "גנב"; הראשון שאתה נתקל בו הוא גולגולת צפה ומדברת שמתקיפה על ידי נשיכה, ניתנת להשוואה רק עם שיניים (שניתן להחליף בשיניים חדשות וחדות יותר), ויש לה את היכולת המיוחדת להתגרות באויבים עם קללות שונות המציעות אפקטים שונים. הדמויות כולם פיתחו סיפורי גב, מניעים ואמצעים איתם הם מבצעים את הוראותיהם. התפאורה, כאמור, היא סיגיל, בעולם הפלנסקייפ, המעניקה לה תחושה ייחודית מהכוורות מהמעמד הנמוך לאזורים מהמעמד הגבוה בעיר. השתקפות אחת של התחושה הגרגרית והגרגרנית של המשחק היא העובדה שאין חרבות במשחק (מלבד כמה פריטי קסם ספציפיים) - שחקנים יכולים להשתמש בצירים, מועדונים, סכינים, וכלי נשק רבים אחרים, אך לא את הנשק המסורתי של אבירות ופנטזיה. לדמויות יש גם מבטא מובחן המבוסס על שיחת המעמד הנמוך בתקופת ימי הביניים ורנסאנס.

המשחק והגרפיקה אינם מפותחים כמו הכתיבה, למרבה הצער; הראשון הוא קצת מגושם וקשה, והאחרון לא מפותח מאוד או הוצא להורג (למרות הסגנון הגדול של סיגיל ותושביה). הצליל מעולה, בין אם בצורה של פסקול ובין אם הקול משחק. השחקנים גורמים לתסריט להתעורר באמת, ואין ביניהם עבודה גרועה. הקולות וההערות השונים במהלך הקרבות מצוינים.

המשחק הזה בהחלט ממשיך להתקיים למרות הגרפיקה המיושנת שלו. מכיוון שהגרפיקה מעולם לא הייתה המוקד העיקרי שלה, היא עדיין טובה באותה מידה שהיא חזרה כשהיא יצאה. זה בהחלט קלאסי, ושווה לאסוף אותו לכל מעריץ אמיתי של כתיבה וסיפור סיפורים.

10/10.

הוראות וידאו: איך צונחים בלי מטוס? רועי עדין ולוג צנחנים | צה״ל (אַפּרִיל 2024).