הרהורים על המושיע

• אַפּרִיל 26, 2024

ישוע רוצה שנתייחס זה לזה כפי שלימד אותנו במילותיו ובדוגמא שלו. אנו יכולים ללמוד להתייחס זה לזה באופן שהוא התייחס לאלו שפגש במהלך חייו התמותיים, והדרך בה אבא מתייחס לכל אחד מאיתנו עדיין.

חיי התמותה שלו הם תבנית משלנו:

הוא הגיע בינקות, המצב חסר האונים ביותר בו תמצא את עצמו בן אנוש. מדגמן אמון בהורים, יכולת לקבל שירות מאחרים. הוא קיבל את כל הכאב והחסרונות במצב האנושי ויום אחד היה עולה מעליהם.

הוא נתן למרי ויוסף את ההזדמנות להראות לנו הורות אמיתית. מרי קיבלה שליח אלוהי, נשאה ונושאת אותו לפני ששעמם אותנו. כולנו שבורכים לשאת ילדים מואשמים בהגנה וטיפוח אחד היקרים של האדון, הבאתו לעולם של ביטחון ואהבה. מרי קיבלה, החזיקה אותו בבטחה בגופה, אף שהיא לא הייתה נשואה. הגשתו באורווה, הרחק מהבית, ויצרה "בית" עם בעלה באסם לא מוכר עם מעט מאד רכושו הארציים, ומראה לנו מה הופך בית בכל מקרה.

היא גידלה אותו ככל ילד, נוזפת, מחבקת, צוחקת, בוכה. כפי שעושים כל אחד מאיתנו ההורים, היא למדה ממנו. שהוא נשאר מאחור במקדש כדי ללמד לימד אותה יותר על ייעודו, עומק מטרתו, והראה לנו את יכולתם של ילדים לעדות ואמונה.

יוסף הראה לנו את האופי האמיתי של ההורות. המתנה והפריבילגיה של אימוץ. הגדול מכולם הועלה על ידי אדם שלא היה לו חלק בתפיסתו. האם ג'וזף היה פחות אבא מכפי שהיה לו אם היה בן לאותו ילד? יוסף קיבל אישה וילדה, אם כי יתכן שהוא היה נתון בזלזול ובלעג על כך. ג'וזף הגן וסיפק את נסיך השלום, לימד אותנו כי מערכת היחסים בין אב לבן אינה תלויה בשום דרך בביולוגיה.

ילד זה חי כילד בן זמנו והוריו וגדל להיות גבר במקום ההוא. מתוך מודע למשימתו, הוא התכוון להגשים את רצון האב. הוא חיפש כתלמידים, עזרים וכחברים, לא עשיר או אדיר, אלא כנוזל. דייגים, לעשות דייגי גברים.

הוא נתן לאנשים אלה אפשרות לעקוב אחריו בשירות ולהתעלות מעבר למאבק על מזון ומקלט. בדיוק כפי שאנו מורמים מעבר למה שאנחנו כרגע אם נשליך בצד את הדאגות העולמיות שלנו ללכת אחריו.

הוא לימד במקדש, ברחובות, על צלע הר, ריפא, דיבר, ברכה כשהלך. תמיד מלמד. מתערבבים עם נואפים, גנבים, עניים, חלשים. לגעת בהם במילים, באהבה ובידיים כדי להרגיע ולנהל. הוא נזף, קורא לתשובה, וסלח, ריפא לבבות ונשמות שבורות.

הוא נכנס בכוונה אל המדבר, והפגין מטרה בבקשה להתייחד עם אלוהים, למצוא פרטיות ושקט לעשות זאת. כאן הוא עבר מאבק גבורה, אם כי לא הקשה ביותר שהוא יתמודד איתו, בזמן שהוא צם, הביס את הסערה והתגבר על כישלונות התמותה שקיבל בלידתו.

כשנכנס לירושלים שבוע תשוקתו, הוא קיבל את מקומו, רוכב על חמור מעל כפות תמרים השמורות לשליטים, כפי שזכו אלה שקיבלו אותו בשמחה.

הוא שירת עד האחרון, ניהל את הסקרמנט בחדר עליון, רחץ רגליים והעניק נחמה עוד לפני שהיה נחוץ, ואז כרע בגטסמן. היאבקות אדירה, לא, הפעם, עם רצונות בשר, אלא עם סבל וחושך שמכות כל אדם, המסגרת שלו רעדה כמו שהקרקע הייתה מתה עד מהרה. הוא הזיע ודימם, לפני שהציפורניים פילחו אותו, לפני שהחרב נגעה בו.

ולבסוף, ככל שהתקרב הסוף, הוא לא עשה שום מחאה. נעצר, הוא ריפא את החייל שפול האימפולסיבי נפצע להגנת אדונו. הוא עמד בבר של צדק שקרי, שם השליך אותו מנהיג פוליטי לעדר העורב, ושטף את ידיו מדמו של חף מפשע. הוא נשא צלב משלו, כפי שהוא נושא כל אחד משלנו, והיה דבוק בזה, ברצון.

האדמה צווחה את קינתה, כמו שאלוהים ומלאכים בכו. הוא היה קם, אה כן, אבל איזו צער בלתי ניתן לתיאור על כאבו והרס של האיש היפה הזה שהיה יותר מגבר. בן אלהים, של אישה, של נגר, שהפך לאבא לכולם. המורה הזה שהוא אמת. הטלה הזה שהוא רועה. כשתלמידיו הגיעו לחלל השלושה ימים לאחר הצליבה, הם מצאו שהוא ריק ומלאך אמר להם "הוא לא כאן, כי הוא קם." העולם ואנשיו מצאו עצמם ניצלים, בין אם הם ידעו זאת ובין שלא.

הוא מבקש מאיתנו לעשות כמו שהוא עשה. להתייחס זה לזה כמו שהוא עשה. עם כל מה שנתן הוא מבקש גב בחזרה. הוא נתן לנו טוהר ומבקש את חטאינו. הוא נתן לנו שמחה ומבקש את דמעותינו. הוא נתן לנו את דמו ומבקש את ליבנו. הוא מזכיר לנו, כמו שעשה את חבריו לפני מותו,

"הדברים האלה דיברתי אליך, שבי יכול להיות לך שלום. בעולם תהיה לכם צרה: אבל היו לעודד טוב; התגברתי על העולם. " (ג'ון 16:33)

הוראות וידאו: אבדנה של תיבת התהודה: הרהורים על השפה העברית (אַפּרִיל 2024).