זוכר את הצ'לנג'ר
כשמדברים עם אנשים על אירועים שנדנדו את האומה בתקופת חייהם, מבוגרים רבים מבוגרים מצביעים על רצח JFK - הם זוכרים איפה הם היו ומה הם עשו ברגע שההודעה על הידיעה. לאלו מאיתנו שהיינו ילדים של שנות ה -80, נראה שיש הרבה פחות לנו להצביע עליהם ולהגיד, "זה היה דבר גדול! הייתי כאן ועשיתי את זה כששמעתי! "

זה לא אומר ששום דבר לא קרה בשנות השמונים. הידעת שהנשיא רייגן נורה? ובכן, נורה, בכל מקרה? אני חושב שאני זוכר שאמא שלי דיברה על זה - הייתי בקושי בן 3 באותה תקופה. אני זוכר את פרשת איראן-קונטרה. הייתי בערך בת 9 כשהמשפט הזה היה כל מה שהיה ב- PBS. צפיתי בזה ונזכרתי שחשבתי, "למה הם מקזרים את הקציצה של הבחור הזה? הייתי נבהל למדי אם הייתי יודע שיש טרוריסטים שיביאו אותי! " זה לקח רק כ -15 שנים, אבל אוליבר צפון הוכח כנכון. ילדים משנות ה -90 יכולים להצביע על אירועי ה- 9/11 ולזכור איפה הם היו ומה הם עשו - כנראה הטרגדיה המסיבית הראשונה שהם היו זוכרים באופן מובהק כמו רצח JFK.

עבורי האירוע הראשון שזכור לי בפרטי פרטים התרחש ב- 28 בינואר 1986. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על מישהו אחר עם אותו שם פרטי: כריסטה! והיא הייתה מורה בבית ספר, לימדה מדעים! אהבתי מדע והתעניינתי להיות אסטרונאוט כשהייתי מבוגרת מספיק (יחד עם היותי מציל-צנחנים או מין אדם שחור-אופ - הייתי ילד משונה). אני זוכר שאחותי באה לאסוף את אחי ואותי מבית הספר, והתלהבתי מההשקה של מעבורת החלל. היא אמרה לי שאולי אני לא מתרגש כל כך כשראה את החדשות. שאלתי למה והיא אמרה, "ובכן, זה פשוט התפוצץ."

כשחזרנו הביתה, כל החדשות היו משחקות. פשוט ישבתי ובהיתי בטלוויזיה. שוב ושוב הדימוי הזה של כדור אש ושני פלומות שיצאו ממנו שיחק שוב. לא יכולתי לעטוף את מוחי בעובדה שרק צפיתי בשבעה אנשים מתים. האירוע הזה הכה אותי מאוד - מישהו עם שמי ואותו תחומי עניין בדיוק נהרג בפיצוץ. אני חושב שכבר התחלתי לשנוא את שמי.

הזמנים משתנים ושנים מבשילות אותנו, ואנחנו לומדים יותר ויותר. לפעמים מה שאנחנו זוכרים מילדות הוא צבעוני על ידי הפרדיגמה בה התרחש האירוע. כך הוא המקרה הספציפי הזה. אני זוכר פיצוץ כי זה מה שפרץ עשן פתאומי יכול להיות רק לילד בן 8. אבל לא היה שום פיצוץ. למעשה, המוח שלי אומר כל הזמן, "אם הם רק היו מצליחים לשמור על התודעה, הם היו יכולים לחיות."

בסיכום קצר של פרטי האירוע, שתי טבעות ה- O על ה- SRB לא התקיימו בגלל הטמפרטורות הקרות בינואר בפלורידה. גם חריגות אווירודינמיות תרמו להתפוררות SRBs ומכלי הדלק, אך לא השפיעו על תא המעבורת. במילים אחרות, העשן הפתאומי היה התפוררות מיכלי הדלק החמצן והמימן עקב שחרורם של גזים חמים במיוחד שדלפו מה- SRB. ליוטיוב יש סרטון מצילומים ממשיים של האירוע. אם אתה צופה, שני הזרמים היורדים מצידי נשימת העשן הגדולה הם SRBs. הם מקפיצים כאמצעי בטיחות באירוע כזה. עם זאת, תא הנוסעים איבד לחץ וכתוצאה מכך חמצן. ככל הנראה הצוות לא היה מודע, שכן תא הנוסעים צנח לאוקיאנוס.

בדו"ח הרשמי של נאס"א נאמר כי אין די ראיות להסיק אם הצוות היה מודע במהלך הכניסה המחודשת, וגם לא היו הוכחות מספיקות כדי לתמוך ברעיון שהם נהרגו לאחר ההשפעה עם האוקיאנוס. הפגיעה התפוררה בתא ההסעות, כמו גם הצוות.

למרות מה שאנשים עשויים להאמין או להרגיש לגבי נאס"א ותוכנית החלל, יש עדויות התומכות בכך שנלקחו קיצורי דרך לקראת ההשקה. למרבה הצער, זה שלי דעה שתוכנית החלל של שנות השמונים הונעה יותר על ידי תאוות בצע ורצון להיות הטוב ביותר ולא לחקירה אמיתית. באותה תקופה רוסיה עדיין נחשבה לאחת מעצמות העל ותקופת מלכותו של גורבצ'וב הייתה עוד בחיתוליה. פרסטרויקה ו גלסנוסט היו מונחים שעדיין לא היו בשימוש ממשלת רוסיה. אולי דעתי מעט קשה, אבל היה גורם מניע כלשהו שגרם לפקידי נאס"א להתעלם מהאזהרות שנתנו יצרני החלקים למעבורת החלל.

ללא קשר למוטיבציה או כוונה, חמישה גברים ושתי נשים איבדו את חייהם באותו יום. מההפסד הגיעו מדיניות חדשה להשקה ובדיקות. עברו עוד 17 שנה עד שאסון נוסף יגבה עוד שבעה חיים. ב- 1 בפברואר 2003, מעבורת חלל קולומביה התפרק עם הכניסה מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ בגלל מגן חום פגום. אלוהים יברך את משפחות חללינו.

למידע נוסף אנא עיין במקורות הבאים:
אסון המתמודד
פקיד נאס"א מתמודד מידע
הפדרציה למידע של מדענים אמריקאים