סקירה - אירופה - תיק עצמות

• מאי 18, 2024

יתכן מאוד שסודו הטוב ביותר של רוק כרגע צריך להיות אירופה. מאז הרפורמה ב -2003 הוציאה הלהקה ארבעה תקליטים מדהימים לחלוטין. למרות שהלהקה עשתה גלים בצד הגלובוס שלהם, הם ללא חוזה שיא לצפון אמריקה.

וזו חבל, מאחר שאנשים מפספסים דברים איכותיים אמיתיים. התקליט האחרון שלהם שק של עצמות זה רומן סוער. אם לא שמעת אותם מאז ימי "הספירה לאחור", אתה עלול להיות קצת זעזוע תרבותי. הלהקה (זמרת ג'ואי טמפסט, גיטריסט ג'ון נורום, קלידן מיק מיכאלי, בסיסט ג'ון לבן ומתופף איאן האוגלנד) החליקה לאחור את קווי הסינטיס ומלכודות חצי פרוג להתקפה מוכוונת יותר לגיטרה והיא השתלמה באיידים לאוזניים האלה.

מוציאים ווים טעימים כאילו הם הבעלים של מפעל המלודיה ומוציאים דוגמיות בחינם, יש שומר מטורף בכל הסט הזה. זה כמו שמישהו לקח נערים מג'רסי (ושליטים בקצה הגבוה ברוב תרשימי השיאים) בון ג'ובי ונתן להם קצת פולני בית ספר לגמר באוקספורד או קיימברידג '. קוראים לזה בוגר בלי להישמע ישן. ללא תקנה מבחינה קולנית, התקליט הופק על ידי קווין שירלי שנמצא בסוף השבוע עם פרסומי פרופיל גבוהים של ג'ו בונמאסה והקהילה הכפרית השחורה.



התקליט נפתח כשהלהקה עוברת את הדלת, לא מוכנה לחכות עד שתכניס אותם, דרך הרצועה "Riches to Rags". אתה תצמיד את הצוואר שלך בתווים הראשונים ואז הקול המסריח של טמפסט יגיע למרכז הבמה. עוצמתי, קלאסי ובטוח, זו דרך מדהימה להתחיל את הרשומה. האם ציינתי שיש גם סולו מנצנץ של ג'ון נורום שכמעט הצית את הרמקולים שלי?

מבחינתי, כוכב התפאורה הוא הקטע הבא והסינגל הראשון, "Not Supposed to Sing the Blues". יש סוואגר אמיתי לזה וקול השירה הנלהב של טמפסט נחתך עד העצם. הלהקה מתכנסת והופכת לנשק עוצמתי, במיוחד במהלך הפזמון הטעים בו מפתחות (האם זה קצת צבעי "קשמיר" שם או שזה רק אני?) ושש מיתרים משתלבים כמו לחיצת יד.

"תיבת האש" מתפוצצת מהשער כמו נוזל קל יותר על מנגל (בדומה לשיר הפתיחה) ומצמצמת במומחיות קדימה ואחורה בקצב מהיר מפסוק לדינמיקת אריגת מקהלות המשאירה את האוזניים שלכם מסוקרנות.

לגבי מסלול הכותרת, אנו מטופלים באיזו גיטרת שקופיות נהדרת באדיבות ג'ו בונמסה הנ"ל. "שקית עצמות" מעט סכיזופרנית בכך שהיא נעה מפסוק של פתיחה שלווה (חשובה שווה מדורה) לפני שהיא נטרקת לנדנדה שריר-שריר שלא יישמע לא במקום על לב הרכבת משא עידן שיא ג'ימי בארנס. הלהקה עובדת את המעבר הזה הלוך ושוב לטובה - שיר מדהים לחלוטין.

כלי נגינה קצרצר של מיכאלי הוא ההקדמה ל"האישה שלי, החבר שלי "הנוקשה. בעוד שבשביל הברים הראשונים, פסנתר הסולו גורם לך לחשוב שזה יהיה מספר בלוז קטן ומרגיע, נורום שם כדי להזכיר לך שהוא בלהקה, עם גיטרה צורבת שמנקדת כל שורה.

"ראש שד" הוא נדנדה קדימה שמזכירה קלושות את "הלילה השחור" של דיפ פרפל. בעוד אנו משווים את ההשוואה, "לשתות וחיוך" יש עוד כמה איזיפס לזה, חברי, יכולים להיחשב רק כטוב שכך. "כלבייה" הוא מספר מהנה ופריסקי, שיחד עם "Mercy You, Mercy Me" ממשיכים לקבור את עברה של הלהקה.

לאחר שהשתמשו בהרבה אנרגיה דרך הסט האנרגטי הזה, התקליט נסגר בסגנון משובח עם "You’ll Never Walk Alone” - המופע של "Bring It All Home" האלגנטי. השיר הזה מתאים לקולו של טמפסט כמו כפפה ומפרק את הדברים בצורה מושלמת.

מכובע למגפיים, שק של עצמות הוא דיסק מרתק להפליא. עם שכבות של רגש מבוקר, המתאים ללהקת רוק בוגרת, הבנים עדיין מורשים להשתולל מספיק מספיק כדי לשמור על רמת האנרגיה בשיאה בכל הזמנים. התוצאה היא שיא שנמצא בין הטובים ביותר, אם לא הטובים ביותר, שיצאו השנה.

* הערת העורך: לטובת הגילוי המלא קיבלתי את התקליטור הזה ללא עלות מחברת יחסי הציבור המעורבת.

הוראות וידאו: תיק נעדר | בקרוב בכאן 11 (מאי 2024).