זרקור על המולה

• אַפּרִיל 29, 2024

ההיסטוריה.

ההמולה מקורה בקהילות ההיספניות בעיר ניו יורק ובערים אחרות בארה"ב בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, במה שכונה עידן הדיסקו. ההיסטוריון ראלף ג'ורדנו כינה את ההמולה הריקוד הלטיני הראשון יליד ארצות הברית. בהתחלה רקדה ברובם על ידי חברי הקהילות ההיספניות, אפרו-אמריקאיות והומואים, הריקוד עבר את הזרם המרכזי בשנת 1975 עם הלהיט של ואן מקוי, "ההמולה" (במקור ריקוד קו). ההמולה סימנה חזרה ל"ריקודי מגע "לאחר שנים של זוגות שרקדו זה מזה.

ההמולה נחשבה כעל אופנה חולפת עד 1977, אז הסרט "Saturday Night Fever" הפך להצלחה בין לילה בתיאטראות. Paramount Pictures נרתע בתחילה מלהוציא את הסרט, מחשש שהריקוד הופך לבלוע. אבל הסרט הפך ללהיט מיידי והכריע מחדש את שיגעון ההמולה והדיסקו. ג'ון טרבולטה החזיר את הגבריות לריקוד שותפים. פס הקול של הסרט הפך לאלבום הנמכר ביותר בתולדות המוזיקה, ונמכר יותר משלושת האלבומים הקודמים הנמכרים ביותר יחד. חנויות הכל-בו פתחו קטעים שהוקדשו לחלוטין לבגדי דיסקו, מכיוון שתחתיות פעמון, חולצות פתוחות, נעלי פלטפורמה ומכנסיים חמים הפכו לזעם.

עידן הדיסקו גם היווה השראה לשינויים בתפקיד הדי.ג'יי במועדון הריקודים, הידוע אז כדיסקוטק. הדיג'יי החלו לדאוג לעצמם ביצירת האווירה המתאימה לרקדנים, וכבר לא היו שם רק כדי לשמור על הנגינה. הם התחילו לחפוף שיר אחד לשיר בלי להפסיק כדי שהרקדנים יוכלו להמשיך לרקוד. היה להם אפילו ספר שרשום את ה- BPM (פעימות לדקה) של כל שיר כדי שהרקדנים לא יצטרכו להאט או להאיץ בין השירים. אורות Strobe וכדורי מראה שימשו גם הם, והתקליטנים החלו לתאם תאורה ומוזיקה. סופר רולינג סטון טום סמוקר כתב באותה תקופה כי דיסקו "היה על אקסטזה: מקום בו הדיג'יי כוריאוגרף מוסיקה ותאורה כדי לתפעל את מצב הרוח ברחבת הריקודים עד שכולם אבדו בתנועה" (ראה הערה בהמשך).

בניגוד לרוב הריקודים שדעכו בהדרגה מהפופולריות ללא הרבה תרועה, דיסקו וההמולה ראו נפילה הרבה יותר סוערת. דיסקו מצא את עצמו יעד רדיפה בזמן עלייתו של רוק אנד רול בסוף שנות ה -70 של המאה ה -20, ורקדו לרוב על ידי מיעוטים והומואים. "דיסקופוביה" שהתקיים כדיסקו התייחס לרעה לסמים, מין, חוסר מוסר והומוסקסואליות. קמפיין "דיסקו מבאס" הועלה וכלל לפעמים הפגנות אלימות במקומות ציבוריים. דיסקו הוחלף ברוק אנד רול, ו"ריקודי מגע "שוב נפלו בעדינות כשהאומה גילתה ריקודי שבירה, היפ הופ וקרמפינג בשנות השמונים.

המוזיקה והריקוד.

למרות מקורותיה בקהילות היספניות, ההמולה לרקוד בדרך כלל לדיסקו ומוזיקה פופולרית אחרת במקום מוסיקה לטינית ולרוב אינה רוקדת במועדוני לילה לטיניים לצד סלסה ומרנגה. במקום זאת, ההמולה מקובצת בדרך כלל עם התנופה של החוף המערבי, מועדון לילה דו-מדרגי ומדינה מערבית. בעיר אנקורג ', ההמולה מוצאת את מקומה לצד הריקודים הללו בשיעורים, סדנאות ואירועים אחרים שהוצגה על ידי סווינג אלסקה בחוף המערבי.

במקור היו וריאציות רבות של ההמולה, אך הצורה הנפוצה ביותר, ומה שנחשב כיום כסטנדרט, הוא המולה בניו יורק. ההוסטל בניו יורק מורכב בסיסי בן שש ספרות (או בסיסי בן שלוש ספירות שנעשה פעמיים) שרוקד על כל שמונה ספירות מוסיקה. הקצב נספר בתבנית הבאה: & 1 2 3 (יש הפסקה ב -4, אך זה לא נספר). תבנית הצעד הבסיסית של המנהיג מורכבת משינוי כדור מהיר בצד שמאל, ימין (ספירה 1) ואחריו צעד שמאלי (בספירה 2) וצעד ימינה (בספירה 3). המנהיג נעצר בספירה 4 ואז מוכן לחזור על התבנית המתחילה שוב ברגל שמאל. העוקב עושה את אותה דפוס צעד אך מתחיל בשינוי מהיר בכדור ברגל ימין.

ההמולה היא ריקוד מהיר שמשלב בתוכו ספינים וסיבובים רבים מהלטינים וריקודי הנדנדה. ההמולה רקדה עם מעליות אקרובטיות רבות ומטבלות בתחרות. בריקודים חברתיים, הסינקופציה של ספירת "& 1" מעניקה תחושה מתנדנדת (או דחיפה ומשיכה) המאפשרת למנהיג להכין את בן זוגו לסיבובים ולמהלכים אחרים, שקורים בדרך כלל בספירות 2 ו -3.