סאגת הדמדומים: ביקורת ירח חדשה

• אַפּרִיל 27, 2024

אוקיי, אני בהחלט אל ראה את הערעור של הסרט הזה. הסרט הראשון קיבל ממני ביקורת בסדר מסיבות כמו סינמטוגרפיה (שהיו יפות.) שוב, הסינמטוגרפיה די מעניינת בכמה סצינות מהסרט ההמשך הראשון הזה, אך לא מספיק מעניין לקיים סרט. דרך הבעיות עולה על כל יתרונות קלים.

מצאתי את עצמי תוהה בזמן הצפייה בסרט הזה מה בדיוק היה הבמאי כריס וייץ במחשבה, כשאנחנו עוברים מסצנה לסצינה לסצינה עם מעט מאוד או ממש שום דבר לא קורה. מבוסס על הרומנים מאת אמריקאים סטפני מאייר, עם התסריט שנכתב על ידי מליסה רוזנברג; צריך לתהות מה כל אחד היה מעורב במחשבה - מעבר לבונוס המזומן הברור. סטפני מאייר לקח דמויות מעניינות מאוד, כמו ערפדים וזאבי זאב והצליח להפוך אותם למשעממים להפליא. זו לא משימה קלה, למרות שהיא עושה זאת בצורה חלקה, אני אתן לה את זה.

הסרט עוקב אחר נפילתה של בלה ברבור לדיכאון עמוק (היא הורידה אותי איתה ) עד שהיא מפתחת חברות עם זאב זאב ג'ייקוב בלאק. על ג'ייקוב ועל שבטו להגן על בלה מפני ויקטוריה, ערפד המבקש לנקום את מות בן זוגה באמצעות הרג את בלה (בוא ויקטוריה - תביא אותה!) מתרחשת אי הבנה, ואדוארד קאלן מאמין שבלה מתה. אדוארד מחליט להתאבד בוולטרה, איטליה; אבל בלה, שמלווה על ידי אחותו של אדוארד, אליס, נעצרת. הם נפגשים עם הוולטורי, ברית ערפדים עוצמתית, ומשתחררים בתנאי שבלה יהפוך לערפד בזמן הקרוב. בלה ואדוארד מתאחדים מחדש והיא וחזרת הקאלן לפורקס. זהו זה. פשוטו כמשמעו. סיכם בפסקה משעממת אחת. זה נראה בדיוק כמו שהסרט צריך להיות מתחיל, הוא נעצר.

הסרט יצא לאקרנים בתיאטרון החל מה- 20 בנובמבר 2009, וקבע שיאים רבים. זהו כרגע מוכר הכרטיסים הגדול ביותר בפנדנגו, וקיים את פתיחת החצות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הקופות המקומיות (ארצות הברית וקנדה), וגייסו כ- 26.3 מיליון דולר. למה? אשמח לדעת. אולי האמונה הנוצרית של אמריקה חזקה כמו אמונתה של סטפני מאייר.

יש לי כמה חברים שאוהבים את הסרטים האלה ופשוט לא משיגים את זה - בכלל. ראשית, יש לנו את הדמות הראשית במצב העגום של בלה, אותה מגלם התמרון לנצח, קריסטן סטיוארט. מלמעלה לראש אני יכול למנות ארבע שחקניות אחרות שמככבות בסרט שמחזיקות יותר כריזמה בסצינות הקטנות שלהן סטיוארט עושה בשלמותו. ניקי ריד כמו רוזלי הייל, אשלי גרין כמו אליס קלן ו רחל לפבר בעוד ויקטוריה מציגה יותר את נוכחות המצלמות בסצינות הקטנות שלהם, ויש לה דבר נוסף שבלה לא עושה - אפיון. דקוטה פנינג גונב את הסרט כולו עם כמה דקות של סרט כמו ג'יין. סטיוארט מבאס. אולי הסיבה שסטוארט לא מוצללת, מתעלמת ממנה ומתעלמת לחלוטין היא מכיוון שהיא שחקנית איומה. מי שבחר בבחורה הזו למלא תפקיד כה חשוב וחיוני, בטח יש לו סלעים בראש. במילה אחת היא משעממת.

ואז עוברים הלאה רוברט פטינסון שנסחט לסצנות חסרות משמעות רק כדי להכניס אותו לסרט יותר. הוא מגלם את אדוארד קאלן, ערפד שמאוהב לחלוטין בבלה, ולהיפך, אבל זה לא מועבר פעם אחת לאורך כל הסרט. המשחק שלו בקושי טוב יותר מסטוארטס, אבל זה לא בדיוק קשה. התשוקה שלהם כביכול מעולם לא מועברת, היא אף לא זולגת אל הקהל, אלא נשענת כמו עומדת של סטיוארט פנים אומללות.

אדם אחד שיכול לבצע את עבודתו הוא טיילור לאוטנר כמו ג'ייקוב בלאק. לאוטנר יכול למעשה לפעול ומביא אנרגיה ורגש לסצינותיו, אך שוב, סטיוארט לא מספקת דבר בחזרה ולכן הסצינות שלהם נופלות בגלל הביצועים המחרידים שלה. לאוטנר מגלם איש זאב ועוד בחור אחר שמאוהב בבלה; שחייבים לוותר על פרומונים מדהימים או לעשות כישופי אהבה בשקט, כי זה הדבר היחיד שיגרום לכל הבחורים האלה להתאהב בה. או אולי זהו - בנות שצופות בסרט הזה חושבות, ובכן אם בלה יכולה להשיג אותן, גם אני יכולה.

קו העלילה בעצם אינו קיים והייתי צריך לצפות בסרט בשתי ישיבות כשהתחלתי להירדם מהראשון. לאוטנר מנסה לתבל את הדברים ואפילו לאדות דברים, אבל בכל פעם שהוא עושה, סטיוארט מחזירה אותנו להתרסקות למציאות עם משחק המשחק והמסך האיומים שלה. אפילו לא כשהיא נלחמת על אהבת חייה היא אפילו מצליחה להעביר אמינות כלשהי. הקווים שלה מועברים מעופשים, וכאשר נראה שהיא מנסה היא מצליחה לפעול יתר על המידה.

הסרט גורר, כאשר סצינות של בלה יושבות בחדרה ובוהות דרך החלון, כאשר מצלמה מסתובבת סביבה והלילה הופך ליום, וחודשים עוברים. זו האנלוגיה הטובה ביותר לאיך שנחשב בסרט הזה. אנשי הזאב של CGI הם טובים, אך שוב, הזאבים נראים די ולא מפחידים או מאיימים. אלה אמורים להיות זאבי זאב, לא צעצועים מגוחכים. הסרטים היו יכולים להיות טובים בהרבה עם שחקנית אחרת בתפקיד הראשי.

סטפני מאייר היא אישה בת מזל אחת מאוד. היא לקחה מכל סיפור ערפדי אחר, לוותה רעיונות ועדיין הצליחה לשעמם. שלה 'דמדומים' ספרים הוקמו בשנת 2002, לאחר עיבודים אחרים שכתבו טוב יותר לערפדים כתובים 'דם אמיתי', 'יומני הערפד', 'באפי קוטלת הערפדים' וכו 'וכו'. היא לקחה את הדבר היחיד שכל הסדרות האלה משותפות, ילדה מתאהבת בערפד והפכה את זה PG13 - בטוח לכל הגילאים. זה מרתיע את הקהל שהם צופים בחומרי אימה אך לא מספקים זאת. רעיונות אימה, התמודדות עם ערפדים ואנשי זאב תמיד יהפכו משעממים וחולניים עבור חובב האימה, כאשר הם נכתבים "בבטחה". 'יומני הערפד' כאמור, נכתב שנים קודם והם גם רומנים לנוער, ובכל זאת סופר מוכשר L.J Smith מצליחה ליצור יותר עניין ודמיון באחד הספרים שלה מאשר מאייר בכל אחד מספריה או עיבודים קולנועיים שהרכיבו.

אז מדוע הערעור? הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה באופן אירוני, בטיחות, ביטחון, מקלט. לאחר קריאת הספרים או צפייה בסרטים אלה - הצופה לא מפחד לכבות את האור, ובכל זאת הרומנטיקה הושגה (לפחות בספרים.) הסרטים והספרים מבטיחים פיתוי של אימה, של שובבים, אבל הם למעשה מייגעים ולא מעניינים אך בטוחים לחלוטין אפילו לילדים קטנים. עם זאת, אני חושב שרוב הילדים אפילו ישתעממו בצפייה בסרטים האלה. ואז החלק השני של הערעור הוא סיפור האהבה הגנוב, הטרגי, רומיאו ויוליה של הילד לא יכולים להיות עם ילדות ואוהבים שזורים בכוכבים.

הסרטים האלה אומנם הופכים להיות מעט יותר מעניינים ככל שהם עוברים לאורך הדרך, אבל עד שמישהו ממש קורע את פניה המשעממות של בלה, הוא ממריץ את אדוארד ומשאיר את גופו הצמחוני והנוצץ לשרוף - הסרטים האלה הם משחק ילדים טהור. משעמם!

הוראות וידאו: "דמדומים: שחר מפציע חלק 2" - Breaking Dawn Part 2 - טריילר מתורגם (אַפּרִיל 2024).