גיליון המים

• מאי 7, 2024

גיליון המים


המצלמה תמיד מחליקה לרוחב ומצלמת את הילדות תוך התמקדות בעיניהם העצובות הבלתי נגמרות; שיערם המסולסל מגולח לכיפה ונלבש על ראשים עגולים לחלוטין. בעיניי, הילדות הקטנות האלה, אפואה, סבא, שו, הן לא רק יפות עוצרות נשימה, אלא הן מספרות סיפור מחריד עם הצצה אחת בלבד.


אז מה הסיבה מאחורי מאמר התרבות הקנדי הזה לנסוע מרחק כה ארוך לאפריקה? אחרי הכל, מאמר זה אינו פרסום לצדקה, ואף אינו הרצאה לעורר הערות גסות. זו תזכורת קטנה שבקנדה, יש לנו מזל.

בקנדה איננו זקוקים לצוות קולנוע שיגלה את היתרונות שכאשר אנו מפעילים את הברז, המים זורמים החוצה. ילדים כבר לא הולכים בעלייה, בשני הכיוונים, בעין סערה חורפית להביא דבר. הונו מגיע אלינו מכיוון שאנו נולדים במדינה עשירה במשאבי טבע. למרות שחלק מהאנשים מעלים תלונות, אנו חיים בין התשתיות המעוררות קנאה בעולם; אנו יכולים להשיג הכל כל עוד יש לנו את העקשנות ליישם את עצמנו.


כאשר הפרסומות למטרות צדקה מגיעות בטלוויזיה, הן מחזקות עד כמה מזל קנדי ​​הוא האמצעי הפשוט של הגרלת הלידה והכל בגלל שיש לנו גישה למים טהורים.


חזוי שעד שנת 2025, שבעבר נשמעה עד כה בעתיד, מחצית מאוכלוסיית העולם תתגורר באזורים לחוצים במים. אפשר לדון בשני הצדדים של שינויי האקלים, ובכל זאת זה כמעט לא משנה באיזה צד אתה, העובדות ניכרות: יותר בצורת, יותר שיטפונות. לרוע המזל, סוגיות שכיחות אלה אינן מבטלות זו את זו. אנשים מתים מצמא או טובעים.


קנדה הופכת את רשימת חמש המדינות המובילות עם מקורות המים המתוקים המתחדשים. ברזיל, רוסיה, ארצות הברית, קנדה וסין הם המחזיקים העיקריים בגישה למים מתוקים פשוט בגלל הגיאוגרפיה. כדי לשרטט תרשים עוגה של מידת היחס בין זמינות המים לכוכב הלכת, 97% מדהימים הם מים ים או מלוחים. אלא אם כן אתה חיה ימית, אינך יכול לשתות את זה. 3% הנותרים מתפצלים כך: 2.5-2.75% הם מים מתוקים, הכוללים את 1.75-2% מהמים המתוקים הקפואים בקרחונים, קרח ושלג. האחוז החסר באותה משוואה הוא 0.5-75% או מי תהום ורטיבות קרקע. פחות מ- 0.01% שווים למשטח מים באגמים, ביצות ונהרות.


מתמטיקה מסובכת, אך לא צריך גאון להבין שכמרכיב קריטי בהישרדותם של בני אדם ובעלי חיים - מים הם מצרך יקר. האחוז הזעיר הזה מחולק כך; 87% הם אגמי מים מתוקים, שלדעתי כבר הופכים את קנדה וארה"ב לעשירות - מעבר להשוואה. מערכות האגם בעולם מדורגות כך: האגמים הגדולים הם 21%, אגם באיקל ברוסיה לוכד 22%, בעוד שמדינות אפריקה חולקות 29% מהעוגה, ו -14% הנותרים משותפים לשאר העולם. לא בטוח כיצד נתון זה מתורגם לנפש, אך לא קשה לראות היכן חסר העולם. זה משפיע על העניים ביותר בדרכים הקטסטרופליות ביותר. לא זו בלבד שהיא משפיעה על בריאותם, אלא היא משפיעה גם על יכולתם להרוויח שכר, לקבל השכלה. זה מחזור ספין שהם לא יכולים לברוח ממנו. ורק באמצעות ניהול תקין של הממשלה, באמצעות תקנות והשקעות הדוקות יותר, עין עוקבת אחר המזהמים, החברה בכלל תתגבר על המשוכה הזו. האם אני מעז להציע שימור למי שיש הרבה?


שוב אתה שואל, מה זה קשור לתרבות הקנדית? הכל. כקנדים, אנו ידועים בנדיבותנו הצנועה. אבל העתיד מתדפק על מפתן דלתנו ביד מורחבת אוחזת בדלי ומתחננת לעזרה. האם יהיה לנו מספיק מים לשתף או שסתם מספיק לשלנו? כיצד אנו, כקנדים ושותפינו האמריקאים, יכולים לעשות את ההבדל? פשוט. לחסוך. בפעם הבאה שתנקזו את הכיור או האמבטיה, צפו בניקוז המים וחשבו על עפואה, על סבא ושו, שנאלצים לנסוע לאורך קילומטרים כדי להביא מים מזוהמים לבית למשפחותיהם. מים שיכולים להרוג אותם, מים שיקיימו אותם מספיק זמן כדי להרגיש את השפעות הזיהום. חשבו על משפחותיהם, על תלאותיהם, ובעיקר, חשבו כמה יש לכם מזל.

הוראות וידאו: שיר עד ???? אל אדמות לכיש ???? מילים ולחן: עמנואל זמיר │ שירה: רונית אופיר, 1998 - Ronit Ophir (מאי 2024).