מהם החיים?

• מאי 1, 2024

כשאתה מאבד ילד אתה אכול צער. הייאוש הבלתי פוסק שמאחז בך מצליל את כל מה שאתה בראש. למעשה המוח שלך עסוק לחלוטין באובדן כואב ובל יעלה על הדעת ואתה מפסיק לתפקד בכל אופן קוהרנטי או מתקשר חברתית. סדק מתרחב ובלתי ניתן לבלתי נשמע מתפתח בין החיים העומדים בפניך כיום לבין החיים שהכרת פעם. עם זאת, גישור המחולק הוא שאלה בלתי מתפשרת ובלתי ניתנת לערעור. שאלה שמטלטלת את יסודות העבר, ההווה והעתיד שלך ותשובתה העצמית המודעת שלך זועקת נואשות ללמוד: מה בדיוק הדבר הזה שאנחנו קוראים לו חיים?

כמובן שכל הוגי הדעות והפילוסופים הגדולים לאורך הדורות התאבקו בשאלה זו. רבים הקדישו את חייהם והקריירה שלהם במרדף אחר פריו. הסיבות לפילוסופיה שלהם רבות ומגוונות, אך רובן - ניתן לטעון - פשוט מונעות על ידי צורך אינטלקטואלי להבנה עמוקה יותר של הקיום. עם זאת, מבחינתי, ועבור הורים רבים שסבלו מאובדן ילדם, הכוח המניע אינו הכמיהה האינטלקטואלית. לא. האש הבוערת בי היא אהבת בני ולהבותיו הבלתי יודעות שובבות מלקקות עזות וחזקות. הקשר בין הורה לילד עולה על כל גופניות, כל מושג הזמן ובעולם המדולל החדש של צער ואובדן, זה אולי הדבר היחיד שאתה יודע באמת שהוא אמיתי. האהבה בינך לילדך היא האור המנחה בחושך של הווה שלך.

אז מה הם החיים? מהי המציאות הזו שכולנו לוקחים בעיוורון כמובן מאליו. פיזיקת הקוונטים מראה לנו כי בבסיסנו - עצם הפיזיות שאנו לוקחים כמובנים מאליהם - היא במקרה הטוב צלופח חלקלק וחמקמק של הסתברויות אנרגיה בלתי ניתנות לניתוח. זה דבר אחד לאדם אחד ודבר אחר, לאדם אחר. עניין, כך נראה, אינו כפי שהוא נראה. כמו כן, פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים עדיין אינם מסוגלים לחשוף את האופי האמיתי המלא של אינטראקטיביות מודעת-תת-מודעת. ניתן למעשה להקים מקבילות בין כמה קשה ליישב בין פיזיקה מכניסטית ניוטונית לפיזיקה קוונטית מודרנית לבין איך שהנושאים המודעים והתת-מודעים נראים כה שונים מהותית.

כל השאלות הללו זועמות, אך תשובות מוצקות עדיין לא צפויים - עדיין. אני מקווה שהמדע, ומיעוטם המחוננים במיוחד שנראים כמתריסים נגד חוקי הטבע של היקום, יכולים לסנכרן את יכולותיהם יוצאת הדופן באותה מידה ולפתוח יחד את עיניה של האנושות למה שהחיים הם באמת. אני צריך לדעת אחת; ואני צריך לדעת בקרוב.

מה שכן, אני יודע שבני לא נעלם - דהה חזרה לאי קיום כלשהו. הוא הראה לי את זה. הוא הראה לי שחיינו אינם מופרכים על ידי לידה ומוות, כיוון שהוא חי. במוות, כמו בחיים, הוא המורה הכי גדול שלי וכמו כל תלמיד טוב אני אשאר ממוקד במטרה שלי. אני אלך בעקבותיו ושאף להבין את העומקים הגדולים יותר של מודעות חווייתית זו שאנו מכירים כחיים.