מלאך המוות טבע טובעים - 7 בפברואר

• מאי 8, 2024

חשבו לרגע על הדבר המחריד ביותר שקרה אי פעם בחייכם. עצום את העיניים, אם צריך, והתמקד בדבר אחד זה. אפשר להחריד ולזוועה לחזור אליך לרגע.

מה אם לאירוע מחריד אחד זה היו השלכות שלא השפיעו רק עלייך ועל משפחתך, אלא על אלפי אנשים? האם אתה יכול לסלוח למי שמעורב? אישה אחת, אווה מוזס קור, אומרת שזה הצעד הראשון בריפוי פצעיה מהשואה, ובאופן ספציפי, סליחת הגבר שלקח את ילדותה ואת אחותה התאומה, ד"ר יוזף מנגלה.

ב- 16 במרץ 1911, יש שיגידו שלוציפר לבש בשר אנושי ונכנס לעולמם של הגברים. אכן, מנגלה היה אינדיבידואל פחות מלוכלך והידוע ביותר בזכות אימיו באושוויץ. מעבר לשמצתו שהוא אחראי על תא הגזים, ד"ר מנגלה ביצע גם אינספור ניסויים על ילדים, ובמיוחד תאומים.

כמה מקורות שונים מציינים את העובדה שהוא היה מזריק לעיניים של תאומים כימיקלים בניסיון לשנות את צבע העיניים שלהם. הוא היה תופר אותם יחד; הסרת איברים וגפיים; בצע עירויי דם תאומים-תאומים - כולם ללא חומרי הרדמה. אם תאום אחד נפטר, השני יכול היה להיהרג ושניהם נבדקו.

ילדים יהודים לא היו היחידים שהוטל עליהם ד"ר מנגלה. מאי אלפי ילדים צוענים היו גם הם. מנגלה אהב את יצירתו - הוא היה גנטיקאי לב. כקשה ואכזרי של דמות שהוא הופיע כשאנשים ירדו מהרכבות באושוויץ, היה לו מגע עדין עם הגנטיקה. זה לא אומר שהוא בשום פנים ואופן "עדין".

כשהאנשים מהרכבות לאושוויץ יצאו מההובלה, מנגלה היה שם, נראה מאיים מרשים. אף שערה לא הייתה במקום, המדים שלו לחוצים בצורה מושלמת, נעליו מלוטשות בהיר, הוא היה מלאך המוות. "מוות לשמאל, חיים מימין." תנוף ידו יחתום את גורלם של למעלה מארבע מאות אלף גברים, נשים וילדים.

כאשר אושוויץ נסגר, מנגלה התחפש לחייל גרמני רגיל והותר לו לעזוב. בסופו של דבר הוא עזב את גרמניה והתגורר בדרום אמריקה ובילה שלושים וחמש שנים בפרגוואי ובברזיל. מנגלה נפטר בשנת 1979 משבץ מוחי בזמן ששהה בברזיל.

מעט מאוד מילדיו שרדו את הניסויים שלו. אלה שכן לא היו ללא צלקות - פיזיות ופסיכולוגיות. מי ששרד את השואה עצמה לא חסר צלקות. בל נשכח מה קרה. בואו נזכור. הבה להציע את זרועותינו בתמיכה וליבנו באהבה. "אהבתו" של ד"ר מנגלה לילדיו לא הייתה אלא מסכת הונאה. שתהיה נכונה. לעולם לא נשכח, אך אולי נמצא שנפשנו תסלח.