קרוליין לאוויט - ראיון מחבר

• מאי 5, 2024

השהייה בבית עירוני לבנים משנת 1865 בהובוקן, ג'יי ג'יי, "הרובע השישי הבלתי רשמי של העיר ניו יורק", נראה כתפאורה המושלמת של קרוליין לאוויט לכתוב. לסופרת זו במשרה מלאה יש את באג הכתיבה מאז שהייתה בת שש ונשואה לסופר ג'ף טמרקין. קרוליין וג'ף העבירו את הגנים שכתבו לבנם, מקס שבגיל 9 כבר זכה בפרס כתיבה.

עם שמונה רומנים ומספר סיפורים / מאמרים קצרים שפורסמו, קרוליין אינה מציגה סימני האטה. "Girls in Trouble" (העיתונות של סנט מרטין) שוחררה בכריכה רכה בינואר 2005 והתינוק האחרון שלה, "Travels Angels" נמצא ביצירות. בהמשך השנה ותוך 2006 תדפיסו כמה ממאמרים וסיפור קצר.

אני מקווה שאתה נהנה ללמוד על הסופר האדיב הזה באותה מידה שעשיתי.

מו: במבט לאחור האם היה משהו בפרט שעזר לך להחליט להפוך לסופר? בחרת בזה או שהמקצוע בחר בך?

קרוליין לאוויט: הייתי אומר שזה בחר בי. בהחלט. אמי לימדה אותי לקרוא בשלוש, ואהבתי סיפורים וקריאה. מאז שיכולתי להחזיק עט, ידעתי שאני רוצה להיות סופר. תמיד השלמתי סיפורים עם אחותי רות - משהו שעודד סביב משק הבית שלנו! אבל כשאמרתי לאנשים שאני רוצה להיות סופר, בדרך כלל אמרו לי (אבל אף פעם לא על ידי אמי שתמכה מאוד) לקבל תואר הוראה, שכתיבה תהיה תחביב נחמד.

מו: מתי "ידעת" שהיית סופר?

קרוליין לאוויט: תמיד. לא יכולתי לדמיין שאני עושה משהו אחר. מעולם לא האמנתי כשאנשים אמרו שאתה לא יכול לקרוא לעצמך סופר עד שתפרסם. באלי, באלאני. אם אתה כותב ברצינות, אתה סופר.

מו: האם היית סופר טוב בילדותך? מתבגר?

קרוליין לאוויט: הייתי טוב לכתוב כילד. אני זוכר שבכיתה ב 'כתבתי סיפור על ילד שנדד בכלוב האריה ורווה את האריה עם עוגיות בכיס! כנער הייתי די נורא. כתבתי קטעים ארוכים, דרמטיים, כבדי מטאפורה על בנות שתמיד עושות משהו נואש כמו לנסות להרוג את עצמן או על סמים, והסיפורים הסתיימו תמיד כשהעולם התפוצץ בלהבות. כשהגעתי לקולג 'התחלתי להתייחס לרצינות ולקחתי קורס כתיבה עם פרופסור שהרים את הסיפור שלי בזלזול ואמר, "בוא נדבר על חתיכת הזבל הזו!" הייתי הרוס. אבל אחרי שפרסמתי את הרומן הראשון שלי, שלחתי אליו אותו עם תו יפה. הוא הגיב ואמר לי שהוא רק רצה לכעוס אותי מספיק כדי להצליח. מעולם לא האמנתי בזה, אבל היה נחמד ממנו להגיב.

מו: מה מעורר אותך?

קרוליין לאוויט: ספרים אחרים. סיימתי לאחרונה עותק מתקדם של "האמת של החומר" של רוב פורמן דיו, וזה היה כל כך מושלם, קיבלתי השראה לנסות ולכתוב חצי כמוה.

מו: לכל סופר יש שיטה שעובדת עבורם. רובם משתנים כמו הרוח בעוד שחלקם נראים לפי דפוס הדומה לסופרים אחרים. ביום כתיבה טיפוסי, איך הייתם מבלים את זמנכם?

קרוליין לאוויט: אני מתעורר בשבע ובעלי ואני מכינים את בננו לבית הספר או למחנה. ואז בתשע אני עומד לשולחן שלי ואני נשאר שם עד בערך אחת, כשאנחנו מפגרים לארוחת צהריים. ואז חזרה לעבודה עד ארבע. ואז אנחנו עובדים אחרי שהבן שלנו במיטה, אבל רק עד עשר. ואז אנו נרגעים או צופים בסרטון ונכנסים למיטה סביב אחד.

מו: כמה זמן לוקח לך להשלים ספר שהיית מאפשר למישהו לקרוא? האם אתה כותב דרך או שאתה מתקן תוך כדי?

קרוליין לאוויט: אלוהים, זה לוקח לי כארבע שנים. אני מתקן תוך כדי התהליך וזה תהליך קשה, מבולגן, מרגש ולעיתים מפחיד עבורי. אני אף פעם לא באמת יודע על מה הספר באמת עד הטיוטה הרביעית בערך, ובדרך כלל זה מתגלה כמפתיע עבורי. או התגלות. אני אף פעם לא נותן לאף אחד לראות דפים עד הטיוטה הרביעית ואז זה בדרך כלל בגלל שאני לא יכול לראות את היער עבור העצים הפתגמיים האלה ואני זקוק לעוד זוג עיניים רענן כדי לקרוא ולהגיד לי מה היא או הוא חושב שמתרחש.

מו: כשיש לך את הרעיון שלך ותשבי לכתוב האם כל מחשבה הניתנת לז'אנר וסוג הקוראים שיש לך?

קרוליין לאוויט: לעולם לא. אני מנסה לכתוב את סוג הרומן שהייתי רוצה לקרוא בעצמי. אני חושב שז'אנרים הם כלים שיווקיים ואני מעדיף לחשוב שספר טוב הוא ספר טוב הוא ספר טוב.

מו: כשמדובר בעלילה, אתה כותב בחופשיות או מתכנן הכל מראש?

קרוליין לאוויט: אני מתכנן את רוב הספר מראש ואז זורק את התוכנית בזמן שאני כותב! הדמויות משתנות כל כך שאני כותב שגם העלילה משתנה. התוכנית היא מציל חיים, משהו שאליו צריך לחפש כשאני מרגיש טובע ואין לי מושג מה אני עושה. בדרך כלל יש לי פרק ראשון חזק שאני ממשיך להתייחס אליו בזמן שאני כותב. זה הדבר היחיד שמונע ממני לרסן את כל הספר!

מו: איזה סוג של מחקר אתה עושה לפני ספר חדש ובמהלכו? האם אתה מבקר במקומות שאתה כותב עליהם?

קרוליין לאוויט: ספרים שונים דורשים מחקר שונה. בדרך כלל אני עושה הכל על קו או באמצעות דואר אלקטרוני. אני מוצא מומחים ושואל בנימוס אם אוכל להציק להם שאלות! בדרך כלל אני מגדיר את הרומנים שלי במקומות שבהם חייתי אז אני זוכר איך זה מרגיש לגור שם.

מו: כמה מעצמך ומהאנשים שאתה מכיר מתבטאים בדמויות שלך? מאיפה הדמויות שלך מגיעות? איפה אתה מצייר את הקו?

קרוליין לאוויט: שאלה מצוינת. פלובר תמיד אמר על "מאדאם בובארי", "צ'י מוי!" (זו אני!) אני משתדל לא להכניס את עצמי או אנשים שאני מכיר לדמויות שלי, אבל בהחלט חלק מהרגשות או המאבקים שהדמויות שלי עוברות, אני עצמי עברתי. Coming Back To Me היה רומן שהיה באמת זיכרון נוצר. הייתי חולה מוות וציפיתי למות אחרי שילדתי ​​וניתנו לי חוסמי זיכרון במשך כמה חודשים. מכיוון שלא זכרתי את שנת המחלה שלי, לא יכולתי לעבד אותה ועברתי אותה, אז יצרתי זיכרון, סיפור. הדמות הראשית מולי הייתה גם חולה לאחר שילדה, אבל אנחנו לא אחרים מזה. גם בעלה או אחותה לא היו בעלי או אחותי. זה יהיה ספר זיכרונות, לא בדיוני! ולא כיף למחצה.

גיליתי שאנשים שהכנסתי ברומנים אף פעם לא מכירים את עצמם. ובאופן מוזר, לרומן הראשון שלי, "לפגוש את רוזי באמצע הדרך", שהרכיב לחלוטין דמויות בשם רוזי, בן ובאה נלסון, הייתה תביעה! משפחה בשם רוזי, בן ובאה עם שם משפחה דומה מאוד, טענה שאני כותבת עליהם. כמובן שלא הייתי, אבל זה ממש מרגיז אותי שאיימו לתבוע. בסופו של דבר, מכיוון שלא רציתי לעכב את הספר שיוצא, שיניתי את השם בן ובאה ללי ולן במהדורת הכריכה רכה, אבל זה רחוק ככל שהייתי הולך.

מו: סופרים ממשיכים לעתים קרובות על חסימת הכותבים. האם אתה סובל אי פעם ומה האמצעים שאתה נוקט בכדי לעבור את זה?

קרוליין לאוויט: מעולם לא היה לי חסימת סופרים, אף על פי שהיו לי תקופות נוראיות בכתיבה. אני משתמש בטריק המינגווי. תפסיק תמיד לכתוב כשאתה נהנה, ואז תרצה לחזור לדף למחרת. כמובן שהיו לי ימים איומים שבהם הכתיבה נראית כמו רשימת מכולת ולא בדיוני, אבל אני יודע עכשיו שזה קורה, ואני פשוט אומר לעצמי שהתת מודע שלי מתכונן ליום כתיבה טוב יותר מחר.

מו: כשמישהו קורא את אחד הספרים שלך בפעם הראשונה, מה אתה מקווה שהם ירוויחו, ירגישו או יחוו?

קרוליין לאוויט: המטרה העיקרית שלי היא לגרום לאנשים להרגיש, לגרום להם להבין אילו קשרים בין אדם אחד לאחר (או המפריד ביניהם) הם דברים החיים. אני רוצה שהדמויות שלי יהיו כל כך חיות שאתה תאר לעצמך שהן יתדפקו בדלת שלך.

מו: האם אתה יכול לשתף שלושה דברים שלמדת על עסק הכתיבה מאז הפרסום הראשון שלך?

קרוליין לאוויט: איי! שאלות נהדרות!

1. לעולם אל תיקח לא לתשובה. כל סופר עוסק בדחייה, אך אינך יכול לתת לזה להגיע אליך. יש לי כל כך הרבה סיפורים של סופרים שהיו להם 45 דחיות ואז המשיכו לספר רומנים רבי-מכר.

2. אל תאמינו לחלוטין לביקורות שלכם. ביקורות הן רק דעתו של אדם אחד. אני בעל טור בספרים של מגזין "בוסטון גלוב" ו- Imagine, ואני יודע שספרים רבים שאני מעריצה קיבלו את הכתף הקרה של מבקרים אחרים. וספרים אותם תיעבתי הוקצו על ידי מבקרים אחרים כדבר הטוב הבא בעוגת שוקולד. ובמרחב של יום אחד, אחד הרומנים שלי זכה לביקורת הטובה ביותר שהייתה לי מעיתון מרכזי ואחריה הביקורת הגרועה ביותר שהייתה לי אי פעם, והמבקרת שם שנאה את כל מה שהסוקרת האחרת אהבה. אז מי צדק?

3. היה נדיב לכל הכותבים. בקריירת הכתיבה שלי הייתה לי המון עזרה מסופרים אחרים ונפגעתי מכותבים אחרים. נשבעתי שתמיד אהיה זה שיעזור לסופרים. זה אומר לענות על דוא"ל שנקרה בדרכך, לתת טשטושים בנדיבות אם אתה אוהב את הספר (ולהיות אדיב אם לא), לשתף קשרים עם פרסום עם סופרים אחרים, לבוא לקריאתם כמו שהיית רוצה שיבואו אליך.

מו: איך אתה מטפל בדואר מעריצים? על איזה דברים אוהדים כותבים לך?

קרוליין לאוויט: אני עונה לכל דוא"ל בודד. הרבה פעמים אנשים פשוט רוצים לגעת איתי בבסיס ולהגיד לי שהם אהבו את העבודה שלי, וזה נפלא. לפעמים הם רוצים להתווכח על דברים בספר, וזה נפלא, גם כי זה אומר שנגעתי בעצב. ולפעמים הם רוצים עצות להפוך לסופר, וזה גם נפלא. כמעט תמיד אני מציע לשלוח סימניות חתומות כאות הערכה שלי. המעריצים והקוראים נפלאים!

מו: על מה הספר האחרון שלך? מאיפה קיבלת את הרעיון ואיך נתת לרעיון להתפתח?

קרוליין לאוויט: אני אמונה טפלה ולכן לא אוכל לדבר על הרומן שאני כותב עכשיו, Travels Angels, אבל הרומן שלי שיצא עכשיו בכריכה רכה, Girls In Trouble, עוסק באימוץ גלוי. באופן ספציפי, מדובר על אם צעירה וילדה הרווארד הרווארד, אשר מציבה את תינוקה באימוץ גלוי עם זוג מבוגר, נואש שיש לילד. היא גרה איתם (אימוץ גלוי מאפשר מגע רב בין אם לידה למשפחה מאמצת שהם רוצים) והופך לחלק מהמשפחה, ולזמן מה זה גן העדן לכולם. אבל אז האם המאמצת מתחילה להתאפק, וקורים אירועים שיש להם השלכות דרסטיות על כל שלושים השנים הבאות.

רעיונות בדרך כלל יוצאים ממשהו שמעניין אותי והם בדרך כלל מתפתחים ממה אם יש שאלות.מה אם בעל צעיר היה צריך לטפל בילודו ובאשתו הגוססת? מה אם אישה צעירה תגלה שאחותה העריצה משתגעת? מה אם אישה צעירה נעלמת ימים לאחר הלידה? שאלות מסוג זה מובילות לשאלות נוספות המובילות לסיפור.

מו: איזה סוג של ספרים אתה אוהב לקרוא?

קרוליין לאוויט: אני אוהב ספרים שגורמים לי להרגיש. אני אוהבת כל מיני ספרים, כולל אליס הופמן, רוב פורמן טל, אן טיילר, קיי גיבונס, רושל שפירא, מ.ג 'רוז, דן צ'ון, ג'ו-אן Mapson ורבים אחרים.

מו: כשאתה לא כותב מה אתה עושה בשביל הכיף?

קרוליין לאוויט: אני רוכב על אופניים, אני אוהב לסרוג, אני מצייר קצת, קראתי, אני קולנוען ואראה שלושה סרטים בלילה אם אוכל.

מו: סופרים חדשים מנסים תמיד לאסוף עצות מבעלי ניסיון רב יותר. אילו הצעות יש לך לסופרים חדשים?

קרוליין לאוויט: אל תוותרו. לעולם אל תיקח לא לתשובה. אל תאמין לדחיותיך. והכי חשוב, כתבו מהלב. אל תסתכל על השוק - על מה שמוכר - ונסה להעתיק אותו, כי תייצר אז עבודה מפורפסת. כתוב את סוג הספר שאתה רוצה לקרוא בעצמך וכתוב מתוך הקול שלך.

מו: אם לא היית סופר מה היית?

קרוליין לאוויט: המממ, בטח אהיה מורה לאנגלית כי אני אוהב ספרים. או קולנוען!

מו: מה המילה האהובה עליך?

קרוליין לאוויט: חה! אני אוהבת את השאלה הזו. נסע. הסוד הקטן והמלוכלך שלי הוא שאני לא נוהג. היה לי רישיון מגיל 16 אבל אני פובית לגבי זה. אז הדמויות שלי תמיד בורחות באמצע הלילה, או נוהגות בפזיזות. הרבה דברים קורים במכוניות ברומנים שלי.

רכשו בנות בצרה: רומן מאת Amazon.com.
רכשו בנות בצרה: רומן מאת Amazon.ca.

---

מ. וו. ווד גר במזרח אונטריו, קנדה. אם אתה הולך למצוא את הקורא והכותב האקלקטי הזה בכל מקום שהוא כנראה במחשב שלה. למידע נוסף בקר באתר הרשמי שלה.

הוראות וידאו: בן דרור ימיני מנפץ את תעשיית השקרים (מאי 2024).