האומץ להעז

• אַפּרִיל 26, 2024

על מנת להיות חופשיים, ראשית צריך להיות מאומן. ואימון הנפש כרוך בראש ובראשונה בנטישת חלק גדול מהבלאגן שהצטבר בתוכו. למרות שאנו רוצים לחשוב על עצמנו כ'הוגים מקוריים ', המציאות הקשה למדי היא שחלק גדול ממה שאנחנו חושבים מורכב ממחשבות שהועברו אלינו מאנשים אחרים ודברים אקראיים כמו סרטים שראינו, טלוויזיה מופעים שצפינו בהם, וקטעי ספרים שקראנו.

אני לא אומר שיש משהו לא בסדר בהשראתנו מהעולם המקיף אותנו ואת החוויות שלנו בעולם ההוא. אבל, כשכמעט כל המחשבות שלנו הגיעו אלינו מיד שנייה, כמו בגדים שמוצאים בחנות חסכונית, אין מעט מקום למחשבות שהן בהחלט שלנו. בין אם אנו מבינים זאת ובין שלא, ההתאמה ההמונית מקורה במוחנו. מלמדים אותנו, מותנים ושטיפת מוח לנקוט בצורות מסוימות של התנהגות שמשאירות מעט מקום לאינדיבידואליות או מקוריות. מדוע חלקנו מתקשים להתעמת כי האדם הלך לאיבוד ב"עדר ", כפי שאומר ניטשה. מה שהיה נכון בתקופתו של ניטשה הפך למציאות הרבה יותר קונקרטית בעשורים שלאחר מותו.

מה שמעציב אותי זה שרבים מאיתנו מנסים להפוך את עצמנו לחלק מהעדר על ידי ספקות במקוריות שלנו ולאפשר לעצמנו לבחור פופולריות על פני אינדיבידואליות. אנו תואמים את עצמנו מכיוון שאנו רוצים להשתלב. כאשר נראה כי האפשרות היחידה הנוספת היא היותה סוג של חוסר התאמה חברתי, האם פלא שכל כך רבים מאיתנו מהססים להיות האני האמיתי שלנו? זה יכול להרגיש מוזר ומשפיל לעמוד בניגוד לציפיות שאנו תופסים את החברה ואנשים אחרים מאיתנו. נכון, אנו רוצים שנחשוב עלינו כנשמות נועזות וחסרות פחד שמעדיפות הרפתקאות על פני הסטטוס קוו. ובכל זאת, כמה מאיתנו מנהלים את החיים המדגימים את הרצון הזה?

לפעמים, רק בחלומות אנו לוקחים סיכונים ובוחרים את דרך הסכנה על פני הדרך הבטוחה שנראה שמבטיחה לנו ביטחון. עבור חלקם, הביטחון הוא צורך כה משכנע שהקרבת הזדמנויות ואתגרים היא הדרך היחידה שהם יודעים לחיות. לפיכך, הם מנהלים חיים שעל פני השטח עשויים להיראות כמלאי שביעות רצון ועם זאת הם, במציאות, פגזים חלולים של חיים שהיו יכולים לחוות אילו פשוט העזו לחיות את חלומותיהם.

רבים מאיתנו מדמיינים שהזדמנויות יפות והרפתקאות קסומות יבואו לפגוש אותנו איכשהו. כך, שנה אחרי שנה עוברת ואנחנו מחכים, כמו אריאד על החוף, לאיזה סוג של נס שלא יגיע לעולם. אנו מחכים לחיים שמעוררים אותנו ולא להתעורר לחיים. ואף שאנשים מסוימים עשויים לדמיין שאלו שלא מצליחים לרדוף אחר חלומותיהם פשוט אינם מוכנים לעשות את המאמץ לעשות זאת, לעתים קרובות יותר מכך הפחד מעכב אותנו. אנו חוששים שאחרים יחשבו עלינו אם נסתובב עליהם, ונגלה אוצרות שלעולם לא ימצאו. אנו גם חוששים שתיבת האוצרות שאנו מקווים לה תתמלא בגבישים גרידא במקום אבני חן מעודנות! אבל גם אם מה שאנחנו חולמים עליו רחוק עולה על כל מה שעשוי למצוא, עדיף לקחת סיכון או לאפשר לפחדים שלנו להחזיק אותנו סגורים בפנטזיות הבטוחות שלנו?

הדרך היחידה שנמצא את האומץ להעז במקום פשוט לחלום היא אם נהפוך את דעתנו לכלי שפועלים למעןנו ולא נגדנו. והדרך היחידה בה נוכל להתחיל היא לרוקן את דעתנו מכל מחשבה יחידה שמונעת מאיתנו להיות לא רק מי שאנחנו באמת אלא מה שאנחנו אמורים להיות.