מת הלילה

• אַפּרִיל 29, 2024

שלום, וברוך הבא! הרוח בועטת כאן היום עכשיו כשהגשם נעלם, וזה הולך להיות קר. המתכון למרק תפוחי אדמה שמנת שאנחנו כל כך אוהבים בבית שלנו יצטרך להיחפר מחר לארוחת ערב ביום החופשי שלי. ערוגות הפרחים עדיין זקוקות לניקוי הסתיו שלהן, אבל זה לא יקרה השבוע. אבל עשיתי כל מיני קריאות.

הפעם, יש לי Dead of Night (ג'וב), האנתולוגיה הכי פארנורמלית החדשה ביותר עם נורה רוברטס, הידועה גם ג'יי ד 'רוב, והחברים מרי בלייני, רות ראיין לנגן ומרי קיי מקומאס. "הנצחיות במוות" של נורה מובילה את העניינים עם פרק ביניים נוסף בחייהם של חווה ורוארקה. הפעם חווה צוד מישהו שחושב שהוא ערפד. או אולי רוצה להיות ערפד. כמובן, זה לא באמת רומנטיקה, אבל איזה מעריץ של איב דאלאס יכול בכל זאת להתנגד? וזה הספיק בדיוק כדי לזרום את כולם עד שיגיע היום הספר החדש "במוות". הבאני של בלייני עם "הרפתקאות מדהימות של איימי והארל". איימי סטיבנס כמעט הגיעה לסוף המסע שלה לאנגליה, והיא לא ששה לחזור הביתה. דוקטנט במוזיאון מעניק לה מזכרת שמביאה אותה לידיעתו של סיימון ווסט, צאצא של גבר שהיה לו מטבע בדיוק כמו המזכרת שלה. סיימון ניסה להבין את תעלומת המטבע, ועכשיו הוא ואיימי חוזרים בזמן לעשות בדיוק את זה. כמו התרומה האחרונה שלה באנתולוגיה, לא אהבתי את התרומה הזו. נראה שיש כאן מעט קונפליקט, אין סיבה אמיתית לקורא אכפת לו. זה נעים מספיק, אבל לא יהיה שומר בפני עצמו. ל"לא נצחי "של לנגן מבקר את לורל דגלאס בטירה סקוטית וחוזר בזמן אל הזקן הנאה שחושב שהיא אשתו האבודה הממושכת. זה היה נהדר, כאשר לורל וקון משכו את הקורא היישר לרומנטיקה הבלתי נמנעת שלהם. וגם כשנראה שהם לא יכולים להיות ביחד, אתה פשוט יודע שיש לזה סוף טוב וזה לא יאכזב. ואז ל"על הקצה "של מקומאס בוני מגלה מה היה קורה אם חייה היו מקבלים תפנית אחרת, וזה לא סתם משפיע עליה, אלא על בעלה הג'ו המופלא. הסיפור הזה שונה, עם הסיפור מסוג "זה חיים נפלאים", ומהנה, אם כי מצאתי את הסוף קצת מוזר. מלבד נורה, עם זאת, הסיפור האהוב עלי כאן הוא הלנגן. בשני הסיפורים הללו הרוויח זה ארבעה מחמשת החצים של קופידון. הלוואי ורות ראיין לנגן תעביר את סיפורי מסעות הזמן שלה לסיפורים עצמאיים.

עד הפעם הבאה, קריאה שמחה!