החולם

• מאי 4, 2024

מאת ג'ו וויליאם שד, ג'וניור.
נולד ב- 21 ביוני 1965
נפטר ב- 18 ביוני 2005 מ סיסטיק פיברוזיס

בעלה האהוב והנערץ של פרתנה בלאק.

---

ילד מבקש שאל: "תגיד לי שוב סבא, ספר לי על החולם." סבא חייך והניח את המקטרת שלו.

"בהתחלה הבורא היה בודד, כי הוא היה היחיד שבחלל הגדול. אז ממהותו יצר שני בנים, יום ולילה. במשך זמן מה הוא ובניו היו מאושרים מאוד, אבל אז עלה בדעתו שאם ייצר עוד חברה זה היה הופך אותם למאושרים עוד יותר. זו תהיה היצירה הגדולה ביותר שלו, אך היא תכיל הכל ותצטרך להשגיח מתמיד. הוא היה עסוק בהגנה על יצירתו ולוודא ששני בניו יתנהגו בעצמם, ולכן הוא גרם לבנו השלישי, זן, מתוך החלק הכי טוב בלב. הבורא אמר אז לזן ליצור עולמות משלו ולמלא אותם בחיים, צורות וצלילים מגוונים. "

סבא הוציא נשיפה מהצינור והמשיך, "זן יצר עולמות ויצורים בהתלהבות ובשמחה, אבל בחיפזונו הוא יצר את הצורה הנשית, אמא אדמה, שיצרה אז אנשים אחרים לבדה. כעת יצורים אלה יכלו ליצור בכוחות עצמם, וזה עורר סקרנות רבה בקרב אחיו ואביו. הם מעולם לא ראו צורה חיננית כל כך כמו האדמה, והם היו מרותקים. כשהתקרבו היא הושיטה יד ותפסה את זן ובלעה אותו בשלמותו. " סבא שאג כשהוא רכן לחטוף את הילד המחפש והבהיל אותה.

"אבא התרגז ושאל מדוע עשתה זאת. תשובתה הייתה שהיא אהבה מאוד את זן ורצתה אותו איתה על האדמה. יום ולילה ברחו לשמיים כדי לברוח מהישג ידה, למקרה שהיא כל כך תרצה אותם. "

"האם זה הסיבה ליום ולילה?" שאלה המחפש כשהתפתלה בפרוות השינה שלה. "כן, ילדתי, עכשיו שב בשקט בזמן שאני ממשיך", לחש סבא. "עכשיו זן היה חזק יותר מאמא אדמה, אבל אם הוא היה בורח הוא היה משמיד את האדמה וכל זה על ידי כך."

סבא השפיל את מבטו באהבה לילד המחפש והמשיך הלאה. "זן, בהיותו חכם וחביב, סירב להשמיד את האדמה, ולכן הוא הלך לישון לחשוב על דרכים מחוץ למצבו. תוך כדי שינה הוא היה מתבטא בעולם כמת תמותה לחיות וללמוד עם אחרים. בצורותיו המוקדמות הוא היה
צווח כאל או דמי-אל כי הוא מעולם לא הזדקן והעביר לצורות חדשות ללא מוות.

"עכשיו הבורא התגעגע לבנו ורצה שהוא יתעורר ויחזור אליו, אז הוא הציע תוכנית. הוא ישלח את המוות, את הרכבה, כדי להרוג את צורת המוות של זן, בתקווה שההלם יגרום לזאן להתעורר. "

סבא השתהה לזרוק עוד עץ על האש כאשר רוח צוננת נשבה לתוך הבית. "כאשר זן נפטר כתמותה, הוא החל להתעורר, וגרם לכאב וסבל רב לאדמה. ככל שסבלה האדמה, היא
בכתה והציגה את פני השטח שלה בדמעות. זן חש בכאב העולם ואילץ את עצמו לחזור לישון שוב, והרגיע את האדמה הפצועה. " הוא לקח משיכה מהצינור שלו, הוא הביט מעבר לכתפו כאילו ראה רוח רפאים, והמשיך עם סיפורו.

"אז הוא הבין מאותו רגע שהוא צריך לבחור את צורות התמותה בזהירות מכיוון שהמוות חיפש אותו, וכל מוות עשוי להכריח אותו לעורר ולהשמיד את העולם. בכל פעם שהוא מת כתמותה, עברה האדמה מהפך אדיר כמו רעידות אדמה, סערות וכל סוג אחר של אסון טבע. בזמן שהוא ישן הוא לחש לאמא אדמה, 'אני לא אתעורר, עד שאוכל לעשות זאת בלי לאבד אותך.' "

"אז הוא ישן כדי להגן עלינו?" שאל הילד המחפש תוך כדי שפשוף עיניה כדי להדוף שינה. "כן. מכיוון שהיה עשוי מאהבה, הוא לעולם לא יפגע במכוון ביצירתו ובאלה שהוא היה קורא לעמו ", ענה הסבא. "האם נוכל אי פעם לראות או לעזור לו?" תהה הילד. "יתכן שהוא יסתובב בינינו אפילו עכשיו, אבל כן, לעתים הזדמנות תמותה סייעה לו במסעו," השיב סבא.

"בבקשה סבא, ספר לי על אחד מהם," ילד המחפש. סבא שוב הניח את הצינור שלו והחל לדבר. "הגיע הזמן שזאן יכנס שוב לעולם כתמותה, אך המוות היה שומר כל העת, וראה אותו מתחיל להיכנס ותקף עם מרכבתו."

זן חש בנוכחות מוות וניסה לעצור את הולדתו, אך רק הצליח לעצור חלק מהווייתו, תקווה. המרכבה צחצחה אותו ככל שחלפה, אך מכיוון שהתקווה נותרה מאחור, הוא נחלש ממחלה שיום אחד יהרוג אותו במקום להיהרג מייד. "

ניגוב בעיניו, סבא הוריד את לוכד החלומות שהיה תלוי מעל מיטת הילד. הוא העביר את ידיו על זה באהבה הוא נעץ את מבטו אל תוך האש ועם לחישה נמוכה חידש את הסיפור. "חלפו שנתיים תמותה והוריו נולדו ילד נוסף, אקינה, שהיה ברשותו את כל התקווה של זן וחלק ממנו
מחלה. עם לידתו של אחותו, התקיים זאן והתנגד למוות לזמן מה. "

"אז לידת אחותו, אקינה, הצילה אותו?" שאלה את הילדה המחפשת בזמן שהיא התבוננה בזקן המלטף את החזקה החביבה עליו שהוא עשה לה. "בהחלט. עכשיו שקט; יש עוד לסיפור הזה, "לחש סבא תוך כדי שהוא לוקח עוד תיקו על הצינור שלו ותלה את התפסן.

"אקינה הפכה להיות אור חייו ושל כולם. היא הייתה קטנה, דפוקת ומלאת שמחה וגבורה, הרבה כמוך בעצם. אקינה יכלה גם לזהות את רוחו הסמויה או את האני האמיתי של זאן וחיפשה דרך לעזור ולייעץ לו. בכל פעם שהרכבה הייתה מתקרבת לדרבן את מחלתו, אקינה הייתה נכנסת לדרך המרכבה ולוקחת בעצמה את הריסים. אקינה וזן לא היו בודדות מול האיום הזה, כי הוריהם גייסו את עזרתו של איש רפואה רב עוצמה. "

"כמוך סבא שלך?" "כן, כמוני," הוא חייך, "איש התרופות, רמק, היה לוקח ואסוף צמחי מרפא עוצמתיים שיאכלו אותם. הוא אפילו היה לוקח כמויות קטנות מדמם לשימוש בכדי להטעות את הכרכרת. סוף סוף הגיע היום בו לא יישלל מהרכב והוא בא למען זן. אקינה, לכבודה הנצחי, תקפה והסיטה את המרכבה ובכך נתנה את חייה למען זן. כשמהותה עלתה והצטרפה לבורא עולם, זן נעשה נואש ובלתי ניתן לניחוש, לפי שעה הוא היה חסר תקווה. "

"אל תבכה את סבא. אני בטוח שהכל יסתדר, "הפציר הילד. "מה! אני זה שמספר את הסיפור הזה וזה היה רק ​​העשן. " הוא אמר והושיט שוב ​​לתיקו כדי לטעון מחדש את הצינור שלו. זן נחלש ובקרוב לא היה מסוגל להדוף את הכרכרה כשהוא שוב לא רמאק נתן לו את התרופה הגדולה של הצינור כדי למנוע את המוות. הצינור הזה הסתיר את מהותו של זן ממוות, אך זה לבדו לא היה מספיק אלמלא אקינה. לאחר מותה היא לקחה עמה תקווה והפצירה בבורא האב שיחזיר לו את תקוותו של זן. הבורא היה עצוב מהאופן בו תוכניותיו התהפכו, והבטיח לאקינה שהוא יחזיר את התקווה לזאן, אך שהוא לא יכול היה לבטל את המוות מכיוון שזה הייעוד של כל הדברים הקטלניים. עד אז הוא שלח את שליחיו, בצורה חייתית, להיות עם זן, ולהגיד לו שהתקווה תחזור בדמות אחותו האבודה אקינה. רוחות החיות אמרו לו להיות ער תמיד משום שהיא תחזור באותו אופן כמו כל בני התמותה.

"האם החיות באמת דיברו איתו?" שאלה הילדה כשהיא מכינה ידיה ארנבות צל וכלבים. "כל שיחות הטבע, צריך רק להקשיב." "חשבתי ששמעתי עורב מדבר איתי היום!" שוחר
הילד קרא בהבעה מופתעת שהפכה לפיהוק.

"אתה מתעייף, אולי כדאי שנמשיך בזה אחר כך." "אני ער! אני ער! תסיים את הסיפור! " היא צייצה בעיניה ממצמצות בזעם. "אוקיי, בסדר, איפה הייתי?" סבא מלמל כשגרד את סנטרו. "הו! חזרתה של אקינה. כעת מיהר זאן וחיפש גבוה ונמוך אחר חזרתה האמורה של אקינה, ובחיפושו מצא את טיקה, משרתת מקסימה, אותה הוא עשה לאשתו. " סבא עמד להקל על שריריו העייפים. חיוך התגנב לקווי פניו. הזקן המשיך בסיפור כשהוא הפיל את האש, "נראה שזאן מצא אושר, ולכן הבורא חיכה לשלוח את אקינה בחזרה עד זמן מתאים יותר. אחרי שנים רבות זן הבין שזו לא צורת התקווה שהוא חיפש והבין סוף סוף שהבורא מתכוון למשהו אחר לפי המסרים שלו. טיקה הרגישה שמשהו חסר עכשיו ולעולם לא יחזור. בהיותה לא מרוצה מכך ולא מצליחה למצוא פיתרון, טיקה עזבה את זאן ופגעה מעצמה. זן היה הרוס מההפסד החדש הזה והיה מוותר לולא הערבות ששלח הבורא לנחם אותו. "

"קויוט אמר לו שהוא מחפש במקומות הלא נכונים ובדברים הלא נכונים. קויוט אמר, 'זאן, הבורא האב אמר לי שהוא יחזיר את אקינה אליך כמו כל בן תמותה, כמו כלבלב, אה ... תינוק.'

"ועד עצם היום הזה הם אומרים שזאן, החולם, צופה ומחכה לאחותו האבודה," סיים סיים כשהוא מכניס את הילד המחפש לישון והרים את המקטרת שלו. "תישן את הקטנה שלי. מחר יחכה ל אתה, אז תנוח עכשיו אקינה הקטנה שלי. "

---

מחווה לחולם גדול

---