האופוריה מההחלמה

• מאי 5, 2024

לפני שבועיים הייתה אישה בפגישה שקיבלה את השבב שלה בן 30 יום. הלוואי והייתה לי מצלמה שתראה לך את המראה על פניה. זו הייתה התרגשות, שלווה, גאווה (מהסוג הטוב), תקווה, אהבה, וקרובה למלאכית. זה דבר שבשגרה כמעט בכל הפגישות שלנו באזור כולו שאנחנו מחלקים צ'יפס בכל פגישה אחת. לכן מיותר לציין שראיתי את חלקי בהחלמת האלכוהוליסטים צועד קדימה וטוען ל"פרס "שלהם. מדוע לאישה הספציפית הזו הייתה השפעה כזאת עליי הייתה תמוהה. הרגשתי קנאה.

כשהגיע תורי לחלוק את כל הדברים ששקעו והצלחתי להביע את רגשותיי בצורה חיובית. היא גרמה לי לזכור כמה התאוששות מרגשת הייתה בהתחלה. כמה מדהים להפליא כשאנחנו מגיעים ל 30 יום, 60 יום, 90 יום (ועוד) כאשר רק זמן קצר לפני כן האמנו שלעולם לא נצליח לשרוד בלי שתייה או סמים. לזכור את 30 הימים הראשונים שלי היה כנראה אחד התקופות המרגשות בחיי. הלכתי לאותה פגישה בכל בוקר וכשראש היו"ר שאל "יש מישהו שיש לו פחות מ 30 יום? האם בבקשה תציג את עצמך? " ובכן, אני ספרתי כל יום בין 1 ל 30 למקרה שמישהו ישכח! תבטח בי. לא הייתה קבוצה של אנשים שחרדה אותי יותר להשיג צ'יפ של 30 יום. אני בטוח שהרגזתי כמה מהטיימרים הישנים אבל למי היה אכפת. 30 ימים!!!

אז הזמן נמשך ולמרות שאני אוהב פיכחון אני בהחלט לא מרגיש אותו הדבר כמו שעשיתי כבר 30 יום. מעולם לא ציפיתי, אבל יש משהו בתחושה. זה סוג של אהבה ראשונה. כאשר זה מתחיל לדעוך, אתה רק רוצה לכבוש מחדש את התחושה. עכשיו, אני לא רוצה שתחשבו שאני משועמם מפוכחויות כי אני בהחלט לא. האמת, עם זאת, היא שחיי נעשו מאוזנים. בעלי לא אלכוהוליסט. החברים שלי אינם אלכוהוליסטים. למדתי לחיות את התוכנית שלי כל יום, לא רק כאלכוהוליסט מחלים אלא כאדם שרק מנסה להיות אדם טוב יותר; אדם מאושר; סוג האדם שאני יודע שאלוהים רוצה שאהיה.

בתחילת ההחלמה שלי עשיתי את כל מה שנאמר לי. קיבלתי ספונסר, עבדתי את הצעדים, הלכתי ליותר מ- 90 ב 90, עשיתי עבודות שירות, קראתי, התפללתי, מדיטתי ולא שתיתי! זה עבד לי בפעם הראשונה בסביבה. אני יודע שלא כולם יכולים לעשות זאת פעם ראשונה וברגע שהבנתי את זה הבנתי מה פירוש המילה "הכרת תודה". החיים בחיים לא תמיד פועלים כפי שאנחנו רוצים וכך לאורך השנים היה לי חלק משלי מ עליות ומורדות. הכוח הגבוה שלי תמיד היה שם איתי ועבורי והיום אני מאמין שאני ראוי לעזרתו. אני יודע מה הדברים הנכונים לעשות כדי להישאר מפוכחים ובכל זאת המחלה הארורה הזו עדיין יכולה לגרום לי.

אני משתף את זה עם כולכם מכיוון שכתיבה זה הופכת את זה למציאותי עבורי. וכך, תודה מראש שנתת לי את האפשרות להיות כנה ופתוחה. הבנתי שאני לא קמה בבוקר ואפילו חושבת להיות אלכוהוליסט. אני עוברת יום שלם בלי לחשוב שאני אלכוהוליסט. כשאני אומר את התפילות של המדרגה השלישית והשביעית כל יום אני לא בהכרח אומר אותן כאלכוהוליסט אלא אדם שמדבר את הדברים האלה לאלוהיה. מעולם לא אהבתי להיות אלכוהוליסט ולכן אני לא מגדיר את עצמי ככזה - לפחות לא לגמרי.

עכשיו אני חושב שחלק מההרגשה ככה הוא טוב. האלכוהוליזם שלי כבר לא מגדיר אותי. חלק מההרגשה ככה זה רע. הופך להיות קל יותר לפספס פגישה ולא להיות מודאג מדי. ואז חשבתי ... אם אני לא הולך לפגישות, כמה זמן ייקח לי לשתות? אולי שבוע? חודש? שנה? האם אני רוצה לקחת סיכוי כזה? חברה שלי אומרת שהיא יודעת שיש לה עוד שיכור אבל החשש שלה הוא שאין לה החלמה נוספת. חבר אחר שלי עם יותר מ 25 שנות פיכחון אומר את אותו הדבר בדיוק. כשנכנסתי לחדרי הישיבות עשיתי את מה שכולם אמרו לי לעשות. היום אני צריך לעשות את אותו הדבר בדיוק. הייתי צריך להבין שאני לא שונה. אינני יודע יותר מכל אחד אחר על דבר ההתמכרות / ההחלמה הזו. אם מישהו עם שנים של פיכחון יכול לחזור ולהידרדר, גם אני יכול.

אז חזרתי לקנא בקשר לאישה שקיבלה את השבב שלה בן 30 הימים אבל אני לא חושבת שאצא ואנסה להשיג אחת פעם שנייה! הדבר החשוב הוא שלעולם, לעולם לא ארצה להתחיל שוב בתהליך ההחלמה ומסיבה זו בלבד, אני מתכוון להתמקד מחדש בחוויות, בחוזקות ובתקוות שלי ובחסדי אלוהים, אמשיך ללכת בדרך של שמח גורל!

Namaste '. יהי רצון שתלך במסעך בשלווה ובהרמוניה.

התאוששות "כמו" תודה טובה בפייסבוק. קתי ל 'היא המחברת של "ספר ההתערבות" (הוצאת קונארי)