הממשלה הפדרלית מבקשת תביעת ביטול דולרים מחירות דולרים

• מאי 3, 2024

סאגת התביעה על דולר ליברטי ממשיכה להמשיך לאט. ב- 19 ביולי, 2007, עורכי הדין של ממשלת ארה"ב המייצגים את נציגי משרד האוצר והמשפט הגישו באינדיאנה מסמכים המבקשים את פיטוריה של התביעה בדולר ליברטי, הטוענים כי ייצורם והפצתם של מטבעות מטילי זהב וזהב של ליברטי אינם מפרים את החוקים הפדרליים כל עוד הם אינם מיוצגים כ"מכרז חוקי "," מטבע "או" כספי מטבע ".

התלונה המקורית הוגשה ב- 20 במרץ, 2007 לבית המשפט המחוזי בארה"ב באוונסוויל, אינדיאנה, על ידי ברנרד פון נוטהאוס, באופן פרטני ועשה עסקים כדולר החירות. התביעה של מר NotHaus מבקשת כי המנטה האמריקנית תוסר מאתר האינטרנט והייעוץ שלה שפורסם ב- 13 בספטמבר 2006, המזהירה את הצרכנים כי השימוש בדולר החירות מפר את החוק הפדרלי. התביעה בדולר ליברטי מבקשת גם להכריז כי דולר החירות יוכרז כ"מטבע סחר חליפין וולונטרי פרטי. "

בקשתה הנוכחית של ממשלת ארה"ב לדחות את התביעה על דולר ליברטי לאחר שני עיכובים קודמים של 30 יום, והתקופה המקובלת על 60 יום להגיב.

טענות הממשלה הפדרלית לדחיית התביעה הינן כדלקמן:

• פון NotHaus לא הצהירה על נימוק השיפוט לתבוע את ארצות הברית, וכי ארצות הברית חסינה מפני תביעה אלא אם כן היא מסכימה להיתבע בתביעה.

• פון NotHaus לא הראה מחלוקת בפועל שגרמה נזק מהתנהלותה הבלתי חוקית לכאורה של ממשלת ארה"ב.

• פעולות הצהרה וצווי מניעה עם ההליך הפלילי אינן מתאימות.

על פי תשובת הממשלה הפדרלית: "גם אם פון נוטהאוס יכול להראות פגיעה ממשית, הכלל הכללי הוא שההון העצמי לא יפריע להליכים פליליים על ידי אירוע בפעולות למתן סעד או צו הצהרה לפני התביעה הפלילית." שירותי ליברטי ממוקמת באוונסוויל, אינדיאנה, שם דובר החירות נודע בשורשיו בשנת 1998 תחת מטריית הארגון הלאומי לביטול חוק הפדרל ריזרב המכונה NORFED. עמותה זו פורקה בראשית דצמבר 2006.

מטבע פרטי הוא מטבע שמונפק על ידי מוסד פרטי בניגוד למטבעות הפיאט הנוכחיים שמנפיקים ממשלות כיום. ברוב המדינות כיום, מטבעות פרטיים מוגבלים באופן חמור על ידי חוקים. עם זאת, סקוטלנד ואירלנד אישרו כמה בנקים מהמגזר הפרטי להדפיס כסף נייר בעצמם.

מטבעות פרטיים לא היו מוסדרים תמיד בארצות הברית. בין השנים 1837-1866 כמעט כל אחד יכול היה להנפיק כסף נייר. מדינות, עיריות, בנקים פרטיים, חברות מסילות ברזל ובנייה, חנויות, מסעדות, כנסיות ואנשים פרטיים הדפיסו כ- 8,000 כספים שונים.

כמובן שאם המנפיק היה פושט רגל, נסגר, עזב את העיר או בדרך אחרת יוצא מהעסק, השטרות הפרטיים יהיו חסרי ערך. ארגונים כאלה זכו לכינוי "בנקים של חתולי בר" בגלל מוניטין של חוסר אמינות.

כינוי זה אמור לנבוע מהרעיון שרוב ה"בנקים "הללו היו לרוב ממוקמים ביישובים מרוחקים, שאינם מיושבים ככל הנראה מאוכלסים בחתולי בר יותר מאשר אנשים. חוק המכרזים החוקיים משנת 1862 וחוק הבנק הלאומי משנת 1863 סיימו את עידן "בנק החתולים".

את התביעה על דולר ליברטי ניתן לעקוב באופן מקוון בכתובת //www.libertydollar.org/ld/legal/legalissues.htm