סוסים ואהבה
בגלל האהבה (אנא קרא את כל הדרך עד הסוף)

אח ואחות ערכו את ביקוריהם הממהרים והמחייבים שלפני חג המולד בחווה הקטנה, שם ישבו הוריהם הקשישים בעדר הסוסים הקטן שלהם. החווה הייתה במקום בו הם גדלו וקראו לה חוות אורן בודד בגלל האורן הענק, שעמד בראש הגבעה שמאחורי החווה. במשך השנים הפך העץ לקמע בזקן ואשתו, ונקודת ציון באזור הכפרי. לאחים האחים הצעירים היו זיכרונות חביבים מילדותם כאן, אך ההמולה בעיר הוסיפה התרגשות רבה יותר לחייהם, והקריאה אותם לחיים אחרים.

האנשים הזקנים כבר לא הראו את סוסיהם, שכן השנים גבו את מחירם, והיציאה לאסם בבקרים הקפואים ההם נהיה קשה יותר, אבל זה נתן להם סיבה לקום בבקרים וסיבה לחיות. הם מכרו כמה סייחים בכל שנה, והסוסים היו הסיבה לשמחתם בבוקר והסתפקות בסוף היום.

כועסים, כשהתכוננו לעזוב, הזוג הצעיר התעמת עם האנשים הזקנים "מדוע אינך נפטר לפחות מהישנה?" היא כבר לא מועילה לך. עברו שנים שעברו לך סייחים ממנה. עליכם לחתוך פינות ולחסוך בכדי שתוכלו לקבל יותר לעצמכם. איך הסוס השחוק הישן הזה יכול להביא לך כלום חוץ מהוצאות ועבודה? למה בכל זאת אתה שומר עליה? "

הזקן השפיל את מבטו למגפיו השחוקים, חורים באצבעות הרגליים, שפשף על רצפת האסם והשיב, "כן, הייתי יכול להשתמש בזוג מגפיים חדשים.

זרועו החליקה בהתגוננות סביב צווארה של הזקן, כאשר התקרב אליה בליטוף עדין ושפשף אותה ברכות מאחורי אוזניה. הוא ענה בשקט, "אנחנו שומרים עליה בגלל אהבה. שום דבר אחר, רק אהבה."

האנשים הצעירים אילצו ומרוגזים, איחלו לזקן ולאשתו חג מולד שמח ופנו חזרה לעבר העיר כשהחושך גנב בעמק.

הזוג הזקן נענע בראשם בצער שלא היה זה ביקור משמח. דמעה נפלה על לחייהם. איך זה שהאנשים הצעירים האלה לא מבינים את שלום האהבה שמילאה את ליבם?

כך קרה שבגלל הנטישה האומללה, איש לא הבחין בבידוד המריח על החוטים המרופטים באסם הישן. איש לא ראה את הניצוץ הראשון נופל. אף אחד מלבד "הישן".

תוך דקות ספורות, האסם כולו התפוצץ והלהבות הרעבות ללקקו לעבר השופט המלא בחציר. בזעקה של אימה וייאוש צעק הזקן לאשתו לקרוא לעזרה בזמן שדהר אל האסם כדי להציל את סוסיהם האהובים. אבל הלהבות שאגו עכשיו והחום הקופץ הניע אותו לאחור. הוא שקע בבכי אל האדמה, חסר אונים לפני זעמת האש. אשתו חזרה מקריאה לעזרה ערסלה אותו בזרועותיה, נאחזה זו בזו, הם בכו על אובדנם.

כשהגיעה מכבי האש נותרה רק חורבות מעשנות, זוהרות, והזקן ואשתו, מותשים מצערם, הצטופפו זה בזה לפני האסם. הם היו חסרי מילים כשעלו מהאדמה הקרה המכוסה בשלג. הם הינהנו בזכות הכבאים מכיוון שלא היה שום דבר שמישהו יכול היה לעשות עכשיו. הזקן פנה אל אשתו, מניח את ראשה הלבן על כתפיו כאשר ידיו הישנות הרועדות ייבשו את דמעותיה בגסות בבנדנה אדומה ומפורקת. בפירוש הוא לחש, "הפסדנו הרבה, אך אלוהים חסך את ביתנו בערב חג המולד הזה. בואו נאסוף כוחות ונעלה על הגבעה אל האורן הישן, שם חיפשנו נחמה בזמנים של ייאוש. את ביתנו ותודה לאל כי נחסך והתפלל למתנות יקרותינו היקרות ביותר שנלקחו מאיתנו.

וכך, הוא לקח אותה בידה וסייע לה לאט לאט במעלה הגבעה המושלגת כשהוא הצמיד את דמעותיו בצד האחורי של ידו הישנה והקמולה.

המסע במעלה הגבעה היה קשה לגופם הישן בשלג התלול. כשדרכו על הרגל הקטנה שבפסגת הגבעה, הם השתהו לנוח, מביטים אל ראש הגבעה, התנשמו הזוג הזקן ונפלו על ברכיהם בתדהמה מהיופי המדהים שלפניהם.

לכאורה, כל כוכב מפואר ומבריק בשמים נקלע לענפים הנוצצים והקפואים שלג של האורן האהובה שלהם, והוא היה מלא בנרות שמימיים. וירח סהר קריסטל, הניצב על החלק העליון ביותר שלו, נראה כמו זכוכית מסתובבת. מעולם לא יצר בן תמותה עץ חג המולד כזה. הם היו חסרי נשימה כשהזקן החזיק את אשתו חזק יותר בזרועותיו.

לפתע, הזקן השמיע קריאת פליאה ושמחה מדהימה. מופתע ומיסטה, הוא לקח את אשתו בידו ומשך אותה קדימה. שם, מתחת לעץ, בתפארת רבת-עושר, ערפל המרחף על פניו וזוהר בחשכה היה מתנת חג המולד שלהם. צללים נוצצים באור הלילה.

העדר כולו היה בטוח בבטחה סביב ה"ישן הישן "קרוב לגזע העץ.

ברמז העשן הראשון היא דחפה את הדלת עם לוע שלה והובילה את הסוסים דרכה. לאט ובכבוד רב, מבלי להביט לאחור, הובילה אותם במעלה הגבעה, צעדה בזהירות בשלג. הסייחים נבהלו והתנופפו. הזרעונים המחורבנים הביטו לאחור אל הלהבות המתפצחות והרעבות, ותקו את זנבותיהם תחתיהם כשלקקו את שפתיהם וקפצו כמו ארנבים. הסוסות שהיו בסייח עם יבול תינוקות לשנים חדשות, נלחצו באי נוחות נגד "הישנה" כשהיא נעה בשלווה במעלה הגבעה ובטוחה מתחת לאורן.ועכשיו היא שכבה ביניהם והביטה בפניהם של הזקן ואשתו.

אלה שהיא אהבה היא לא אכזבה. גופה היה שביר משנים, עייף מהטיפוס, אך עיני הזהב התמלאו במסירות נפש כשהציעה לה את המתנה --- - - - - - - - - - - -
בשל האהבה. רק בגלל האהבה.

דמעות זרמו כאשר הזוג הזקן צעק את שבחיהם ושמחתם .... ושוב שלווה באהבה מילאה את ליבם.

זה סיפור אמיתי.

ווילי איגל

זוהי הודעה מעוררת השראה שנשלחה לקבוצה קטנה של אנשים. התקווה שלי היא שזה יהפוך את היום שלך לקצת יותר טוב.













הוראות וידאו: MEIR שנאה ואהבה - מאיר גאולה צברי - קליפ רשמי (Prod By Meir) (מאי 2024).