צעיף קשמיר מאת רוזי תומאס

• מאי 5, 2024

אני קרוע כיצד לכתוב את הביקורת הזו. הספר מתחיל בימינו כאשר 3 אחים מנקים את בית הוריהם לאחר שאביהם נפטר. אמם עברה לפני שנים. הבת הצעירה, מאיר, מוצאת בתוך השפעותיו צעיף עשוי קשמיר. מאיר תוהה מהיכן אולי צעיף זה הגיע ומסתקרן עוד יותר כאשר מעטפה המכילה מנעול שיער נופלת מקפלי הרדיד. חשבתי שלרומן הזה יש פוטנציאל גדול מההתחלה. מאיר מספר לנו קטע מהסיפור של סבא וסבתא שהיו עובדי המשימה שנשלחו להודו בשנות הארבעים. בסופו של דבר אנו נדחפים אל העבר כשהסיפור מסופר מנקודת מבטה של ​​סבתה של מאיר נריס. הסיפור עובר הלוך ושוב בין מאיר לנריס. מאיר מחליטה לצאת לטיול בכביש כדי למצוא מהיכן הגיעו הצעיף והשיער ומדוע סבתה תרצה לאחוז בדברים האלה כל כך הרבה זמן.

השפה שרוזי תומאס משתמשת בכדי לספר לנו את הסיפור הזה כתוב יפה. התיאור שלה בהודו גורם לך להרגיש כאילו אתה צועד באותם כבישים כמו מאיר ונרי. שתי הדמויות הראשיות הללו מפותחות וניתן להתחבר אליהן בקלות. הייתה לי בעיה להישאר מעוניין בעלילה. זו אחת העלילות האלה שגורמת לך לשאול את עצמך כמה פעמים "בסדר, מה הטעם בסיפור הזה, לאן זה הולך?" יש שיחשבו שהוא משעמם אם אתה לא נמצא בהרבה תיאור וקונפליקט פנימי של הדמות הראשית.

הבנתי שאני צריך לסיים את הספר הזה כדי לראות מה קורה בסוף כשאנחנו מגלים שלנריס מנהלת רומן כשהיא נפרדת מבעלה. בעלה אינו חיבה כלל ונריס מייחל לאינטימיות עם בעלה שהיא יודעת שלעולם לא תגיע. רומן האהבה שלה עם ריינר וההרפתקה שהיא עוברת איתו מרגישים קסומים. זה לצערי, לדעתי, השיא היחיד בספר. אנו לא מגלים עד קרוב לסוף מאיפה נובעים הצעיף והשיער. ציפיתי לאירוע אקלימי גדול, משהו שגורם לך להתנשף בקול יראת כבוד, או אפילו למשהו שלעולם לא הייתי מנחש. בסוף איכזבתי אותי איך קשורים הקצוות הרופפים.