ראיון קילמיט

• אַפּרִיל 30, 2024

רק מוחו של אחד ממקורבי שוק הלם רוק יכול היה להעלות שיא כמו מושיע מיני. המתופף האגדי אליס קופר ניל סמית 'הצליח להחזיק את ידו בסצנת המוזיקה מאז שהלהקה יצאה למפגש בן 34 שנה. בזמן שהוציא תקליטים כמו פרויקט הסינמטיק שלו ושיתוף פעולה עם הבסיסט לשעבר קופר דניס דונאווי וג'ו בושארד של הכחול הצדפות הכחולות, המושיע המיני הוא חזרה לצורת חומר כמו "דברים חולים" ו"אני אוהב את המתים ".

מדובר בפרשה גרגרית שמקבלת השקפות על שולי החברה, רוצחים, כאלה שהולכים בדרך בודדה בגלל ניכור או טירוף, ואחרים שבוחרים רק בצד האפל של הכביש --- סקס טהור, סמים ורוק & לגלגל. כותרות השירים יעניקו לך את כל הכיוון שאתה צריך, "מופרע", "ריגוש, ריגוש, ריגוש, תירה להרוג", "מפלצות בעליית הגג", "עירום והגלם". זה תיעוד שצריך לצרוך בישיבה אחת שלמה, ולא רק פיצוץ פה ושם. שימו את זה לאחר החשכה ושקעו באטיות בעפר.

מושיע מיני, שוחרר ביום האהבה, מייצג נתח אדיר של סמית. הוא כתב את כל השירים וניגן כמעט כל מה עליו וגם הפיק את הרומן. ליווי התקליטור היא חוברת לוויה עם מילים, מתוגברת בתמונות מהבילות של סוכריות עיניים המייצגות כל שיר. בהנאה רבה הייתה לי ההזדמנות לשוחח עם ניל לאחרונה לדבר על התקליט.

antiMusic: מזל טוב על מושיע מיני.

ניל: הו תודה. זה היה פרויקט מהנה לעבוד עליו, אני יכול לספר לכם כל כך הרבה.

antiMusic: אני יכול לדמיין. אחת העבודות שלי נמצאת במרחק של שעה נסיעה ברכב, כך שזה רשומה מושלמת להכניס את המכונית לשייט אליה.

ניל: (צוחק) זו אחת הסיבות העיקריות שכתבתי את זה, בגלל שרק רציתי לחבר כמה שירים שאהבתי. אתה יודע, אנשים מדברים על הסיבות או היעד ואני הולך ... לא באמת חשבתי על זה. קיבלתי השראה לכתוב כמה שירים וכשהקשבתי להם יכולתי לנגן אותם יותר מפעם אחת ועדיין ליהנות מהם. אז זו הייתה המוטיבציה שלי.

antiMusic: כן, אני אוהב את כל מה שיש שם. אבל יש ארבעה חתכים שבאמת בולטים בעיניי. "Dynasty Of Darkness" הוא כנראה החתך החביב עלי שם. "מצב אנושי", "היזהר מהכלב" ו"עירום בגלם "כולם מתאימים לסוג מסוים של ויברט עבורי.

ניל: הו מגניב. כן, "עירום גולמי" גם אני אהבתי את זה. זה היה שיר מגניב מבחינתנו. אני לא יודע אם יותר מדי אנשים היו מקשיבים לזה ומבינים ששמותיהן של כל הנשים שהוזכרו שם הן כוכבניות במהלך העשורים האחרונים האחרונים. אם תקשיבו לזה, השמות הפרטיים של כולם הם מבריט אקלנד, מרילין מונרו וג'יין מנספילד. הם היו ההשראה. אז אני מקבלת השראה מנשים ואלה בהחלט היו נשים טובות שאפשר לקבל בהן השראה.

antiMusic: בהחלט. ובנושא הזה התכוונתי לומר, בנוסף, תודה רבה על עבודות האמנות המצטיינות וכל מה שיש ברשומה. (צוחק)

ניל: (צוחק) ובכן זה היה עוד חלק מהנה בזה. הצלם ג'ייסון בירד, הוא ואני דיברנו על זה מספר שנים. ואני יודע עם המצאת האייפודים וה- MP3 והכל, הרגשתי ש- cdBaby יוריד mp3 ל- MP3 עבור אנשים עם מושיע מיני, אבל אני, בגלל הרקע שלי והיותי כל כך חזותית וכל מה שרציתי, לא יכולתי לקבל 11 כריכות תקליטור. אבל בהחלט יכולתי להיות 11 תמונות שייצגו כל שיר, וזה מה שרציתי לעשות. אם זה הולך להיות תצלום אחד שיהיה מייצג של כל שיר, זה יהיה זה שהיה לנו שם. אז זה היה כיף לעבוד עם הצלם על אותו ...

antiMusic: בהחלט. אני מניח להתחיל, פרט לפרויקטים אחרים של הלהקה שלך שהיית מעורב בהם, תקליט הסולו האחרון שלך היה אלוהים פלטינום. איך הקילסמית 'התפתח מבחינת מתי נכתבו השירים ולמה הלכת עם השם הזה במקום תחת שמך?

ניל: הדרך בה התפתח הייתה לי בהשראה מאז 2002-2003. התמזל מזלי להגיע לכמה קונצרטים בעיר ניו יורק וראיתי כמה להקות שהיו מרובות אנרגיה; אתה יודע, חוזק מאוד תעשייתי, סוג של להקת מטאל שמשונה מלהקות שאנחנו מכירים. וכמה מהם בהחלט לא היו מפורסמים בעולם או מפורסמים לאומית ברחבי ארצות הברית, אבל הם פשוט היוו אותי בהשראת האנרגיה שלהם ורובם היו להקות צעירות יותר. להקה כמו Thrill Kill Cult הייתה להקה שאהבתי במהלך העשורים האחרונים ודרך שנות ה -90 וה'2000 ולמעשה התוודעתי לחבר'ה האלה די טוב. והם היו מעין ההשראה לשיר "ריגוש, ריגוש, ריגוש, יורה להרוג". והם ... וחשבתי, זה סוג של דברים מגניבים. ובעצם אחת הלהקות שהייתי בהן לפני שהצטרפתי למייק ברוס ודניס, וינס באותה תקופה, הייתי בעצם בלהקה שהייתי זמרת סטנד אפ ולמעשה פתחנו לנאדים שאתה יודע שהיא הלהקה בסופו של דבר הפכתי לחבר ואז הפכנו לאליס קופר.אז היה לי מעט ניסיון, ואני מתכוון למעט מאוד, בתור זמר מוביל, אז כשכתבתי את השירים האלה, כתבתי אותם מנקודת המוצא של להיות זמר ולא להיות מתופף. כמו שאלת פלטינה אלוהים היה פחות או יותר, כתבתי את כל השירים שם אבל מעולם לא ראיתי את עצמי כאדם קדמי על זה. אבל בעצם סוג הדמות התפתח בעצמו. לא רציתי לעשות ראפ, ולא כל כך רציתי להיות כמו זמרת וירטואוזית, שאני לא, אבל בכל זאת יצא לי לשיר אם בא לי. אבל אני רק רציתי משהו שהוא קצת יותר מגירה. ופשוט לשים את השם ניל סמית ', זה פשוט דרש משהו עם קצת יותר אומץ לזה. ולפני הרבה זמן, כשאנשים, עם ג'ימי הנדריקס ו- The Who והלהקות האלה התחילו לצאת בסוף שנות השישים, תחילת שנות ה -70, באמת כוח רוק. זה לא היה כמו האבנים, כמו סלע קשה, ובאמת לא היה המונח הכבד באותה עת. והיינו פשוט קוראים לזה קיל רוק. זה היה ביטוי שנהגנו להשתמש בו. אז השתמשתי בשילוב בין kill rock לבין שם המשפחה שלי עבור Killsmith. וגם, אם סמית שחורה מכינה פרסות או צורף עוסק בזהב ועושה תכשיטים ממתכת יקרה ומה יש לך, הרי קילממית 'פשוט אומר, יוצר מוזיקה עוצמתית באמת. אז זה היה סוג של השראה לכך.

ראו את הקישור למטה להמשך הראיון.