Manoir Hovey - יוקרה ליד מונטריאול

• מאי 18, 2024

המרפסת של החדר בקומה השנייה שלנו במאנוור האווי, כשעה ממונטריאול בעיירות המזרחיות של קוויבק, נראתה ישירות למטה על מדשאה כה מטופחת, שהיא נראתה כמו שטיח ירוק טרי ואקום מאשר דבר שגדל. הגבולות השנתיים הסובבים אותו בדיוק צצו לפריחה - פלוקס ורוד דיאנטוס ורוד, צלפי חטט צהובים, גושים לבנים של נרות צמח ופומפונים סגולים ראוותניים של אליום. כסאות אדירונדק ישבו באשכולות המשקיפים על האגם.

הבריזה הקלה שהפילה את המים עוררה אותנו להוציא כמה מהקאייקים של הפונדק למשוט לפני ארוחת הערב. לצד קיאקים וקאנו, האורחים יכולים לבחור באופניים החינמיים של הפונדק (עם קסדות), גולשי רוח, סירות משוטים וקרשים או לשחק טניס במגרשי חימר. או שהם יכולים לשבת ליד הבריכה או על הדשא ולעשות כלום.

כשהחלפנו למכנסיים קצרים וטבאות, הנוף מבפנים החדר היה דומה כמעט, דרך שני חלונות גדולים וזוג דלתות זכוכית. המיטה בגודל קווין פונה אל הנוף, ושני כסאות כנף מרופדים בקטיפה מרותקת וטרטר מאגפים את אח הגז. וילונות מיטה מזהב וירוק טחב טאטאים בחזרה מהבוחן המחבר בין ארבע עמודי העיפרון המחודדים של המיטה, וגלימת ברכיים תואמת רכה עטופה כלאחר יד על הרגל. המיטה הזמינה לשבת, ואני קיבלתי את ההזמנה, כשגבי הונח בין הכרים, משם הבחנתי שהבריזה התקשחה ועכשיו מקציף את העצים שמסגרו את נוף האגם.

תוך כדי התבוננות, ענן אפל צנח משום מקום ואיתו זורם פתאומי שהביא אורחים עמיתים שמתרוצצים מכיסאות השמש שלהם ליד בריכת האגם. שמחים שנכנענו לאינרציה של כמה דקות ולא היינו על האגם, שקלנו לרדת לטרקלין לתה. אבל הנוף מהחדר שלנו היה טוב יותר - היו לנו מושבי קופסה ראשונים כדי לצפות בברקים שהחלו לשחק מעבר לאגם. אז עשינו שימוש במכונת הקפה בחדר לתה שלנו (מתנה מהורהרת בחדר לאורחים היא קופסת שקיות תה פרימיום) והתמקמנו בכדי לצפות בתכנית.

החוף הנגדי של האגם, שם בתי אחוזה מפוארים של סוף המאה ה -19, כמו Manoir Hovey, יושבים באופן דיסקרטי במדשאות מאחורי שולי עצים גבוהים, התבהר וחיוור יותר, עד שנראה בקושי בגשם, ונעלם לבסוף ונשאר רק לעזוב סדינים של מים נופלים שדרכם הבזקי אור ירו ונפצו. כל מחיף רעם הוחלף על ידי הבא לפני שהייתה לו הזדמנות לרעוש למרחק.

ואז, כשלפתע, הסערה נעלמה. הרוח צנחה, העננים התאיידו לזרמי ערפל שתפסו את קרני שמש אחר הצהריים המאוחרת המשופעת על פני המים. השמש הגיעה למדשאה, והפכה אותה לירוק בהיר מבהיק והעצימה את צבעי הפרחים. שוב היו לנו מושבים בצד הטבעי, אם כי אלה שנמצאים במרפסת שלנו היו עכשיו רטובים מכדי לשבת בהם.

כמעט בכל זאת הגיע הזמן לארוחת ערב, ומכיוון שארוחות במנואר הובי הופכות את הופעות הכוכבים של הטבע אפילו בהירות בהשוואה, החלפנו ממכנסי קיאקים ופנינו למטה לכוס כוס סיידר מקוויבק לפני שנלווה לשולחן שלנו.

טופינו, בצד השני של קנדה באי ונקובר, אולי מקורו ב"צפייה בסערה "כפעילות תיירותית, אבל מנו מאוי הציג עבורנו מופע סאונד אנד אור טבעי מרשים למדי.