מרץ והרועה - פולקטייל איטלקי

• מאי 20, 2024

שפת העם האיטלקית היא חגיגה של הומור עם מוסר השכל לקורא. להלן וריאציה איטלקית על סיפור טריקסטרים.

מרץ והרועה
פולקטייל איטלקי

בוקר אחד באביב מוקדם הוביל רועה צאן לרעות. כשהיה בדרכו פגש את מרץ.

"בוקר טוב," מרץ העצוב. "איפה הכבשים שלך רועות היום?"

"ובכן מארס, היום אני לוקח אותם להרים."

"איזה רעיון מצוין רועה. בואונה פורטונה. "אבל, לעצמו מארץ 'אמר," אה חה! אני יכול ליהנות היום. תיזהר מהרועה, אני הולך לתקן אותך. "

באותו יום ירד גשם וגשם בהרים שטף אבנים וכיפוף עצים. הרועה לא סבל. הוא צפה בזהירות רבה במרץ וראה את נצנוץ השובבות בעיניו. במקום לנסוע להר עם הכבשים שלו הוא נשאר במישורים. בדרכו הביתה נפגש שוב עם מרץ.

"בואונה סרה רועה! איך עבר עליך היום?"

"נפלא, נפלא," אמר רועה. החלטתי להישאר היום במישורים. השמש הייתה חמה והייתה רוח קלה עדינה. "

"אה נחמד," ענה מרץ, אך בסתר לבו הוא נסער כי הטריק שלו נכשל. "לאן אתה הולך מחר?"

"מכיוון שהיה לנו יום מקסים כל כך היום, אני חושב שנחזור למישורים מחר. זה יהיה טיפשי ללכת להר."

"טוב מאוד! צ'יאו! "אמר מרץ כשהלכנו.

אבל הרועה היה חכם מדי למארס. למחרת הלך להרים. במישורים הביאה מרץ גשם, רוח וברד. הוא היה נחוש להעניש את הרועה. באותו ערב פגש מרץ שוב את רועה.

"בואונה סרה רועה. איך היה היום שלך היום?"

"לא יכול היה להיות יותר טוב. החלטתי שבכל זאת אני רוצה ללכת להרים. השמיים היו צלולים, הדשא היה ירוק והשמש הייתה חמה!"

"אה, כמה יפה בשבילך. מה התוכניות שלך למחר?"

"ובכן, אני יכול לראות את ענני הגשם הכהים חוזרים להר, אז אני חושב שאשאר קרוב לבית במישורים."

זה נמשך כל החודש. בכל פעם שמארץ שאל את תוכניותיו של רועה, הוא תמיד אמר לה ההיפך ממה שתכנן לעשות, כך שמארץ מעולם לא הצליח לתפוס אותו. לבסוף, הגיע היום האחרון של החודש ומארץ שאלה את רועה, "איך הכל?"

"הדברים נפלאים. זה סוף החודש ואין לי ממה לחשוש עכשיו. זה יהיה הלילה הראשון של שינה שהייתה לי כל החודש."

"זה נכון," אמר מארץ '. "מה התכניות שלך למחר?"

הגמרית הייתה בטוחה שאין לו ממה לחשוש ולכן אמר למארץ את האמת. "מחר אני אהיה במישורים."

"בואונה פורטונה רועה."

מארץ 'רץ לבית בן דודו וסיפר לו על הרועה. "אפריל, בבקשה הלווה לי יום אחד. אני רוצה לתפוס את הרועה הזה." לאחר הפצרות רבות אפריל הסכימה סוף סוף למסור למארס את אחד מימיה.

למחרת לקח הרועה את כבשתו למישורים. ברגע שצאנו התפזר לרעות התחילה סערה קשה. הרוח הקרה והקרה נשכה את עורו; שלג נפל במהירות מכסה את המישור; הברד היכה אותו בגושי קרח גדולים. הרועה אסף במהירות את עדרו והאיץ אותם בחזרה לקפל.

באותו ערב הסתובב הרועה ליד אחו וניסה להתחמם. עצמותיו הרגישו כאילו הועברו לקרח. נשמעה דפיקה בדלת. הרועה פתח את הדלת ומצא את מרץ עומד בחוץ.

"בואונה סרה רועה, "אמר.

"בואונה סרה מרץ."

"איך היה היום שלך במישורים?"

"נורא, הייתי רוצה לשכוח את כל היום. אני לא מבין מה קרה. היום היה יותר גרוע מכל סערת חורף שחוויתי. זה היה כאילו כל שדי הגיהינום נשלחו לייסר אותי היום. המסכנים שלי , כבשים מסכנות. "

מרץ חייך והיה מרוצה. וזו הסיבה שלמרץ יש שלושים ואחד ימים ואפריל רק שלושים.