ילדינו, ההתמכרות שלנו

• מאי 6, 2024

קיבלתי דוא"ל מפתיע מאוד לפני כשבועיים. זה היה מסופרת, ברברה ג'וי, "קל עושה את זה, אמא (הורות בהתאוששות)" (הוצאת קונארי, 2009). היא כותבת ספר חדש ונמצאת בשלב המחקר. ברברה כותבת על הורות; ספציפית לגבי אמהות וגם לאמהות שנמצאות החלמה.

לא נראה היה שהרבה יכולתי להוסיף למחקר שלה מכיוון שבנותיי גדלות עם ילדים משלהן. קריירת השתייה שלי לא הגיעה לפריחה מלאה עד שהילדים שלי היו הרבה יותר מבוגרים. אז בגלל זה לא היו לי חלק מהקשיים שאמהות בהחלמה עלולות לגדל ילדים קטנים. זה לא אומר שהבנות שלי לא הושפעו מכיוון שהן בהחלט היו אבל כל אחת בדרכה שלה.

מאמר זה אינו עוסק בשתייה, התאוששות והורותי, אך מה שברברה הזמינה אותי לעשות הביאה דמעות בעיניי והכרת תודה לליבי. דמעות בגלל הזמנים האבודים; את הפעמים שלעולם לא אוכל להחזיר (איננו מתחרטים על העבר ואיננו רוצים לסגור את הדלת על זה) ותודתי שאוכל להכיר את יום ההולדת על מה שהם היו, הטובים והרעים.

אנו יודעים מה יכולנו לעשות לילדינו גם אם הם לא עושים זאת. אנו יודעים שהכנסנו אותם לרכב (גם חבריהם) ונסענו תחת ההשפעה. אנו יודעים שהיינו לא ישרים. אנו יודעים שהיינו אנוכיים ובחרנו בהתמכרות שלנו לרווחתם. ייתכן שעדיין אכלנו ארוחות על השולחן כל יום, הלכנו לאירועים בבית הספר שלהם ועזרנו להם בשיעורי הבית. הפעולות לא תמיד בגדו בנו אבל הרגשות שלנו עשו זאת. אם הם כן ראו מי אנחנו באמת, הם בטח שמרו את זה בפנים כי בסופו של דבר היינו "אמהות"!

מה שאנחנו חושבים שאנו מסתתרים מילדינו עשוי להיות קצת יותר ברור לעיני הזרים. כמובן, אנחנו לא חושבים כך, אבל אז כשהיינו במחלה שלנו אני לא בטוח שהיה אכפת לנו כל כך. כשכתבתי את החוויות שלי עבור ברברה, נזכרתי באירוע שהתרחש כשהייתי מפוכחת לאחרונה. זה הדהים אותי שבעיות ונושאים שכאילו הקיפו את אחת מבנותיי למעשה לא קשורות אליה. זה באמת היה עלי. היא השתקפה ממני והיו הרבה אנשים שלא יכלו להפריד בין שנינו.

המקרה שזכור לי מהעבר היה שהוזמנתי למקלחת כלה לבת של חברה טובה מאוד. זה היה בביתה וידעתי שזו תהיה פרשה די מפוארת. לא התאכזבתי. האוכל היה מעולה והיין זרם. היו שם כמה נשים שהכרתי אבל לא הכרתי אף אחת מהנשים בצד החתן. כשישבנו סביב שולחן חדר האוכל לארוחת הצהריים (כוס היין שלי התהפכה), האישה שישבה מולי שוחחה על בנה וגרושתו. היא אמרה שכל הגירושים היו כל כך בושה ובתה לשעבר כל כך מתוקה אבל היו לה "סוגיות". היו לה "בעיות" מכיוון שבאמת, אמה הייתה אלכוהוליסטית. היה לי כל מה שיכולתי לעשות כדי לסתום את הפה אבל כן. נזכרתי באירוע הזה לפני מספר ימים כאילו היה אתמול.

"הדבר המסכן" הזה היה "דבר מסכן" מכיוון שאמה הייתה אלכוהוליסטית. עכשיו אני לא מכיר אותה או את אמא שלה ואין לי שום מושג מה זה אלכוהוליסט בשבילה. מה שכן, אני יודע שזהותה של הבת הייתה על האם. זה מה שאנחנו עושים לילדינו או עשינו לילדינו. אני נזכר באישה צעירה במלגה העובדת כל שבוע על פרויקט עם המורה של בנה. היא התנדבה מכיוון שידעה שהמורה נזכרה בה כאלכוהוליסטית וכעת היא רצתה להחזיר לעצמה את המוניטין אך חשובה יותר איך המורה ראתה את בנה.

באופן אישי, ובדיעבד, יש לי חוויות רבות שאני יכול לזכור שהיו סביב הבת שלי אבל לא על הבת שלי. אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות את העבר. עשיתי את תביעותיי לילדיי בעברי והתפרנסתי בהם לתיקון היום להיום ומחר. אני רוצה שבנותיי יוכרו בזכות הנשים היפות שהן וכשמישהו שואל: "אה, את לא הבת של קתי", אני רוצה שתגידו "כן" בגאווה ובאהבה.

אם אתה חדש (או לא) בהתאוששות ויש לך ילדים בכל גיל, זכור שהשתנות לילדים שלך היא חלק מהעסקה. אבל לכו צעד רחוק יותר ובדקו אם יש נזק שתוכלו לתקן מבחוץ - למען ילדכם. אתה לא צריך לומר מילה לאף אחד. המעשים שלך יגידו הכל. אהב את ילדך כמו שאלוהים התכוון - בכל ליבך ובנפשך ולכל מי שתראה.

Namaste '. יהי רצון שתלך במסעך בשלווה ובהרמוניה.

נ.ב. אם יש אמהות בהתאוששות שירצו להשתתף בכך שתשתף חלק בחוויותיהן ובחוכמותן לספרה הקרוב של ברברה, אנא שלח לה דוא"ל לכתובת parentingwithjoy@earthlink.net.

הוראות וידאו: איך ההתמכרות לסמארטפון תשפיע על העתיד של הילדים שלנו? (מאי 2024).