מכירת מסך הטיק בורמה, בנגלור

• מאי 17, 2024

מכירת מסך טיקי יפה של סבא וסבתא הייתה קשה לי מאוד. קשה כי לאף אחד אין בתים גדולים מספיק להכיל רהיט כה גדול ואהבתי לפיסת המסלול. סבי כמובן בנה את הבית ואז חילק את הסלון לאולם בו הוא אירח את האורחים ואת חדר האוכל בו המשפחה התכנסו לאכול. המסך היה עשוי טיק בורמה וחלונות ויטראז'ים מקסימים. וזה עמד לאורך שלושה דורות שגדלו סביבו. גבוה וחזק עם כל כך הרבה זיכרונות במגן המגולף שלו על לוחות הלוח. ברור רהיט בהתאמה אישית.

כילדים התרוצצנו סביב וסביב שולחן האוכל צועקים כמו שוטים, משחקנו לתפוס, במבט מפנק מצד סבא וסבתא. כנראה שאבי ואחיותיו עשו את אותו הדבר. זה היה מגן מפני מבקרים שלא רצינו לצאת ולהיפגש עם התבגרותנו. זו הייתה המפרץ שעליו נשענו במהלך המחרוזת הארוכה שסבא וסבתא שלי אמרו כל לילה כשהגענו לחופשות. אאוץ! זה בהחלט עזר להוריד את הלחץ מעל הברכיים שלי, שסרועות אריחים איטלקיים מתחת. תמיד תהיתי באחותי הקדושה העל שמעולם לא נרתעה לרגע כשהיא כורעת ברך במשך אותה שעה. לא היו אז ג'ינס כדי להציל את הברכיים.

ואז הגיע הזמן להתקשרויות החתונה שלנו ותוך שניות המסך כולו הוזז לאחור והוצב כנגד הדלת המובילה אל המטבח. האולם הפך למאסיבי, כשכיסאות האוכל והספות הונחו על הקיר ואפשר היה לערוך בו מסיבות ריקוד, הוא היה כה גדול. מאחורי המסך נשכרו טבחים לבשל סערה של חטיפים מענגים ומפתים וארוחה מבושלת, עם בשרים בשרניים ופילאפים טעימים. כולם בושלו בגינה האחורית, על שריפות עץ ובפטפטים גדולים.

האוכל הוגש אז בסגנון על חרסינה של אמא של אמה על שולחן האוכל, שהונח רק לפני המסך. לאחר סיום ההתקשרות והחתונות שלנו, הגיע הזמן שהנכדים והבנים שלי יתקיימו את ההתקשרות שלהם בבית האחוזה הישן והיפה. אמא באמת הגיעה לשלה ואז הטבחים התעלו על עצמם והם ערכו את מסיבות האירוסין הגדולות ביותר בבית. המסך ניצב שוב כמגן לבישול התזזיתי שנעשה מאחור על ידי הטבחים והשרתים.

מסיבה כלשהי אמי לא אהבה את המסך והיו לה וילונות תחרה גדולים שהונפו עליו, כדי להביט את עיניה מהמסך! זה היה רק ​​הרבה אחר כך, כשאבי נפטר והבית ירד שהיופי בפועל של המסך, התגלה לנו, מינוס התחרה הלבנה!

באופן מוזר איש לא חקר את אימא לגבי סלידתה מהמסך, אבל כשראיתי את המסך לכה על ידי בעלי, מאוחר יותר ברגע שהבית ירד, היופי האמיתי שלו נחשף. בחלקו העליון של המסך יש קישוטים עם חתיכות עץ מעוגלות קטנות, כקישוטים העומדים בראש. לוחות הזכוכית החלבית, בצבע לבן ואדום, בהחלט אינם זמינים. ואחד מהלוחות הלבנים נסדק במהלך בניית גוש הדירות, שהקמנו במקום הבית. לבסוף, איש לא יכול היה להניף אותו לבתיהם, מכיוון שהוא גדול מכדי לעלות במדרגות לדירה בקומה השנייה.

ואז הנחתי את המסך למכירה בדף חדש שיצרתי בספר הפנים שנקרא בעדינות בשימוש - למכירה. לא רציתי שזה ילך לסוחר. רציתי שהמסך יעבור לאוהב עתיקות אמיתי שיזרים אליו אהבה כמו שסבא שלי עשה. קונים באו והלכו ואמרו שזה גדול מכדי להיכנס לבתים בגודל רגיל, בעיר. או שהם ממש לא הציעו כלום, בזמן שיכולתי לראות אותם מחליטים נפשית, איך הם יפרקו את זה וימכרו מחדש.

אחרי שלוש שנים ארוכות הגיעה אישה צעירה עם בעלה. הוא כמעט לא הציע לנו שום דבר בהתחשב בעובדה שיש להחזיר לבעלי 5 ק"ש לבעלי לאחר שנמכר בתשלום עבור הלכה. 15 ק"ג זה שום דבר בעולם של ימינו שהיה ההצעה הסופית שלה, שהוגדרה החל מ 12. אבל היא הגיעה עם קלטת ומדדה את המסך עם בעלה הצעיר. יכולתי לראות את עיניה מאירות, כשראתה את היצירה וידעתי שסבא שלי יהיה מאושר.

עכשיו מגיע הנושא הגדול של ניסיון להעביר אותה לביתה. לא קל, כמו שאנחנו גרים ב- CBD והיא בעיר אלקטרונית, אבל איפה שיש רצון יש דרך. סיבוב הובלות אחד בא ואמר שצריך לפרק אותו! זה לא מסך שניתן לפרק! אז אצבעות משוכלות, הוא מורם על רכב פתוח, או שמא גפא לא רוצה שהוא יעזוב את הבית מתערב?