החרוזים הלבנים

• מאי 8, 2024

04:02 אחר הצהריים, 12 בינואר, 2008 הוא היום שעולמי השתנה לנצח.

האימהות החלה בגיל 18 הרך עם לידת ילדתי ​​הראשונה ברנדון ושוב בגיל 20 עם הגעת בני ג'סטין. הייתי כמובן מבוגר צעיר שמנסה להיות האמא הכי טובה שיכולתי. פלאש קדימה 13 שנה. לאחר תקופה קצרה עם בעלי לשעבר, ג'סטין הגיע לגור עם בעלי החדש ואותי. הוא היה בן 12 וכבר קצת מרדן. האנרגיה שלו הוטעה לפעמים בבית הספר. מורים רבים יצרו איתי קשר בנוגע לכפייתיות שלו ונטייתו להתפרצויות כועסות. הוא אהב להתנהג בטיפשות ולהיות במרכז תשומת הלב. פעמים אחרות היו מוצאים אותו מתרוקן. גירתי את זה עד ל"התנהגות בנים "פשוטה בשילוב עם הורמונים. הרגשתי שיש לנו קשר פתוח ושהוא יכול לדבר איתי בכל עת על כל דבר. כנראה שהיו כמה דברים שהוא לא שיתף.

הוא עבר מהבית שלנו רגע לפני גיל שמונה עשרה, והודיע ​​לי שהכללים שלנו פשוט היו מוגדרים מכדי שיוכל לקיים. בשלב זה לא הייתה לי שליטה על חייו. בשנה שלאחר מכן חשדתי שהוא מתנסה בסמים ואלכוהול הרבה. האם זה היה שלב או שזה היה רציני? לא יכולתי להיות בטוחה. חשבתי על חינוך עצמי וחשבתי שההתנהגות שלו תקינה. קיץ 2007 היה פרוע עבורו. מסיבה אחרי מסיבה כל הקיץ.

בנובמבר 2007 ג'סטין הגיע אלי ודיבר על כך שהוא חשב שהוא בדיכאון. הוא לא יכול היה לישון בלי לשתות. אמרתי לו שאקח אותו לקבל עזרה.

(הערה: הפסקה הבאה היא שחזור לשבוע של ה- 6 בינואר 2008. עובדות אלה נודעו לי אחר כך כשניסיתי לחבר את הקטעים.)

לדברי חבריו, ג'סטין ביצע מספר ניסיונות התאבדות בשבוע ה- 6 בינואר. ביום שישי, 11 בינואר, האקסית של ג'סטין התקשרה אלי מהופעה. היא דאגה לו. התקשרתי לג'סטין בבית אחיו. שאלתי אותו על הסף אם הוא אובדני. תשובתו הייתה שהיא משוגעת והוא היה בסדר. הוא עזב את בית אחיו עם בקבוק רום ואחרי שחברו ירד מהעבודה הם נפגשו בביתו. ג'סטין קנה נשק בלתי חוקי תמורת 300.00 דולר. לאחר מכן הוא הלך לבית חברתו הנוכחי והיא החליטה לנהוג במשאית שלו מכיוון שברור שהיה שיכור. היא לא ידעה שיש לו אקדח. הם הסתובבו וחנו במערכת דיור לא מפותחת. המשטרה עצרה מאחוריהם. הוא אמר לה להמשיך לנסוע. היא סוף סוף עצרה בשכונה. הוא פנה אליה, אמר "אני מצטער" וירה בעצמו בראש.

אני יכול לומר בכנות שכשהמשטרה הופיעה בפתח ביתי חשבתי שג'סטין פשוט בצרות. כשאמרו "הוא עבר" העולם התחיל להסתובב. אני זוכר שצוות המשבר הופיע. איכשהו הייתה לי נוכחות של מחשבה לגרום להם להעיר את שכני לבוא להוציא את בת הארבע שלי מהבית. מתיו סגד לג'סטין. איך יכולתי לומר לו אי פעם?

התחלתי לשלוף בטירוף כל תמונה של ג'סטין מהארון. מאות תמונות ציפו את רצפת הסלון שלי. כל מה שיכולתי לעשות היה לבהות. אני חושב שזעזוע הוא מתנה מאלוהים כך שתוכלו לטפל בעסק בהישג יד. בעלי עשה שיחות טלפון. החברים שלי התחילו להופיע. ביקשתי כומר מכנסייה שג'סטין ואני השתתפנו בו כמה פעמים. יצרתי קשר עם בית לוויות. המעורר נערך בלילה שלפני טקס האזכרה שלו. מילים אינן יכולות לתאר את הכאב והייסורים של לראות את בנך בארון. זה סוריאליסטי.

הילדים התחילו להופיע אחר כך. בזה אחר זה הם באו. כולם לבושים כאחד עם הכיתוב "LF" עבור לה פמיליה. אתה רואה שהם הקימו משפחה משלהם. ישבתי על הרצפה והחזקתי אותם. ניחמתי אותם. הזכרתי להם שזה רק הרכב שג'סטין נסע אליו כאן על כדור הארץ. רוחו כבר נעלמה.

המסר שלי בשירותים היה למבוגרים וגם לילדים. התכוונתי לקהל הזה רק פעם אחת. דיברתי על העובדה שלמבוגרים צעירים יש רגל אחת בילדות ואחת בבגרות. הם מהווים מעגלי משפחה משלהם ויש להם נורמות חברתיות משלהם. הם מרגישים שהם יכולים להתמודד עם הכל. הם לא זקוקים לעזרה. כמבוגרים, באחריותנו להכיר מתי הם נאבקים ולהושיט יד. הם גם צריכים להושיט יד. זה בסדר לבקש עזרה.

אני לא זוכר היטב את החודשים הבאים. אני יודע שחזרתי לעבוד כעבור שלושה שבועות וחצי ומצאתי משמעות מועטה בעבודתי. החודשים חלפו והטיפול נמשך. הייתי צריך לקחת ימי חופש רק כדי להתאבל. אני לא יכול להגיד מספיק על ההצעה לקנות עטלף כדור wiffle. המיטה שלי הייתה יעד נהדר. צרחתי, בכיתי ועשיתי קולות שלא ידעתי שאדם יכול להשמיע. הכל היה חלק הכרחי בתהליך שלי. המשכתי את ראש האבל. ניסיתי למצוא משמעות בחיי. ואז הגיעו השאלות: מדוע זה קרה? מה יכולתי לעשות? האם זו אשמתי? האם הילדים האחרים שלי ימותו? לאן הוא הלך?

חקרתי תמיכה באינטרנט. מצאתי כמה שירותי הוצאה לאור, ניצולי התאבדות, אבל עדיין לא רציתי לעשות זאת. אולי מאוחר יותר. לאורך הדרך מצאתי עלון לטיול "מחוץ לחושך". יום ההליכה עמדתי בים של אנשים שנפגעו בדרך כלשהי מהתאבדות.חרוזים לבנים מייצגים הורים שאיבדו ילדים. ראיתי חרוזים לבנים רבים. לא הייתי לבד.

טיולים אלה מתרחשים ברחבי הארץ. הם המקור העיקרי לגיוס כספים עבור הקרן האמריקאית למניעת התאבדות. לאחר ההליכה חיפשתי באתר כדי למצוא פרק מקומי במדינת ביתי אריזונה. לא היה אחד. קראתי על הייעוד והיעדים שלהם והייתי משוכנע שאנחנו צריכים כאן פרק. אחרי הכל, אריזונה מדורגת במקום ה -8 במדינה בגין השלמת התאבדות.

השתתפתי בוועידת המנהיגות הארצית שלהם בינואר 2009. עברה קצת יותר משנה מאז אובדני. עמדתי בחדר מלא ניצולים שלא היו קורבנות אבל החליטו להפוך את הטרגדיה שלהם למשהו בעל משמעות. לא היינו הראשונים שאיבדו אנשים להתאבדות ולא נהיה האחרונים, אך אנו יכולים לעשות את ההבדל בקהילות שלנו באמצעות חינוך והתנהגות מודעות.

אני רוצה לסגור את הסיפור שלי עם מסר של תקווה. תצחקו שוב. יש לי. אתה תחייך שוב. יש לי. הכאב יקטן. יש לזה. אתה תאהב שוב. עידו. לא משנה מה הסיפור שלך, עליך להמשיך. כי כשמגיע הזמן תצטרך להושיט את ידך ולנחם את מי שמאחוריך. המרת טרגדיה למטרה אינה משימה קלה אך היא העניקה לזכר בני משהו יותר מאשר רק את צורת המוות.

השם יברך.

שחר האנטר
www.afspaz.org

מתוך החושך www.outofthedarkness.com

עם. הקרן למניעת התאבדות www.afsp.org

הוראות וידאו: DIY Phone Case Life Hacks! 20 Phone DIY Projects & Popsocket Crafts! (מאי 2024).