כתיבה - דרך לריפוי

• מאי 1, 2024

בשבוע שעבר התחלנו שיחה עם סופרת וסופרת סופיה סי סימונס. ספרה שיצא לאחרונה לאהוב שוב עוסק באישה שנמצאת בתקן לאחר שברחה מנישואים פוגעניים. סופיה, שמקורה מפסדינה בקליפורניה ומתגוררת כיום במדבר מוהבה באריזונה, לא כותבת רק על נשים שנמצאות למסע לקראת ריפוי. כשורדת מנישואין פוגעים, סופיה הפכה את הריפוי לחלק בלתי נפרד מחייה שלה. הנה יותר ממה שסופיה אמרה.

בלה: אתה מצלם תמונות כסוג של ריפוי עצמי, איך זה עוזר לך?

סופיה:זה עזר לי כל כך הרבה יותר ממה שידעתי אפילו כשאני מתחיל את זה. אנחנו כאנשים כבר ביקורתיים כלפי עצמנו, אז להוסיף את חוסר הביטחון הטבעי שלי. לאורך כל חיי הנישואים שלי הייתי מושפל לרוב, פשוט בגלל שאני אישה שחורה, בין השאר. הדרך בה אכלתי, הלכתי, את נימת קולי, והרבה היבטים אחרים של מי אני, שם מגוחכים כמעט מדי יום. זה לעתים קרובות המקרה בבתים פוגעניים.

ההערכה העצמית שלי הייתה מועטה לכלום כשעזבתי את בעלי. הייתי מסתכל במראה ומיד ניגש לשלילה. אז התחלתי לצלם והפכתי לנקודה רק להצביע על החיוביות. זה בנה את הביטחון שלי בצורה כזו, שאני לא באמת יכול להוציא מילים. הבנתי שמי שאני, איך אני נראה ונשמע הם יצירת אמנות של אלוהים במו ידיו. אני מסרב לבקר את זה יותר. אני מי שאני. אני נכשל לפעמים, אבל אני מנסה לטפל בי בצורה הטובה ביותר שאוכל.

בלה: באיזה גיל התחלת לכתוב ומה היה הדחף שלך לביטוי באותה תקופה?

סופיה: אה, אני זוכר שיצרתי סיפורים כשהייתי רק ילדה קטנה. אבל בעצם לרשום אותם למשהו שקרא כי היה הגיוני, כנראה בן 13. בעיקר זו הייתה שירה על בנים. לאהוב אותם, לשנוא אותם, דברים כאלה. למרות שלפני היום נתקלתי בסיפור שכתבתי כשהייתי בן 18 בערך שלוש אחיות שנפרדו בלידה, זה היה די טוב. אולי אנסה לעשות עם זה משהו בעתיד.

בלה: איזו חוויה הייתה כתיבת ספר זה?

סופיה: אני חושב שזו המשמעת הכי גדולה שהייתה לי אי פעם עם לוח הזמנים שלי בכל חיי. הייתי כל כך נחושה לעשות את זה. כתבתי את זה עם הרבה תחושה ורגש בתוכו. הקוראים שלי אומרים שהם מרגישים את זה עמוק ורציתי לוודא את זה. השלמת הרומן הזה גרמה לי להבין שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה בחיים האלה. כל מה שאני רוצה לעשות אפשרי. בכלל לא קל, אבל בהחלט אפשרי.

בלה: מה הכי מניע אותך לכתוב?

סופיה: החיים. כאב, מאבק, הומור, זמנים טובים, זמנים רעים. החיים. אני כותב בדיוני ריאליסטי. לכל אחד יש סיפור, ועכשיו אחרי שכתבתי את שלי, אני מצפה לכתוב אחרים.

בלה: תן שם לספר אחד שכולם צריכים לקרוא.

סופיה: כמובן שהתשובה המיידית תהיה לאהוב שוב, אבל בסדר אני אעבור. אם אתה סופר שואף קרא ספר של וולטר מוסלי בשם, השנה אתה משלים את הרומן שלך. אם אתה רוצה ספר טוב, קרא הגשרים של מחוז מדיסון. זה פשוט סיפור נפלא, כל כך טוב מהסרט.

בלה: מה אתה קורא עכשיו?

סופיה: אתה יודע שאני קורא בדרך כלל עזרה עצמית נוצרית, למרות שזה לא מה שאני כותב. בדיוק קיבלתי ספר ליום ההולדת שנקרא המאבק היפה מאת גארי תומאס. על כניעה לאלוהים יום אחד בכל פעם, כל יום.

עם זאת, מאז שפגשתי מחברים בשנה האחרונה וקניתי את ספריהם בתערוכות, אני הסתעףתי וקראתי דברים שבדרך כלל לא הייתי בוחר בחנות. בדיוק סיימתי הוד הוד מאת סופרת המחזאים שהלכה, ברייאן-קית 'וילסון, וגם סופר אחר של המחזאי ג''קריוס ג'ונסון, גברים, כסף וחפירי זהב. שני סיפורים מהנים, בקרוב להיות סרטים. אני גם קורא אני לא אישה שהוא ספר שירת נשים מרחבי העולם. אני עדיין אוהב עזרה עצמית בצורה הטובה ביותר, אבל גדלתי ואהב לקרוא יותר מדי בדיוני. הלוואי והיה לי יותר זמן לעשות את זה.

***

זה מסכם את הראיון שלנו. תודה סופיה על השיתוף. למידע נוסף בקר באתר //sophiasimmonsonline.com/.

הוראות וידאו: Homeopathy Explained – Gentle Healing or Reckless Fraud? (מאי 2024).