משמעת ילד

• מאי 10, 2024

זה המאמר האחרון בסדרה לחודש אפריל. מאמר זה מדגיש דרכים בריאות לבחירת משמעת של ילד, כמו גם תרחישים מסוימים של התנהגויות מתאימות לגיל. על ידי משמעת של ילד בצורה בריאה, זה ימנע התרחשות של התעללות. כל הורה תלוי בשאלה האם הם בוחרים למשמעת בצורה בריאה או לא.

ילדים לומדים בטעויות וכל ילד יעבור שלבים מתאימים לגיל בהם יתנהגו בצורה לא נכונה. קחו בחשבון את הילד בן השנתיים שגילה מבער חם על הכיריים. ההורה אומר לילד שוב ושוב לא לגעת בתנור או שהם ייפגעו. עם זאת, הסקרנות היא מולדת אצל קטנטנים והם ינסו כמיטב יכולתם לגעת בתנור, מתוך סקרנות. איך אם כן ההורים צריכים להגיב? האם עליהם לצעוק ולצרוח? האם עליהם להכות את הילד? לא! כיצד עליהם למשמעת את ילדם? אני מאמין שבמצב זה על ההורה לתקן את הילד מילולית ואז להכניס אותו לפסק זמן.

כשיש זוג ילדים בני שלוש שמשחקים יחד וילד אחד מוציא את הצעצוע מידיו של הילד השני, יש ללמד אותם לשתף. שוב, זוהי התנהגות המתאימה לגיל עבור הילדים. כשהם רוצים צעצוע שיש לחבר המשחק שלהם, הם פשוט מורידים אותו מהילד השני. בדרך כלל יתקוטט בין שני הילדים וייתכן שהם אפילו יתפרצו על הצעצוע. כיצד על ההורים להמשים את הילדים בתרחיש זה? אולי ההורה יכול לקחת את הצעצוע בשקט משני הילדים ולהניח אותו מחוץ להישג ידם, ולהסביר שהם יכולים להחזיר את הצעצוע כשהם מוכנים לחלוק אותו.

תרחיש נוסף יהיה הילד בן הארבע שמשחק עם הצעצועים שלהם ואז משאיר את הבלגן על הרצפה בסלון. זו התנהגות המתאימה לגיל. הילד לא מנסה להיות שובב בכך שהוא משאיר את הצעצועים שלהם על הרצפה. הם פשוט לא חושבים לנקות. כיצד על ההורה למשמעת את ילדם במקרה זה? האם יש לנקב אותם? לא! אני מאמין שדרך אחת למשמעת התנהגות זו תהיה שההורה יגיד לילד לנקות את הבלגן. אם התנהגות זו תתרחש שוב, ההורה עשוי לשקול לקחת את הצעצוע ולהוציא אותו מהישג ידם של ילדם. כשהילד רוצה את זה, אומרים להם לא כיוון שלא ניקו את הבלגן שלהם בפעם האחרונה.

הנקודה שלי היא שכל התנהגות דורשת צורה אחרת של משמעת. עם זאת, אף אחד מהתרחישים שפירטתי אינו קורא לילד להכות או לצעוק. התרחישים שתיארתי במאמר זה קורים כל הזמן בגלל הגילאים שהילדים הם. ילדים צריכים להיות מונחים על ידי המבוגר. יש להסביר את התנהגותם ברמה המתאימה לגיל כך שהילדים מבינים כי התנהגותם אסורה. הילדים לא שובבים. הם לא מנסים בכוונה לעשות את הדבר הלא נכון. הם פשוט להיות ילדים. לכל גיל יש התנהגויות הולמות ולא הולמות משלו. על ההורים להנחות את הילד בהבנת מה בסדר ומה לא בסדר.

יש ילדים שלא מתנהגים כדי לקבל תשומת לב ולקבל את מבוקשם. אל תתן להתנהגות שלהם את תשומת הלב שהם מחפשים. במקום זאת, על ההורה להתעלם מהתנהגות הילד. רבים מאיתנו, כהורים, חוו את התפרצויות הזעם במכולת כשהילד לא קיבל את מבוקשו. כשילדי עשו זאת עשיתי אחד משני דברים, תלוי בחומרת המצב. בתחילה הייתי מנסה להתעלם מההתנהגות. לפעמים זה עבד ולפעמים זה לא עשה זאת. כשזה לא עבד, הוצאתי את ילדיי לרכב וישבתי אותם בזמן פסק זמן. נאמר להם שלא נחזור לחנות עד שיפסיקו. בסופו של דבר הם הפסיקו לבכות ולזרוק התקף וחזרנו לחנות. אלה שיטות משמעת בריאות, לדעתי.

כאשר משמיעים ילד, ההורה לא צריך לצרוח ולצעוק על הילד. זה גורם להורים לאיפה ורק יוצר יותר דרמה ויותר לחץ. צעקות אינן פותרות את המצב. עלינו לזכור שגם כהורים עלינו להוות דוגמא לילדים, מכיוון שילדים לומדים מתוך התבוננות. כאשר ילד רואה את הוריהם צועקים וצועקים, הם מניחים שזו התנהגות הולמת ומחקה אותה.

על ההורים להחליט גם מה הכללים החשובים ביותר בבית ולבחור בקרבות שלהם. אני מאמין שהתנהגות מתאימה לגיל היא דבר שקורה מכיוון שהילד לומד. הם פועלים לפי רמת הגיל שלהם. זה משהו שונה לחלוטין ככל שהילד מתבגר, מבין את הכללים ועושה בחירה לא טובה להפר את הכללים האלה. זה המקום בו המשמעת צריכה להיות חזקה יותר. עם זאת, חזק יותר אינו שווה כאב גופני. דוגמה לדיסציפלינה בתרחיש זה הייתה לקחת ממני פריבילגיה, כמו תאריך משחק מתקרב עם חבר, או אולי לקיחת צעצוע אהוב לתקופה מסוימת.

משמעת בריאה תמנע התרחשות של התעללות. הורים הבוחרים צורות משמעת בריאים שולחים לילד מסר ברור על מה מתאים ומה לא. הם גם שולחים מסר של כבוד לילדם, כאדם. שוב, חינוך שווה למניעה.