חרצית אתיופית
אתיופיה היא ארץ של כפרי שופע, היסטוריה עתיקה ומסורת חזקה. ההערכה היא שהיא אחת התרבויות הנוצריות הוותיקות בעולם. למרבה הצער, זה עדיין שם נרדף לרעב של שנות השמונים, והוא זוכר בפרויקט Live Aid של סר בוב גלדולף, שהעלה את המודעות והמימון לאנשים הסובלים מיותר.

למדינה יש גם מורשת אוכל עשירה, למרות שבחלק ניכר ממדינה עדיין קיימת תת תזונה נפוצה. בסך הכל המצב השתפר בשלושים השנים האחרונות וכיום, עבור מי שיש לו גישה לשווקים, אתיופיה מתהדרת באחת הדיאטות הבריאות בעולם.

אוכל מסורתי מורכב ממגוון רחב של דגנים, תבלינים מעורבים, צ'ילי ואבקת צ'ילי, קטניות וקטניות מיובשות. התמצית ברוב הארוחות היא טף יבול הדגנים. המילה באה מהשפה האמהרית (השפה הרשמית של אתיופיה) שמשמעותה 'אבוד'. התבואה עדינה מאוד ונראית כמו חול, ולכן השם מתייחס לעובדה שאם תפיל אותה, היא תאבד. מדענים מאמינים כי התבואה גודלה לראשונה בצפון מזרח אפריקה כ -5,000 שנה לפני הספירה (לפני התקופה הרווחת) והיא התבואה הקטנה ביותר בחקלאות. הדגן השלם משמש, לא מעובד, בכדי לשמור על כל הטוב. הוא עשיר בסיבים מסיסים, ברזל, סידן, חלבון (הוא מספק לשני שליש מצריכת החלבון של העם האתיופי), והוא דל מאוד בגלוטן.

גרגר הטף נטחן לקמח, מעורבב במים, מעט מלח ונשאר לתסוס במשך כמה ימים כדי לתת לו את הטעם המובהק. לאחר מכן יוצקים את הבלילה לתבנית חמה. מבושל, התוצאה בעלת מרקם של, ונראה כמו, פנקייק 'קופצני' גדול - פנקייק חריף ועם זאת מעט חמוץ.

כבסיס לכל מיני תוספות, לרוב תבשילי ירקות וקטניות, במיוחד עדשים, זה גם ממלא את התפקיד של כלי אכילה, ומשמש לספיגת רטבים. מרבית המשפחות אינן יכולות להרשות לעצמן בשר, כך שכאשר נחסך מספיק כסף ביקור אצל הקצב מספק פינוק משפחתי. התזונה האתיופית המסורתית היא אפוא עשירה בסיבים תזונתיים ודלה בבשר אדום, שידוע כמפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס.

ישנן וריאציות מסורתיות רבות ולאלה ללא גישה לטף (מחוץ לאתיופיה, אם כי היא גדלה כיום בארצות הברית ובאוסטרליה), ישנם תחליפים רבים. אבל המאפיין החשוב ביותר של אינג'רה הוא שכל המשפחה יושבת סביב הלביבה ואוכלת מאותה צלחת נהנית מחברות וצחוק כליווי חשוב לכל ארוחה.

הוראות וידאו: SESAME SEED Dish | የነጭ ሰሊጥ የእንጀራ ፍትፍት | Ethiopian food | @Martie A ማርቲ ኤ (אַפּרִיל 2024).