הכרת תודה

• אַפּרִיל 27, 2024

אני כבר התאוששות מספיק זמן ומדי פעם אני שוכחת כמה מהדברים שהיו החשובים ביותר לפיכחון שלי. כן, זה נשמע כאילו אני מצליחה לסגת אבל אני חושב שזה טבעי שחלקנו (לא כולנו) נשכחים. חבר שלי תמיד קורא לזה "השוכח שלה" ו"השכחה "שלי בועטת לאחרונה.

באופן אישי אני עוברת תקופה קשה שמעסיקה אותי בכל רגע של היום. אני יודע שאני לא מתפלל ומדיטציה כמו שעשיתי קודם. אני יודע שבגלל זה האמון והאמונה שלי בכוח עליון אינם בחזית. אני גם יודע שאני לא מעביר לו דברים ומתיר לבעיות ונושאים להישאר איתי כל היום, כל הערב.

הדברים היחידים שנשארו קבועים עבורי הם שאני משתתף בפגישות ולא שותה. אבל אפילו הפגישות לאחרונה נכנסו פעם שנייה. אני בסדר עם זה עד שאני תוהה כמה פגישות אני מתגעגע לפני שאני מאמין שאני לא צריך אותם. אני לא חושב שאני רוצה לחוות את התשובה הזו. ההבטחות שאני מרגישה שיצא לי אחיזה טובה, לפעמים מרגיש כאילו הן נופלות מחוץ לתפיסתי.

כשאני בדרך לא נעימה זה, אני שוכח גם את הכרת התודה. אני לא יודע מה איתך אבל כשאני ב"מקום "הזה, קל לדעת על מה אני צריך להיות אסיר תודה, אבל קשה להרגיש את הכרת התודה. הרגשת הכרת תודה אמיתית היא תוצאה של תפילה ומדיטציה מכובדת שכן זה מה שעוזר לחזק את מערכת היחסים שלי עם אלוהים.

נשמעה אמירה שנשמעה לפני זמן מה וזה היה ככה: "מה אם היית מתעורר מחר עם רק הדברים שהיית אסיר תודה להם היום?" חשבתי על זה והבנתי שאולי אין לי כלום. אני אחד האנשים האלה שלפעמים צריך לחוות משהו לפני שאוכל להתמקד מחדש במה שאני צריך לעשות ולהרגיש הכרת תודה הוא אחד הדברים האלה. אני יודע דבר אחד וזה שאני יודע שאלוהים שם דברים בדרכי כדי להעיר אותי וזה משהו שצריך להודות עליו!

כמו רובכם, אני נמצא בפייסבוק, לא רק כהחלמה כפוית טובה אלא כאדם חיים אמיתי ואמיתי. לפני מספר ימים ניסיתי למצוא חברה ותיקה שתזמין אותה למפגש מחודש. היא לא הייתה פעילה אבל בעלה היה. ניגשתי לדף שלו והופצצתי עם תמונות מהטיולים שלהם ברחבי העולם, היאכטה, המטוס, הבית על המים ... יכול להיות עוד משהו? הרגשתי שהחיים לא היו הוגנים בעיניי כי אני ובעלי עבדנו קשה כמו שהם עבדו ולעולם לא יהיה לי שום דבר קרוב אפילו למה שיש להם. אוסיף כי מעולם לא נולדו להם ילדים ותמיד השתמשתי בזה כסיבה מדוע הייתי "יותר מזל" מהם.

באותה נקודה, מכל סיבה שהיא, שמתי לב לחבר ותיק אחר בפייסבוק שלא ראיתי מזה 40 שנה. למרבה האירוניה, שתי הנשים האלה שמצאתי זה עתה היו הקרובות ביותר לחברות לפני שנים רבות. החלטתי לבקש מאדם זה להיות חבר והיא ענתה "כן". כשהסתכלתי בדף שלה, קראתי פוסט שהיה מכתב לבת שלה שהיה לה בעל ושתי ילדות קטנות, שלא יחגגו יום הולדת הבא מכיוון שהיא מתה מסרטן. קראתי את זה, בכיתי בגלוי. לא יכולתי לדמיין שאיבד את אחד מילדי.

אלוהים הוא טוב. זו הייתה שיחת ההתעוררות שלי! כמעט התביישתי בעצמי על כך שקנאתי כל כך בחפצים חומריים כשניתנו לי המתנות היקרות ביותר שיכולתי להינתן אי פעם. אני מסתכל על שתי הנשים האלה ומרגיש הכרת תודה על מה שיש לי. וכך, אלוהים עשה בשבילי את מה שלא יכולתי לעשות למען עצמי. הוא נתן לי את ההזדמנות, שוב, להחזיר אותי לסוג התפילה והמדיטציה שמציעים לי שלווה ושלווה. החיים הם מסע. תמיד יש זמנים שאנו חשים אבודים. וכשאנחנו נמצאים, לאלוהים יש דרך להוביל אותנו חזרה למקום שהוא יודע שאנחנו צריכים להיות.

Namaste '. יהי רצון שתמשיך ללכת במסעך בשלווה ובהרמוניה.

כמו התאוששות טובה לפייסבוק. קתי ל 'היא המחברת של "ספר ההתערבות" בדפוס, ספר אלקטרוני ושמע