מריה מיטשל

• מאי 17, 2024

מריה (מו-ריי-אה) מיטשל הייתה אישה חלוצה אמיתית. היא לא האמיצה שממה גופנית, אלא בחרה בעבודה הקשה יותר של חינוך חלוצי לנשים. היא הייתה האישה האמריקאית הראשונה שגילתה שביט, הראשונה שנבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, החברה האישה הראשונה באגודה האמריקאית לקידום המדע, והאישה האמריקאית הראשונה שהייתה אסטרונומית מקצועית.

משפחה וננטוקט
נולדה ב -1 באוגוסט 1818, מריה הייתה אחת מעשרה ילדים. הוריה, לידיה קולמן וויליאם מיטשל היו קוואקרס (החברה הדתית לחברים) שגרים בננטוקט, אי מול חופי מדינת מסצ'וסטס האמריקאית. באותה תקופה האוכלוסייה הייתה בעיקר קוואקר, כת שלא הייתה היררכית, ושירותיה של גברים ונשים כאחד. הם חיו בפשטות, האמינו בדיבור ישר והעריכו חינוך לבנים ו בנות. אף על פי שמריה הפכה לימים לאוניטרית, השפעות אלה מראות באופייה ובחייה.

אביה היה מורה ואסטרונום חובב מאוד. כשהתבונן, הוא השתמש בכרונומטר בעיתוי ואחד מילדיו ספר את השניות עבורו. מריה התעניינה למדי, אבל זו הייתה סתם עוד מטלה לחלק מאחיה. עם זאת, לדברי אחותה פבה, "כולם שתו כל כך הרבה מהאווירה הזו, שאם מישהו היה שואל ילד קטן במשפחה זו, 'מי היה האיש הגדול ביותר שחי אי פעם?' התשובה הייתה מגיעה מייד 'הרשל'. "

כשסיימה מריה את לימודיה, היא הפכה לעוזרת הוראה במשך זמן מה ובגיל 17 פתחה בית ספר משלה. בשנה שלאחר מכן הפכה לספרנית בספריית אתנאום של נאנטוקט, עבודה שעשתה בשני העשורים הבאים. מלבד משכורת, זו הייתה עבודה אידיאלית עבור קורא נלהב.

השביט
אירוע ששינה את כיוון חייה של מריה מיטשל התרחש בשנת 1847. היא גילתה שביט וקיבלה מדליית זהב ממלך דנמרק. השביט מכונה כיום C / 1847 T1, אך עדיין ידוע בכינויו "השביט של מיס מיטשל". באותה תקופה, האישה היחידה הנוספת לזכותה של גילוי שביט הייתה אחותה של ויליאם הרשל קרוליין, שגילתה שמונה מהן. השביט של העלמה מיטשל היה חידוש למדי והפך אותה למפורסמת.

בשנה שלאחר השביט נבחר מיטשל לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, וכמה שנים אחר כך לאגודה האמריקאית לקידום המדע. הוצע לה גם עבודה בחישוב עמדות פלנטריות, מה שהעניק לה שנים רבות של עבודה חלקית.

נסיעות
מיטשל אהב לטייל. היא חיה באכזריות ותמיד חסכה ממשכורתה כדי שתוכל לעשות זאת. בשנת 1857 נסעה לאירופה, לקחה את התרבות, הנוף וכמובן את המצפים, שם הייתה אורחת מבורכת.

אחת מנקודות השיא בטיול האירופי הראשון שלה הייתה הזמנה לבקר את סר ג'ון הרשל ובני משפחתו. הוא היה בנו של ויליאם הרשל ועצמו אחד המדענים הבולטים בתקופתו. היא כתבה לאביה מקולינגווד, בית הרשל. וויליאם מיטשל כנראה היה מרומם רוח.

פרופסור מיטשל
במאה ה -19 רק מעט מכללות הודו בנשים. בשנת 1861 מתיו וסאר החליט לעשות משהו בנידון. הוא סיפק חלקת אדמה וחצי הונו כדי להקים מכללה שתציע חינוך תואר לנשים. הפרופסור הראשון ששכר היה מריה מיטשל. היא הייתה אמורה להיות פרופסור לאסטרונומיה וגם מנהלת המצפה במכללת וסאר.

מכללת וסאר נפתחה בשנת 1865. מיטשל הייתה רגילה לעבודות מצפה, שאהבה מאוד, ובכל זאת לא הייתה בטוחה בהוראה. אבל היא למדה את היסודות של אסטרונומיה לצד אביה והשאר באמצעות אסטרונומיה. מדוע לא ללמד את תלמידיה באותה צורה?

בזמן שגברים שלמדו אסטרונומיה ישבו בהרצאות, נשים צעירות בווסר היו עסוקות במצפה. הם למדו את המתמטיקה, כיצד לבצע תצפיות מדוקדקות ולתזמן אותם, ואז כיצד לרשום אותם ולעשות את החישובים. בשתי הזדמנויות היא לקחה סטודנטים באמצע הדרך ברחבי הארץ כדי לצפות בליקוי חמה. התלמידים היו צפויים לקחת חלק מלא בתצפיות.

תמונת הכותרת מראה את מיטשל עם קבוצה מתלמידיה שמודדים את סיבוב השמש באמצעות תנועת כתמי שמש. [זיכוי: תעודת זהות 08.09.05, ארכיונים ומכללה מיוחדת, ליברת מכללת וסאר]

אבל מריה מיטשל לא ציפתה לייצר אסטרונומים. היא רצתה לייצר נשים משכילות היטב עם מחשבות סקרניות ויכולת חשיבה. כשהייתה צריכה לבחור בין המחקר שלה להתחייב לחינוך נשים, היא בחרה לשרת את חבריה. היא הייתה פעילה באגודה האמריקאית לקידום נשים וכיהנה כנשיאה במשך תקופה מסוימת. היא גם תמכה בתנועה הסופרגית.

אפילו במכללת וסאר התגנב אי השוויון. מיטשל עבד שם כבר זמן מה כשהבינה שמרצים גברים צעירים ופחות מנוסים מרוויחים יותר ממנה.היא הצליחה לשנות את תנאי השכר כך שצוות ההוראה של גברים ונשים זכה ליחס שווה.

הסוף
לא היו שנות פרישה. מיטשל המשיכה ללמד, לעורר השראה ואפילו לגייס כספים עד שבריאותה החלה להיכשל. בשנת 1888 היא התפטרה מהמכללה, ודחתה את הצעתם להפוך אותה לפרופסור אמריטוס ולגרום לה להמשיך לגור במגוריה במצפה. היא נסעה ללין, מסצ'וסטס, שם הייתה משפחתה, ונפטרה בשנה שלאחר מכן. היא קבורה בננטוקט.

ישנו מצפה כוכבים של מריה מיטשל על נאנטוקט, והטלסקופ הווסר שלה מוצג במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של סמיתסוניאן.

התייחסות:
מריה מיטשל: חיים, מכתבים וכתבי עת מאת מריה מיטשל, נערך על ידי פיבי מיטשל קנדל, 1896 //www.gutenberg.org/ebooks/10202