אוצר פנומנלי בד"ר מאיה אנג'לו

• מאי 6, 2024

פעמים רבות קשה למלל את הפגיעה שאתה מרגיש כשמישהו שאתה מכיר ואוהב ביוקר עבר. מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי להעביר את האבל שבלב שלך כרוך במותו של הורה, סבא וסבתא, אח - כל קרוב משפחה או קרוב.

אני מוצא כמה קשה למלל את מה שלבי מרגיש בזמן פטירתה של ד"ר מאיה אנג'לו. אם כי היא לא הייתה קרובת משפחה ואפילו לא חברה קרובה; בלבי הרגשתי רוח קרובה, קשירת נפש, חיבור שמעבר למילים, אך ניתן לחוש רק בלב, וקיים בגלל שאלוהים קיים.

ד"ר מאיה אנג'לו העבירה את החיים האלה למקום מנוחתה הסופי ב- 28 במאי 2014. על פי הדיווחים, המשוררת, הסופרת, הפעילה, השחקן וכל כך הרבה יותר בשלום עברה בביתה בצפון קרוליינה. היא הייתה צעירה בת 86 שנים.

מה אתה יכול לומר על אישה שחוותה ועשתה כל כך הרבה בחיים, שלרוב ייקח שתי תמות חיים? מרגע שנודע לי על מאיה אנג'לו הסתקרנתי. גוף העבודה שלה תפס את תשומת ליבי וסידר את לבי. דרך הדיבור המלודית שלה התבצרה במוחי לנצח יותר. הן בדרך שבה דבריה זרמו מתוך שכנוע וסמכות, שלעתים לעיתים רחוקות תאתגר במה שדיברה, כשאתה לוקח את זה כאמת הבשורה.

התאהבתי באישה, במורה, במשוררת, בפעילה, בסופר הפורה. שאפתי לכתוב כפי שהיא עשתה: להעביר מנשמתי את האמת במילים שלי ללא מעצורים או הגבלות. אם להיות כנה, לכתוב את האמת שלי בלי לפחד להיחשף. היא שינתה את הדרך בה ראיתי ספרות. היא עוזרת לשנות את הדרך בה ראיתי את עצמי. היא נתנה השראה והניע אותי, בגיל צעיר, לכתוב ללא פחד וללא חרטות.

בפעם הראשונה ששמעתי את השם, מאיה אנג'לו, הייתי בן שמונה. אהבתי לקרוא כבר אז. חיפשתי בספריה לאחר שקראתי את כל הספרים המוצעים לילדים, כשראיתי "אני יודע למה כלוב הציפור שר". זה היה תלוי בקטע של מבוגרים. זה מיד תפס את תשומת ליבי. הייתי רגיל לקרוא בדרגה גבוהה יותר, בזכות אבי שסיפורי השינה שלו כללו "מלחמת העולמות".

הכותרת עצמה משכה את תשומת ליבי, ואז שמה: מאיה אנג'לו. היה לזה טבעת נחמדה, כשהיא התגלגלה מהלשון שלי. המשכתי לומר את שמה שוב ושוב, כאילו זה משהו קסום. לא יכולתי להסביר את זה אז ואני גם לא לגמרי בטוח שאוכל עכשיו. תמיד הקסמתי מהפונטיקה של שם של אדם.

רק כמה שנים אחר כך הייתי רואה את השידור מחדש של סרט הטלוויזיה, אני יודע למה הציפור כלובה שר. הסרט גם השפיע עלי, אך לא במידה רבה כמו על הספר עצמו. אולי הסופר שבי תמיד יימשך לספר לפני סרט.

בחיים, לעולם לא נדע את מלוא היקף המסע בו אנו נקראים חיים. יתכן ואנחנו לא רואים את הדרך (ים) העומדים לפנינו, או דרך קלה לנווט בה. עם זאת, אנו יכולים לקבוע בלבנו להמשיך לדחוף קדימה, לא משנה במה או במי אנו עשויים להיתקל; לוקח כל חוויה כשיעור להוסיף לרפרטואר החיים שלנו.

החיים שלנו הם קומפוזיציה שמשחקת עם כל יום שעובר. עם אנשים שבאים והולכים ומשחקים תפקידים שונים. חלקם נשארים במשך כל המחזה, בעוד שאחרים עשויים להיעלם לאחר המערכה הראשונה. אך בתור המובילה בסיפורנו שלנו, עלינו לקבוע אם אנו עומדים להיות מעורבים לחלוטין או בערבות תחת לחציו.

אני מעריץ את כוחו, חוסנו ואופיו של ד"ר מאיה אנג'לו. חייה היו רגע נלמד לשלי. החוויות שלה, והכנות שלה בשיתוף הרגעים הטובים והרעים שלה; הנקודות הגבוהות והנמוכות שלה - היו כל שיעורי החיים שרבים יכולים להרוויח מהם. הכתבים הפוריים שלה משותפים לעולם, שבהם אפשר להרוויח כל כך הרבה. כל ציטוט של מאיה אנג'לו גורם לך לרצות לעצור ולחשוב.

אני חוגג את חיי האוצר הפנומנלי הזה. מתנה זו שאלוהים חלק איתנו במשך 86 שנים. ד"ר מאיה אנג'לו חיה דרך מורשתה, ובכל לב שהיא נגעה, כולל שלי. אני משאיר לך את הציטוט החביב עלי ...

"" למדתי שאנשים ישכחו את מה שאמרת, אנשים ישכחו את מה שעשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש. " מאיה אנג'לו