מתאושש מהצער
צער הוא תגובה רגילה לאובדן או אירוע חיים. מוות של אדם אהוב, גירושין, פרידה או אפילו מחלת אדם אהוב. העובדה היא, שקורים דברים בחיים שיכולים להזיק לבריאותנו הרגשית והנפשית.

נעמי, בספר רות, בתנ"ך סבלה מהבלתי נתפס. היא איבדה את בעלה ושני בניה למוות. נעמי התגוררה בארץ מואב כעשר שנים. נעמי החליטה לחזור לארץ אלוהיה יחד עם שתי כלותיה, רות ואורפה לאחר שנגמר הרעב. רות ואורפה הייתה המשפחה היחידה שהייתה לנעמי במואב. למרות שהיו להם אמונות שונות, היה להם משהו משותף. כולם סבלו מאובדן בעליהם.

שלושתם החליטו לעזוב את מואב לבית לחם. בית לחם הייתה ארץ מולדתה של נעמי, וכל משפחתה וחבריה היו שם. זו לא הייתה הסיבה שלה לחזור. היא יצאה לבית לחם מכיוון ששמעה כי "האדון ביקר באנשיו במתן להם לחם." הרעב נגמר.

על הכביש, נעמי נרתמה מצער ודאגה לשתי כלותיה. היא לא האמינה שנכון להם לעזוב את משפחתם וחבריהם ללכת אחריה לבית לחם שם לא יוכלו להביא בעל, מכיוון שהיא הייתה מבוגרת מכדי לתת להם עוד אחד. אורפה החליטה להישאר עם משפחתה במואב, אולם נחישותה של רות לא הייתה תואמת את העקשנות של נעמי. היא סירבה לעזוב את נעמי.

רות ונעמי פיתחו עניבת נשמה אלוהית. רות אמרה, "לאן אתה הולך אני אלך ואיפה אתה נשאר, אני אשאר. עמיך יהיו עמי ואלוהי אלוקי. איפה שתמות אני אמות, ושם אני נקבר. יהי רצון שאלוהים יתמודד איתי, יהיה זה בצורה כה קשה, אם שום דבר מלבד המוות מפריד ביני לביני ".
נעמי הייתה ריקה בגלל כל האובדן בחייה. עם הגעתה לבית לחם נפגשה נעמי עם האנשים שהשאירה אחריה. רות 1: 19-21 אומרת
אז הם נסעו עד שהגיעו לבית לחם. ויהי בבואם לבית לחם, התרגשה כל העיר סביבם, והם אמרו, האם זו נעמי?
20 והיא אמרה אליהם, אל תקראו אליי נעמי, קראו לי מָארה, כי הקב''ה התמודד איתי במרירות רבה.
21 יצאתי מלא, וה 'החזיר אותי הביתה ריק, מדוע קרא לי נעמי, כשראה את-יהוה העיד נגדי, וה' יתברך נגע בי?

נעמי ידעה מעט עד כמה היא מבורכת. הרעב נגמר באמת בבית לחם. הם הגיעו לבית לחם בתחילת קציר שעורה. התנ"ך אומר שלנעמי הייתה קרוב משפחה של בעלה, איש עשיר, ממשפחת אלימלך; ושמו היה בועז.

ה 'יודע מה אנו צריכים. הוא בשליטה. אנו יכולים למצוא את עצמנו במקום מסוים שאינו מרגיש טוב. אנו יכולים להיות מוצפים בצער וצער, אך אלוהים עדיין בתוכנית. יש ברכה בצד השני של הכאב.

תבורך

בקר בטרנספורמציה מעוצבת