תודה שעשנתם את ביקורת הסרטים

• אַפּרִיל 29, 2024

במאי: ג'ייסון רייטמן
תאריך שחרור: 14 באפריל 2006
זמן ריצה: 92 דקות
דירוג MPAA: R
דירוג העורך: 4 מתוך 4 כוכבים. הסרט הזה מעשן. (בבקשה תפסיק לזרוק דברים, אני יודע שזו בדיחה גרועה. זה האינטרנט. הדבר היחיד שאתה שובר זה המסך שלך.)

אלק בולדווין הוא אחד השחקנים הזכורים ביותר מתוך סרט שנקרא גלנגרי גלן רוס. בתוכו, הוא מגלם מכר נדל"ן קר ובלתי סלחני, המוטל להניע צוות מכירות חסר דופי מתוך השפל. הוא מהיר, חד-דיבר ומתעלל: סמל מקדחה ל- ReMax. מנטליות זו מביאה אותנו נכון ללב של תודה שעישנת. אתה מוכר. התעלם מכל השאר.

למרבה המזל, הסרט הזה לא נכתב על ידי דייוויד מאמט ולא הועלה על ידי אלק בולדווין. במקום זאת, אנו מביאים את אהרון אקהרט לגלם את ניק ניילור, סגן נשיא האקדמיה ללימודי טבק, מכון מחקר מדעי הממומן על ידי טבק גדול במטרה היחידה לסובב את דעת הקהל לטובת סיגריות. וניק ניילור הוא הבחור שממשיך לטלוויזיה ומפיץ את כל הממצאים שלהם. העניין הוא - הוא אוהב העבודה שלו. כמו דמותו של בולדווין, ניילור הוא המוכר המושלם. למעט היכן שהדמות של בולדווין היא סמל מקדחה, ניילור מראה לנו מה בולדווין עושה שהופך אותו למוצלח כל כך - הוא מנצח ויכוחים. בין אם זה ילד חולה בסרטן או סנטור בארצות הברית עם טינה, ניילור תמיד אומר לנו לקהל שלו משהו שכולם יכולים להסכים איתו, לא משנה מה תהיה האמת. וזה רק חלק ממה שהופך את הסרט הזה לכל כך מצחיק.

שאר אנשי צוות השחקנים מציגים את J.K. בכל מקום ומדהים. סימונס בתפקיד הבוס של ניילור, BR, מנהיג ללא שטויות של גברים שתפקידם דומה הרבה יותר לזה של בולדווין, ובכל זאת לא חיוני, יש לו מקרה רציני של צריף פה, וזה תמיד אחד הדברים שאותם סימונס יכול למשוך בצורה כל כך משכנעת ומהנה. זה תענוג לשמוע אותו צועק גסות בראש ריאותיו, זה באמת. רוברט דובאל הוא הבוס שלו, הידוע רק בשם "הקפטן", אדם עם שורשים עמוקים של כסף עתיק והעייפות של אדם ששומר על תעשייה במשך כל חייו, ובכל זאת מרגיש שאין לו מה להראות בזה. קייטי הולמס היא קצת פאם-פאטל עם הדמות של אקהרט בסרט, ומוציאה הופעה מאוד סקסית. דייויד קוכנר ומריה בלו ממלאים תפקידים תומכים נהדרים כידידיו היחידים של ניילור - הם גם הראשים המדברים של קבוצות השדולה שלהם, קוכנר אקדחים, בלו של אלכוהול.

סרט זה חובק את האבסורד של מערכת השדולה בלב שלם, ומדביק אותם על שיפוד. מהדיבורים בכנות על סבלם של ילדים חולי סרטן ועד לסדר היום של הטבק הגדול - "זה לטובתנו להחזיק אותו בחיים ולעשן!" - לנושאים הנונשלנטיים העצומים כמו תסמונת האלכוהול בעובר ומתן אקדחים לקטינים מטפלים בהם, זה נחמד להחריד את הנוהגים הכי מלוכלכים של המדינה שלנו.

עם זאת, כדי לאזן את כל ההתעלמות הרפוטית מחיי האדם, הסרט נותן לנו כמה רגעים של אינטראקציה אנושית עמוקה ומעשיות. ניילור באמת אוהב את בנו, ג'ואי, אותו מגלם קמרון ברייט, ועל כל הסיבוב והטוויסט שהוא יכול לשים עליו את האמת, ניק נותן לו את זה ישר. ג'ואי, שנכתב כמו מבוגר עם חסר גובה ולא ילד שרק מבלה את סופי השבוע עם אביו, אנחנו מקבלים גם סצינה אנושית מאוד בין ניק למרלבורו, בגילומו של סם אליוט, שבחירתו בסוף הסצינה שלהם יחד היא חלוקה, אך מדגישה את ייאושם של מי שלא נותר להם דבר.

התכונה הייחודית ביותר שהסרט הזה מבליט הוא הרעיון שהדמויות בו אינן רעות או טובות. ניק ניילור הוא לא האנטי-כריסט, הוא לא ג'וזף סטלין, הוא סתם בחור שעושה את העבודה שלו. כן, זו לא עמדה פופולרית והוא יהיה הראשון שיגיד לך את זה. אפילו האנשים שמתנגדים לו. אתה יודע, האנשים שאמורים להיות הגיבורים? לא אכפת להם אם הם יצילו את העולם או לא, הם רק רוצים להיבחר מחדש. זה סימן נהדר לסאטירה כשאתה בסופו של דבר לא אוהב אף אחד אלא מתחבר לכולם ברמה מסוימת. וזה מה שהסרט הזה עושה. אל תביא את הילדים, אלא שב והתבונן בזה. אתה תהיה שמח שעשית.

** הסרט הזה הוא חלק מהאוסף האישי שלי, ולא קיבלתי פיצוי על הביקורת הזו בשום דרך. **

הוראות וידאו: ישי ריבו מארח את עמיר בניון ואמיר דדון בבריכת הסולטן - ניצחת איתי הכל (אַפּרִיל 2024).