הפעילה מרים אדלסון

• מאי 19, 2024

מרים אדלסון היא סופרת, אם ופעילה. היא אם לשני ילדים, אמה-מריזה וג'ייק. ג'ייק נולד עם הפרעה נוירולוגית קשה. הייתה לי הזדמנות לראיין אותה על אקטיביזם.

שאלה: לרוב הקוראים שלי חיים רגילים. הם נאבקים כדי לאזן בין אחריות משפחתית, אישית וקריירתית. הם מייחלים שיהיה להם זמן להתמודד עם הגורמים החשובים להם. יחד עם אותן תחומי אחריות, היה לך ילד עם צרכים מיוחדים ובכל זאת הצלחת למצוא זמן להתמודד ולכתוב על שלך ושל ילדים אחרים עם צרכים מיוחדים. איזו עצה תהיה לך לקוראים שלי בנושא התאמת סנגור לחייהם?

מרים: מצאתי שכשנושא הופך להיות דחוף - בין אם זה בריאותו של הילד, סגירת בית הספר או איום על אספקת המים המקומית - המוטיבציה להסתבך יכולה להיות די חזקה. במיוחד כשאתה לומד שאחרים חולקים את הדאגות שלך, זה נראה כל כך פחות מפחיד. בהתאם ליעדים שלך, עליך לפנות או להצטרף למאמצים שכבר בוצעו. מצאתי כי התאמת סנגור לחיים קדחתניים שכבר דורשת מיקוד. עדיף לבחור נושא אחד; מעטים מאיתנו יכולים להמשיך להיות "בחוץ" בכל החזיתות בו זמנית. ליוזמות הסנגור המוצלחות ביותר שעסקתי איתן יש גם מרכיב חברתי - זה יכול להיות כיף להכיר אנשים חדשים ולהרגיש את החברותא שנובעת מעבודת צוות.

זה יכול להיות אתגר למצוא איזון בין הפעילות הפוליטית של האדם לבין אחריות אחרת. חבר או בן זוג תומך תמיד עוזר, במיוחד אם הם יכולים לקחת על עצמם חלק מהמשימות שאתה מבצע בדרך כלל בבית. אני מאמין שלמידה לקצב את עצמנו, להישאר בריאים, היא השורה התחתונה: להיות מודעים לעוצמה שאנו יכולים לשאוב ממעגלינו כאשר אנו פועלים למען מטרה קהילתית, ועוזר לגרום לסנגור להפוך לאספקט אחד נוסף בחיינו.

שאלה: דבר אחד שהדהים אותי בקריאת ספרך, קרב קריאות, הוא שהמשפחות שראיינת לא היו להן קשר קודם עם המוסדות והמדיניות שעכשיו הם נאלצו לנווט כדי לקדם את ילדם. איך גורמים לאנשים לדאוג לתקן את הבעיות ולתמוך במוסדות והמדיניות לפני שזה נוגע בחייהם באופן אישי?

מרים: לעתים קרובות אנשים צריכים להתרגש באופן אישי, להרגיש שיש להם חלק במשהו, להיות מעורבים. מכיוון שתמיד יש אתגר כלשהו - מקומי כמו תקלות מהירות ברחובות שלנו כדי לשמור על ילדינו, ולקבל החלטת ממשלה להפציץ את עירק - צריך להרגיש ששינוי / שיפור אפשרי. אם אתה יכול למצוא אפילו רק אדם אחד אחר שמסכים שיש בעיה, זו התחלה. מצאתי גם שברגע שאנו חולקים דאגה, אנשים נזכרים לעתים קרובות במישהו שהם מכירים שנמצא במצב דומה. האתגר הוא ליצור קשרים עם הסובבים אותנו ולהתחיל להתארגן.


שאלה: האם אי פעם הרגשת שהבעיות כל כך מכריעות שרצית לסגת לפרטיות הבית שלך ולהציע פיתרון אד-הוק, במקום לנסות לתקן את המדיניות היוצרת את הבעיה?

מרים: כן. זו הסיבה שכל כך חשוב לא להרגיש מבודד. בהחלט יש כוח במספרים ולדעתי זה צריך להיות גם ברמה האישית. גיליתי שחשוב מאוד ליהנות מפעילות בחיי היום יום ולהשתדל לא לאפשר ל"גורמים "לנקז את כל המשאבים האישיים שלי. להיות מודע לאיזון הזה עזר לי לא 'לוותר' בזמנים מסוימים. מוסר המאצ'ו הישן ההוא שדורש פעילות פוליטית כדי לצרוך אותך 24/7 כמעט ולא מקרב אותנו למטרות שלנו, אבל זה יכול להיות שאתה "שורף" ואיבד עניין.


שאלה: חברות דמוקרטיות מקנות זכויות ואחריות לאזרחיהן. במיוחד באמריקה אנו נוטים לדעת לזכויותינו הרבה יותר טוב מכפי שאנו מכירים את תחומי האחריות שלנו. איפה אתה מרגיש שאנשים נופלים מהצד האחריות של להיות אזרח בחברה דמוקרטית?

מרים: אנשים, כולל בני נוער שלנו, לא נלמדים בדרך כלל על אחריות אזרחית - הרעיון שיש טובת קהילה שכולנו מרוויחים ממנה וכולנו צריכים לתרום לה. במקום זאת, כל כך הרבה ערכים מדגישים את זכויות הפרט. כדי שהדמוקרטיה תעבוד, אני מאמין שערכים של צדק חברתי צריכים להיות חלק מאיך שאנחנו מבינים את מקומנו בחברה.

זה נפלא לראות אנשים מתעניינים באופן פעיל בהגנה על הזכות המאומצת לבחירה או בשיפור מערכת החינוך הציבורית - ואני חושב שזה קורה בכיסים ברחבי צפון אמריקה. כמובן שנזדקק תמיד למעורבות רבה יותר של אזרחים בכדי להשיג שינוי חברתי, אבל אני חושב שזו תהיה טעות להאמין לציניות בתקשורת שמציעה שכולם אדישים. גם אם לא תמיד בא לידי ביטוי הדאגה לחברה של מישהו על ידי חברות או פעילות במפלגה פוליטית, היא נמצאת שם.

אני מניח שהאתגר הוא לעודד אנשים לנהוג "באופן מקומי" - להצטרף לקבוצה סביבתית או להתנדב לעבוד בטלפונים במהלך מערכת בחירות - ולקוות שמתוך ניסיון כזה אנשים תופסים תחושת הישג, בידיעה שמאמציהם הם משתלם.אני חושב שזה עוזר לנו להאמין שניסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר שווה את זה.



מרים אדלסון היא סופרת של שני ספרים, המסע שלי עם ג'ייק: ספר זיכרון של הורות ומוגבלות; וזעקות קרב: צדק לילדים עם צרכים מיוחדים. קרא את הביקורת שלי על ספרה קריאות קרב.

הוראות וידאו: התשובה ששברה את ג׳ונתן!!! מלחמת ה5 שניות עם מרים גדיאל! (מאי 2024).